צים
 | |
 | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| בורסה |
הבורסה לניירות ערך בניו יורק (24 בינואר 2021–ZIM)  |
| מייסדים |
ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל הסוכנות היהודית החבל הימי לישראל |
| תקופת הפעילות |
7 ביוני 1945 – הווה (78 שנים) |
| חברת אם |
החברה לישראל |
| מיקום המטה | חיפה, ישראל |
| משרד ראשי |
אנדריי סחרוב 9, חיפה,  ישראל |
| בעלות | קנון הולדינגס (32%) |
| ענפי תעשייה | ספנות |
| מוצרים עיקריים | הובלת מטענים במכולות |
| שווי שוק | 1.19 מיליארד דולר (18 באפריל 2024) |
| הכנסות | 10.72 מיליארד דולר (2021)[2][2] |
| רווח תפעולי | 7.36 מיליארד דולר (2021)[2] |
| רווח | 4.65 מיליארד דולר (2021)[2] |
| הון עצמי | 4.56 מיליארד דולר (2021)[2] |
| סך המאזן | 9.84 מיליארד דולר (2021)[2] |
| יו"ר | יאיר סרוסי |
| מנכ"ל | אלי גליקמן(החל מ-2017)[1] |
| עובדים | כ-4,400 (2022) |
|
www | |
  | |
צים שירותי ספנות משולבים בע"מ, המוכרת בשם המקוצר צים היא חברה ישראלית שמניותיה נסחרות בבורסה לניירות ערך בניו יורק, ופועלת בתחום הספנות. החברה נמנית עם עשר החברות הגדולות בעולם שעוסקות בהובלת מכולות דרך הים, והיא מפעילה כ-130 אוניות משא (נכון לשנת 2022)[3].
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקמה וביסוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
צים חברת השיט הארץ-ישראלית בע"מ הוקמה ב-7 ביוני 1945 על ידי הסוכנות היהודית, שהחזיקה ב-45% מהון המניות, ההסתדרות – ב-45%, והחבל הימי לישראל – ב-10%[4]. בין הדוחפים להקמתה של חברת ספנות לאומית במדינה שבדרך ניתן למנות את דוד בן-גוריון ואת דוד רמז, לימים שר התחבורה הראשון של מדינת ישראל[5].
בין החתומים על מסמך הבקשה לרישום החברה במרשם החברות המנדטורי היו דוד בן-גוריון, אליעזר קפלן, ברנרד יוסף, בר כוכבא מאירוביץ, דוד רמז, גוסטה שטרומפף –רכב (בשם חברת |"נחשון"), ואחרים. מאמר בעיתון "משמר" מ-1945 טען כי שם החברה הוא ראשי תיבות של "צי ימי מסחרי"[6], אולם גרסה זאת מעולם לא קיבלה גושפנקה רשמית ואינה נכונה. את שם החברה טבע דוד רמז בהשראת שני פסוקים מהתנ"ך: במדבר כ"ד, כ"ד: "וְצִים מִיַּד כִּתִּים, וְעִנּוּ אַשּׁוּר וְעִנּוּ-עֵבֶר" ויחזקאל, ל', פסוק ט': "בַּיּוֹם הַהוּא, יֵצְאוּ מַלְאָכִים מִלְּפָנַי בַּצִּים, לְהַחֲרִיד, אֶת-כּוּשׁ בֶּטַח;". בשני המקרים המילה מפורשת כ"אניות גדולות". [7]
כיוון שבמהלך מלחמת העולם השנייה ירדו למצולות אוניות סוחר רבות מאוד, החיפוש אחר אוניות ארך זמן, ורק ב-1947 נרכשה האונייה הראשונה של צים, בשותפות עם חברת "האריס אנד דיקסון" שמושבה בלונדון – ה"קדה", שופצה ושמה שונה ל"קֶדְמַה". קדמה הגיעה ארצה בקיץ 1947.
