צוללן

ערך זה עוסק באיש צוות של צוללת. אם התכוונתם לעוף מים, ראו צוללן (עוף).

צוללן הוא איש צוות בצוללת, להבדיל מצולל שהוא אדם אשר צולל בעצמו, עם או בלי מכשירי צלילה.

צלילה בצוללת[עריכת קוד מקור | עריכה]

צוללת היא כלי שיט המיועד לתנועה עצמאית מתחת לפני המים.

תנאי החיים בצוללת, השוהה זמן רב מתחת למים בבידוד מוחלט מהעולם, מצריכים כישורים מיוחדים מהמועמדים לשירות בה ומסלול הכשרה ארוך.

צוללות משמשות למגוון שימושים, רובם צבאיים ומיעוטם אזרחיים. הסיבה לכך היא שעלות צוללת בהשקעה ראשונית ובתחזוקתה עולה לאין שעור על עלותו של כלי שיט על מימי.

עיקר יתרונה של הצוללת הצבאית, הוא העובדה שהיא יכולה לפעול בחשאיות גמורה, מה שמקנה לה את עיקרון ההפתעה. מכאן גם ההשלכה הישירה על הדרישות מהצוללן, כפי שיוסבר בהמשך.

דרישות קדם לצוללן[עריכת קוד מקור | עריכה]

צוללן חייב להיות משוחרר מרתיעה ממקומות סגורים (קלאוסטרופוביה).
הוא נדרש לתפקד תקופה ארוכה במקום צפוף עם צוות קבוע.
צוללת יכולה לצאת לים לתקופות ארוכות (מספר שבועות) ובכל התקופה הזאת הצוללן מנותק מכל דבר שמחוץ לצוללת. ללא טלפונים או כל קשר אחר. הצוללן חייב להיות מודע ומסוגל לכך.
במצבי לחץ הוא חייב לשמור על קור רוח ולתפקד באותה מידה של יעילות ודייקנות בכל המצבים. נקודה זאת חשובה במיוחד, כי היא מייחדת במדה מסוימת את הצוללן. ברוב החיילות האחרים, משתחרר הלוחם מעודף האדרנלין שזורם בעורקיו על ידי פעילות פיזית כמו ריצה, פעילות גופנית כלשהי או צעקות. בצוללת, במיוחד במצבי לחץ, הצוות חייב להיות שקט מאוד לא להרעיש בדיבור או בהפעלת מערכות, כדי למנוע התגלות ואין לו את הפריבילגיה לשחרר את עודף האנרגיה שאצורה בו.
ומעל לכל, צוללן חייב להיות אדם ישר, מדווח דיווחי אמת, ועושה בדייקנות מרבית את המוטל עליו. גורל הצוללת על ציוותה תלוי לעיתים בתכונה זאת.

צוללנים בצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

נושא בניית כוח צוללות בחיל הים הישראלי עלה לראשונה בשנת 1956, עם חזרתו של יוסף דרור לשירות בחיל. הרעיון קרם עור וגידים במחצית 1957. לאחר קבלת האישורים המתאימים החלו בראיונות התנדבות ביחידות השונות בחיל, ובספטמבר 1957, התקבצה קבוצת המתנדבים הראשונה בת 27 קצינים ונגדים בבה"ד חיל הים ללמוד בקורס הכרת הנושא. שם הקורס היה קורס לוויתן.

ביוני 1958 יצאה הקבוצה לטולון שבצרפת, מקום בו היה מוקם בית הספר לצוללות של הצי הצרפתי, ועברה קורס צוללן אשר הוכן במיוחד עבור הקבוצה. כאשר נרכשו הצוללות בבריטניה בחודש ספטמבר 1958, החלו לעבור מספר אנשי מפתח לאנגליה ובהמשך עברו השאר לאנגליה, לפי הצרכים שהתעוררו שם. הקבוצה האחרונה לעזוב את טולון עברה לאנגליה בחודש מאי 1959. בזה תמה "תקופת צרפת" בהכנות ובהכשרות לבניית השייטת.

הגיוס המשלים לאיוש שתי הצוללות, אח"י תנין ואח"י רהב, נעשה במקביל והמתנדבים עברו את קורס צוללן שלהם כבר באנגליה, בבסיס דולפין שבפורטסמות.

הראשון בצה"ל שהוסמך כצוללן היה יוסף דרור, מפקדה הראשון של הצוללת הראשונה אח"י תנין ובמקביל מפקדה הראשון של שייטת הצוללות בחיל הים הישראלי.

הכשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכשרת צוללנים נעשית ב"קורס צוללן" שנערך במסגרת "בית ספר צוללן" בבסיס ההדרכה של חיל הים. בין השאר נעשה בקורס שימוש במודלים מוקטנים של הצוללת, ובסימולטורים, המדמים את הפעילות בצוללת. הכשרה למילוט ממצבי חירום בצוללת נעשית בצי אירופי.

בתהליך קבלה לקורס צוללן, עובר המתנדב מיון קפדני, אשר בודק את התאמתו לסוג כזה של שרות. מספר סיבות לכך: לא כל אחד מסוגל לשרת בתנאים המיוחדים ששוררים בצוללת. בנוסף, קורס צוללן הוא קורס ארוך, ואין כל טעם, לא למתנדב ולא לחיל, לעשות את המאמץ הדרוש בקורס מבלי שתהיה סבירות גבוהה שהמתנדב מתאים לסוג זה של שרות.

בגמר הקורס, עובר המתנדב תקופת עבודה מעשית בצוללת כאשר בסיומה הוא נגש למבחן הסמכה. המתנדב שעבר בהצלחה את המבחן, מוסמך כצוללן וזוכה להרשם ביומן הצוללן, לקבל מספר צוללן ולענוד את סמל הצוללן כאשר אחריו הוא מצטרף לאחד מצוותי הצוללות. כל סמל צוללן ממוספר לפי המספר שנרשם ביומן לכל צוללן.