בשנות הקמת המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך מלחמת העצמאות ספינותיהן של חברות ספנות בינלאומיות רבות הפסיקו לפקוד את נמלי ישראל, והחברה סיפקה קשר ימי והובילה מזון, ציוד צבאי וסחורות. עם הקמת המדינה הוחלט להקים "צי סוחר ישראלי", בו הספינות בבעלות ישראלית והימאים ישראלים. זאת כדי להבטיח את הסחר ותנועת הנוסעים לישראל (באותן השנים ענף התעופה היה קטן ורוב מוחלט של תנועת הנוסעים הייתה באוניות)[8]. עם הקמת המדינה הייתה בבעלות "צים" רק ספינה נוסעים אחת, ה"קדמה". בין קיץ 1948 למרץ 1949, רכשה "צים" במהירות ספינות נוספות, חלקם בשותפות עם חברות אחרות בבעלות פרטית של בעלי הון יהודים מבריטניה וארצות הברית, בהן "נגבה", "ארצה" ו"גלילה"[4]. כמה מאוניות "צי הצללים" – אוניות המעפילים שנעצרו על ידי המנדט הבריטי – צורפו לצים לאחר קום מדינת ישראל (לאחר שלב ביניים בו טיפלה באוניות חברה בשם "אוניות וספינות", שהתמזגה עם "צים"), בהן היו אוניות המעפילים הגדולות ביותר, פאן יורק ופאן קרסצנט, שעגנו בקפריסין לשם הובלו על ידי הבריטים. צוותי האוניות שמרו על כושר השיט שלהן ומיד עם הכרזת העצמאות הצטרפו גם הן לצים, בשמות חדשים – קוממיות ועצמאות. בנוסף הוקמה חברה נוספת, "קווי ישראל-אמריקה", שהייתה בבעלות משותפת עם משפחת רקנאטי. בשלב זה היו בצי הסוחר הישראלי 15 ספינות והוקמה חברת ניהול משותפת בשם "שה"ם" (שירותי הים בע"מ)[9][10].
המשימה המרכזית של החברה בשנותיה הראשונות הייתה הבאת מאות אלפי עולים ופליטים לארץ ישראל[11][4]. עם קום מדינת ישראל שונה גם שם החברה ל"צים חברת השיט הישראלית בע"מ".
ב-1951 פרצה שביתת הימאים, על רקע תנאי העבודה הקשים והשכר הנמוך בצי הסוחר הישראלי. בנוסף פרצה מחלוקת על הקמת "איגוד הימאים" בין הההסתדרות (ששלטה בחברה דרך "חברת העובדים") והימאים[12].
ב-1953 החלה צים בתהליך בנייה והתרחבות במסגרת הסכם השילומים עם גרמניה. צים בנתה 36 אוניות חדשות, דבר שאיפשר הרחבה דרמטית של הצי והיקפי הפעילות[13].
חברה ממשלתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1957 דרשה הממשלה להיות שותפה בהנהלת החברה, בשלב זה הייתה הבעלות בחברה בידי "חברת העובדים" (50%) ו"הסוכנות היהודית" (50%), אך המדינה הזרימה כספים דרך "חברת השילומים" והלוואות[14]. שנה אחר כך דרשה להיות שותפה בבעלות[15], והוקמה וועדה לבחינת השינוי במבנה החברה[16]. וב-1959 הוסכם שהמדינה תקבל שליש מהבעלות ועל שינוי במבנה הנהלת החברה (בהמשך קיבלה המדינה גם את חלקה של הסוכנות היהודית בחברה כך שהיא החזיקה בשני שלישים)[17]. במקביל פורקו שותפיות של החברה עם קואופרטיבים של ימאים שהפעילו חלק מאוניות החברה[18].
ב-1958 הייתה החברה שותפה בתוכנית להקמת חברת מספנות ישראל[19]. קודם לכן הייתה שותפה בחברת "הימה", שהוקמה על ידי ישראל קירשטיין, אדריכל ימי שיזם את הקמתה עוד בימי המנדט, והייתה בבעלות משותפת עם חברת סולל בונה[20]. "הימה" הפעילה כבר מספנה קטנה בצידו השני של נמל הקישון ועסקה בהרחבתה באותה עת[21]. תחילה דובר ש"הימה" תפעיל ותנהל גם את מספנות ישראל, בשותפות שווה עם ממשלת ישראל[22], אך לבסוף ממשלת ישראל החזיקה במלוא הבעלות ואף הוחלט להעביר את המבדוק הקיים בנמל חיפה לחזקת מספנות ישראל[23]. פתרון נוסף שהוצע היה למזג את שתי החברות[24]. ביוני 1962 אושר מיזוג "הימה" "מספנות ישראל"[25], והסכם המיזוג נחתם בספטמבר 1962[26].
בשנות החמישים והשישים היו אוניות הנוסעים תחום הפעילות הבולט של צים, לצד התרחבות מתמדת של קווי המטענים. אוניות הנוסעים היו אמצעי תחבורה נפוץ לפני הופעתה של תחבורה אווירית זולה, והיו פופולריות גם לצורכי תיירות ונופש. לצים היו קווים קבועים בים התיכון ומאוחר יותר לארצות הברית וממנה[5]. חלק מאוניותיה הפליגו לשייטי תענוגות ("קרוּזים") לאיים הקריביים בעונת החורף. ב-1964 הסתיימה בנייתה של אוניית הפאר "שלום", שהפכה תוך זמן קצר לכישלון כלכלי. בהמשך רכשה צים שתי ספינות נוסעים קטנות יותר בשם "נילי" ששימשו גם כספינות מעבורת. ספינות הנוסעים הופעלו במסגרת חברת בת בשם "צים קווי נוסעים" שנסגרה עם הפסקת פעילות הנוסעים בשנות ה-70.
בשנות ה-60 החלה צים להפעיל אוניות מתמחות כמו אוניות צובר, אוניות קירור ומכליות דלק. תחום פעילות חשוב של החברה היה הובלת נפט איראני לישראל ומוצרי נפט מעובדים מישראל לאירופה. ב-1962 הזמינה החברה 27 אוניות, שיחד עם הצי הקיים הגדילו את מספר האוניות שלה לכ-60[27]. מספר אוניות נבנו ב"מספנות ישראל" בחיפה, בהם "אסתר" הייתה אוניית משא, במעמס של כ-3,000 טון, שטקס השקתה נערך ב-7 באפריל 1964[28], והאוניה "חנה" שהושקה בדצמבר 1965[29].
בבעלות החברה לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת 1970 מכרה המדינה 50% ממניות "צים" לחברה לישראל[30]. חברה שהוקמה על ידי קבוצת בעלי הון יהודיים בראשות זיגמונד ורבורג, הברון אדמונד אדולף דה רוטשילד, אייב פינברג ואחרים, וביוזמת ממשלת ישראל, כדי לעודד השקעות זרות בישראל[31].
בשנות השבעים הוקם שירות המכולות של "צים", והחברה הזמינה שש אוניות – דור ראשון של אוניות מכולה מתמחות. "צים" הייתה מחלוצות ההובלה במכולות, ובהדרגה הפך ענף ההובלה במכולות לתחום הפעילות המרכזי של צים. בתחום זה נמנית צים, מאז שנות השמונים של המאה העשרים, על עשרים החברות הגדולות בעולם[3].
ב-1981 איבדה צים שתי אוניות. ב-8 במרץ התרחש האסון הקשה ביותר בתולדות הספנות המסחרית בישראל כאשר האונייה "מצדה" טבעה בסערה באוקיינוס האטלנטי. ב-25 במאי טבעה האונייה "שקמה" בים האדום, ללא אבדות בנפש. ב-1985 רצחו מחבלים שני מלחים של אוניית צים בעיר ברצלונה שבספרד.
בראשית שנות ה-80, תקופת שפל בספנות העולמית, עמדה "צים" בפני משבר ועל סף התמוטטות, אך הצליחה להתאושש לאחר צעדי הבראה[32]. בשנות התשעים בנתה החברה 15 אוניות מכולה בגרמניה.
הפרטת החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1992 העבירה "חברת העובדים" את מניותיה ב"צים" למדינה תמורת 10 מיליון דולר[33]. בשלב זה הבעלות התחלקה בין "החברה לישראל" (50%) ומדינת ישראל (50%). במקביל הועלתה תוכנית, שלא בוצעה, להנפקה ראשונה לציבור של מניות החברה בבורסה[34][35].
בתקופת ממשלת נתניהו הראשונה הוחלט להפריט את החברה, במסגרת תוכנית כוללת של הפרטה בישראל של רוב החברות הממשלתיות[36]. אולם ביצוע התוכנית התעכב[37]. לאחר רכישת "החברה לישראל" על ידי קבוצת האחים עופר ב-1999[38], הואצו הצעדים לקראת הפרטת החברה[39]. באוקטובר 2000 אישרה ועדת הכספים לרשות החברות הממשלתיות לפתוח בהליכי ההפרטה של החברה. האישור ניתן על תנאי, ולפיו מכירת מניות המדינה לרוכשים תתבצע רק לאחר שיובא לוועדה הסכם חתום בין ההנהלה לעובדים על הבטחת זכויותיהם. מדובר היה במכירת 49% ממניות החברה שבידי המדינה במכירה פרטית למשקיע או לקבוצת משקיעים כמקשה אחת, למעט "מניית זהב", שתישאר בידי המדינה. לחברה לישראל, שהחזיקה בכמות זהה של מניות, ניתנה זכות סירוב ראשונה[40]. המכירה הייתה אומרה להתבצעה באמצעות מכרז בינלאומי[41]. ואושר לחברה לישראל להשתתף בו[42].
ביצוע ההפרטה התעכב כשלוש שנים, עקב התנגדות של מספר שרי ממשלה וגורמי ביטחון להפרטת החברה, עקב החשיבות שלה להפעלת קווי הובלה ימית לישראל בעתות חרום. באוקטובר 2003, ועדת השרים לענייני הפרטה בראשות שר האוצר, בנימין נתניהו, דנה בהצעה לאשר פיצול של "צים" לשני תאגידים נפרדים, במידה ויתבקש על ידי הרוכש, כצעד לקידום ההפרטה. לרוכש יתאפשר להפריד את פעילות צים לשתי חברות. האחת תתמקד בהובלה ימית שעיקרה הסחר מישראל אל ישראל ("צים ישראל") והשניה תתמקד בתחום הספנות וההובלה הימית הבינלאומית ("צים בינ"ל)[43]. על מנת להבטיח את האינטרסים הביטחוניים החיוניים של מדינת ישראל, הוחלט שתוצמד מניית זהב לצים ישראל[44]. במקביל להליכי ההפרטה האחים עופר הרחיבו את פעילותה מחוץ לישראל, כך שהיא הייתה כ-80% מפעילותה הכוללת[45]. הם גם החכירו לחברה שש אוניות שרכשו[46].
בינואר 2004 המדינה מכרה את החזקותיה בצים לחברה לישראל מקבוצת האחים עופר, תמורת 115 מיליון דולר, המשקף שווי של 236.6 מיליון דולר. בעקבות המכירה נשמעה ביקורת חריפה מצד גורמים רבים בטענה שצים נמכרה במחיר נמוך בהרבה משוויה[47][48]. לאחר ההפרטה שונה שם החברה ל"צים שירותי ספנות משולבים בע"מ".
על פי הסכם ההפרטה, מדינת ישראל מחזיקה ב"מניית זהב" בצים, המונעת את מכירתה ללא אישור ממשלתי. כמו כן החברה מחויבת להחזיק לכל הפחות 11 ספינות שתפקודנה את חופי ישראל בכל אירוע קיצון. במהלך שנת 2014 נעשו ניסיונות למשא ומתן בין החברה לממשלה לוויתור על מניית הזהב[49].
שינויים לאחר ההפרטה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם העברת השליטה לאחים עופר, עידן עופר התמנה ליו"ר הדירקטוריון, וההנהלה החדשה התוותה לצים מגמה של התרחבות מהירה. בספטמבר 2004 צים חתמה על עסקה עם חברת "זודיאק מריטיים", במסגרתה היא מכרה לה שתי אוניות וחכרה את אותן האוניות חזרה לתקופה של 6 שנים[50]. באוקטובר צים חתמה עם החברות "עופר ספנות" ו"זודיאק מריטיים" על הסכם משותף לרכישת 8 אוניות ממספנה בסין ועוד 4 ממספנה ביפן, בעלות כוללת של 820 מיליון דולר[51]. מכיוון ש"עופר ספנות" ו"זודיאק" שתיהן חברות פרטיות בבעלות האחים עופר, ומכיוון שהקנייה בפועל הייתה מ"זודיאק", עסקה זאת הוגדרה כ"עסקת בעלי העניין הגדולה בתולדות הבורסה בתל אביב"[52]. מתוך 12 האוניות, צים רכשה בעלות מלאה על ארבע מתוכן, ארבע בבעלות משותפת עם "עופר ספנות", אותן התחייבה לחכור לתקופה של 10 שנים, ועוד ארבע בחכירה לתקופה של 10 שנים[53]. ב-2006 צים ועופר ספנות חתמו יחדיו על חוזה לקניית שמונה אוניות מכולה חדשות ממספנה בטיוואן בעלות של כמיליארד דולר[54]. ביולי ובאוקטובר 2007 צים חתמה על שתי עסקאות עם עופר ספנות במסגרתן היא מכרה את חלקה באוניות הללו לעופר ספנות, התחייבה לחכור אותן חזרה לתקופה של 12 שנה החל מ-2010–2011, ובסיום התקופה לרכוש שוב 50% מהבעלות עליהן[55].
אולם ב-2008 שוק הספנות העולמי נכנס להאטה חריפה בעקבות המשבר הכלכלי העולמי, ועקב כך החברה לישראל הודיעה כי התוכנית האסטרטגית של צים "אינה בת יישום בתנאי השוק הקיימים"[56], וצים ביטלה את הסכם קניית האוניות ממספנה בטיוואן[57]. המשבר הרע משמעותית את מצבה הפיננסי של צים, והיא נאלצה להשבית חלק ניכר מהצי שלה, כשבאותו הזמן היא ממשיכה לחכור אוניות מ"עופר ספנות" ו"מזודיאק"[56][58][59]. ב-2009 נאלצה צים לבקש הסדר חוב עם נושיה, והחברה לישראל נאלצה להזרים לה כספים כדי למנוע מצים לפשוט רגל.
בחודש יולי 2014, לאחר שפעם נוספת נכנסה צים למצב פיננסי קשה, חתמה חברת האם החברה לישראל על הסדר חוב עם נושיה של צים, לפיו הנושים יוותרו על חוב של 1.4 מיליארד ש"ח בתמורה לכ-68% ממניותיה של צים[60][61].
ב-7 בינואר 2015 הועברו יתרת 32% המניות שבבעלות החברה לישראל לחברת קנון הולדינגס, שפוצלה באותה עת מהחברה לישראל[62].
הנפקה בבורסה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בינואר 2021 הונפקה צים בבורסה של ניו יורק וגייסה כ-200 מיליון דולר, לפי שווי שוק של 1.5 מיליארד דולר[63]. החברה דיווחה על רווחי שיא של 4.65 מיליארד דולר בשנת 2021, הרווח השנתי הגדול ביותר מעולם לחברה ישראלית[64].
במחצית השנה הראשונה לשנת 2022 החברה דיווחה על רווחים של כחמישה מיליארד דולר, וחילקה דיבידנדים בסכומים של כשלושה מיליארד דולר. לאחר הדוחות הרבעוניים שפורסמו באוגוסט החברה הודיעה על הפחתת התחזיות לצמיחה ברווחים, המשקיעים הגיבו בפאניקה ומניית החברה נחתכה משיא של 91 דולר בחודש מרץ ל-26 דולר בחודש ספטמבר, כתוצאה מכך החברה נסחרה מתחת להון העצמי שלה ואף נמוך יותר משווי המזומנים אשר היו באותה עת בקופת החברה.
מידע סטטיסטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
- קיבולת מכולות כוללת (אוניות בבעלות צים ואוניות חכורות): 320,834 מכולות TEU.
- מספר TEU שהובלו: יותר מ-2 מיליון (בשנת 2006).
- צי אוניות: כ-100 אוניות בתפעול, 25 בבעלות מלאה או חלקית, מתוכן 13 אוניות פנמקס מתקדמות בעלות קיבולת של 4,900 מכולות '20, שנוספו לצי בשנת 2004. בשנים הבאות מתוכננת קניה של עוד 20 אוניות חדשות, כולל חמש אוניות מכולה ענקיות בעלות קיבולת של 10,000 מכולות '20, וארבע אוניות מכולה בעלות קיבולת של 8,200 מכולות '20, בהשקעה של יותר מ-2 מיליארד דולר.
- מכולות: יותר מ-470,000 מכולות מסוגים שונים.
- סוכנים: לצים כ־120 סוכנים במדינות בעולם כולו.
- נמלי יעד: כ-180 נמלי יעד ברחבי תבל.
- דירוג עולמי: על פי המדד של היקף שינוע המטענים, צים נמצאת במקום ה-10 בעולם. (נכון לאפריל 2022)
מקורות וקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דניאלה רן, בין ספינה לרציף: תולדות לשכת הספנות הישראלית 1982-1932, פרדס הוצאה לאור, 2008.
- צבי הרמן, הכובשים בים נתיבה - תולדות הספנות העברית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1978
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של צים- מידע עסקי על חברת צים באתרים Yahoo! Finance • MarketWatch • CNN Money • Bloomberg Business (באנגלית)
- צים, בגוגל פיננסים
- צים, באתר Crunchbase (באנגלית)
- צים שירותי ספנות משולבים בע"מ (מחוקה), באתר הבורסה לניירות ערך בתל אביב
- צים שירותי ספנות משולבים בע"מ (מחוקה), באתר "מאיה"
- צים, באתר Crunchbase (באנגלית)
- אריה דובלין, צים חברת השייט הישראלית, 'מערכות ים' 97, פברואר 1970, עמ' 28.
- משה קשתי, בספנות הישראלית - צים בתנופה חדשה, 'מערכות ים' 102–103, מרץ 1971, עמ' 54.
יורם גביזון, תחזיקו חזק - השקשוקה טובעת, באתר TheMarker, 24 בינואר 2014- ZIM Israel Navigation Co - על ההיסטוריה של החברה, באתר "ssmaritime.com" (באנגלית)
הפלגה של קדמה ממרסיי לארץ (1948), ארכיון הסרטונים של AP- הפלגת המאה של האונייה קדמה, יומני כרמל 1952
- צבי רייך ויהודה רותם, על יוצאי חיל הים לראות בצי הסוחר המשך הדרך, 'בין גלים' 160 דצמבר 1983, עמ' 34.
- אריה קיזל ונעמה תורן, בצים אומרים לי זה לא יקרה, 'בין גלים' 166 נובמבר 1985, עמ' 15.
- שחר לנדאו, מודל להצלחה, 'בין גלים' 172 אוקטובר 1987, עמ' 30.
- אבי אובל, יוצאים במכולות - צי הסוחר הישראלי חובק עולם, 'בין גלים' 177 אפריל 1989 עמ' 35.
סרטון בהפקת צים על ההיסטוריה של החברה, 2013, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 12:11)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יורם גביזון, אלי גליקמן מונה למנכ"ל צים במקום רפי דניאלי, באתר TheMarker, 9 במרץ 2017
- ^ 1 2 3 4 5 6 שירי חביב ולדהורן, צים מציגה את הרווח השנתי הגבוה ביותר לחברה ישראלית אי פעם, באתר גלובס, 9 במרץ 2022
- ^ 1 2 PublicTop100, alphaliner.axsmarine.com
- ^ 1 2 3 8 אניות-מסע יהודיות יסיעו 15,000 עולים ונוסעים לחודש, הארץ, 16 במרץ 1949
- ^ 1 2 חברת " צים" - עובדות ומספרים, הארץ, 27 בדצמבר 1963
- ^ הונה של חברת הספנות "צים" חצי מיליון לא"י, משמר, 11 ביוני 1945
- ^ במדבר כד, כד
- ^ שרת: "הגדלת צי ישראלי - תשובתנו להסגר הערבי, הארץ, 11 באפריל 1950
- ^ א. דובקין, 15 ספינות בצי נוסעים ומשא הישראלי, על המשמר, 16 במרץ 1949
- ^ אניות ישראליות לאנגליה ופולין - האיחוד של החברות הישראלית הוזיל ההובלה הימית, דבר, 20 ביולי 1949
- ^ "ארצה" מפליגה להעלות את ראשוני המיליון השני, על המשמר, 15 בדצמבר 1949
- ^ יהושע גלבוע, הזעזועים בצי הסוחר הישראלי, הארץ, 22 בנובמבר 1951 - מאמר המסכם את אירועי הפרשה
ב.צ. הגאי, מה קרה באגודת הימאים?, דבר, 2 בדצמבר 1951 - מאמר המסביר את עמדת ההסתדרות בסכסוך - ^ דו"ח על פעולותיה של "חב' "צים", הארץ, 3 ביולי 1957
- ^ תביעה שהממשלה תמנה נציג ב"צים*, הארץ, 19 בדצמבר 1957
- ^ מחייבים שותפות הממשלה בצי"ם, הארץ, 30 בדצמבר 1958
- ^ השינויים ב"צים" לפני אישורם, הארץ, 1 ביוני 1959
חברת העובדים אישרה מסקנות הועדה על "צים", על המשמר, 4 ביוני 1959 - ^ אושר שיתוף הממשלה ב"צים־, על המשמר, 8 בינואר 1959
- ^ פורקה שותפות <<צי"ם>> <<אופיר>>, הארץ, 27 באוקטובר 1958
- ^ היום דיון בהגדלת השקעות *צים* וסו"ב בהקמת המספנה, הארץ, 16 באפריל 1958
- ^ הימה המפעלים הישראלים למספנות והנדסה בערבון מוגבל עמ 998 נבו מאגר משפטי
- ^ תשלובת מפעלי ה"חברה לעבודות חוץ ונמלים" באיזור הקישון, למרחב, 14 בספטמבר 1960
- ^ ש. שחורי, מספנה נבנית על מי־מריבה, דבר, 2 באוקטובר 1960
שיתוף שלא מאונס, הארץ, 27 ביולי 1960 - ^ "הימה:" המיבדוק הוא שלנו, מעריב, 12 בנובמבר 1961
- ^ מספנות "הימה" נחלצו למאבק על עתיד המפעל, על המשמר, 12 בנובמבר 1961
מיזוג המספנות - הגיוני ובר ביצוע, למרחב, 15 באוגוסט 1961 - ^ אושר מיזוג "הימה" "מספנות ישראל", על המשמר, 10 ביוני 1962
- ^ נחתם הסכם מיזוג "הימה" "מספנות ישראל", למרחב, 17 בספטמבר 1962
יוסף מיכלסקי, פועלי "הימה" מסרבים להבלע, למרחב, 21 בנובמבר 1962 - ^ ,צים׳ הזמינה 27 אניות, הארץ, 3 בינואר 1962
- ^ האוניה "אסתר" גלשה למי המעגן, למרחב, 8 באפריל 1964
- ^ הושקה באוניה "חנה" שנבנה על ידי מספנות ישראל, למרחב, 1 בדצמבר 1965
- ^ אריאלה ראובני, צים תחת כנפי החברה לישראל, דבר, 25 בפברואר 1970
- ^ הועידה הכלכלית החליטה, דבר, 5 באפריל 1968
- ^ סילבן שלום, אירה שימרון, "צים זה לא אתא אצלנו לא יפטרו", חדשות, 9 בינואר 1985
- ^ אבי טמקין, מניות חב העובדים באל על, צים ומקורות עברו לממשלה, חדשות, 10 במרץ 1992
האוצר: יש הסכמה להעביר מניות חב׳ העובדים לממשלה, חדשות, 24 בינואר 1990 - ^ שמואל רוזנבלאום, צים מתכננת לגייס 80 מיליון דולו בוול סטדיט; השליטה תעבוד לידי אייזנבוג, חדשות, 8 בנובמבר 1989
- ^ שלמה גרינברג, איך החמצנו הזדמנות להפליג לוול-סטריט, באתר גלובס, 22 ביוני 1997
- ^ דוד חיון, תוכנית ההפרטה: ההכנסות הצפויות במהלך שנת 97' - 4 מיליארד שקל, באתר גלובס, 13 בינואר 1997
- ^ מעריב, בחברה לישראל מעריכים: הפרטת חברת צים לא תתבצע השנה, באתר גלובס, 19 בפברואר 1997
- ^ אורנה רביב, הושלמה מכירת החברה לישראל לעופר; צפוי ארגון מחדש בכל קבוצת עופר, באתר גלובס, 15 באפריל 1999
- ^ מאת דוד חיון, ההסתדרות והעובדים מאיימים להשבית את חברת צים על רקע המהלכים לקראת הפרטה, באתר גלובס, 1 באוגוסט 2000
- ^ צבי לביא ומיכל רוה, ועדת הכספים אישרה את הפרטת צים - בתנאי שיובטחו זכויות העובדים בחברה, באתר גלובס, 4 באוקטובר 2000
- ^ אבי שמול, החברה לישראל מבקשת אישור לרכישת חלקה של המדינה בצים, באתר הארץ, 30 ביולי 2002
- ^ הארץ, האחים עופר קיבלו אפשרות לקנות את חלקה של המדינה בחברת צים, באתר TheMarker, 26 ביולי 2002
- ^ שירות גלובס, ועדת השרים לענייני הפרטה אישרה את הצעת נתניהו לפיצול צים לשני תאגידים, באתר גלובס, 28 באוקטובר 2003
- ^ דוד חיון, המדינה תסכים לפצל את צים ולוותר על מניית הזהב לגבי רוב פעילותה, באתר גלובס, 28 באוקטובר 2003
- ^ מאת דוד חיון, צים עומדת לרכוש 6 אוניות גדולות ב-300 מיליון דולר, באתר גלובס, 17 במאי 2000
- ^ דוד חיון, חברת צים השיקה את האונייה הגדולה ביותר שלה, באתר גלובס, 21 באפריל 2002
- ^ פנייה למבקר המדינה לחקור את מכירת צים לחברה לישראל: "נמכרה בחמישית משוויה האמיתי", באתר הארץ, 19 בינואר 2004
- ^ ליאור ברון, מוכרים בזול, באתר nrg, 8 במאי 2005
- ^ ליאור גוטמן, מניית הזהב בצים: עדיין אין החלטה, באתר כלכליסט, 20 במאי 2014
- ^ צים מוכרת שתי אוניות ב-70 מיליון דולר, באתר ynet, 12 בספטמבר 2004
- ^ שמוליק ינאי, בעלי המניות בחברה לישראל אישרו רכישת האוניות מהאחים עופר ב-820 מיליון דולר, באתר TheMarker, 9 בדצמבר 2004
- ^ הארץ, החברה לישראל עשויה לאשר היום עסקת בעלי הענין הגדולה בתולדות הבורסה, באתר TheMarker, 9 בדצמבר 2004
שלומי שפר, עסקת בעלי העניין הגדולה בתולדות הבורסה כבר מניבה לצים רווח הון של 50 מיליון דולר, באתר הארץ, 23 באוגוסט 2007 - ^ "אם רכישת האוניות לא תאושר, סמי עופר ירוויח 105 מיליון דולר", באתר TheMarker, 15 בנובמבר 2004
- ^ צים רכשה מיונדאי 8 אוניות מכולה ב-1 מיליארד דולר, באתר ynet, 3 ביולי 2006
- ^ החברה לישראל בע"מ, דו"חות כספיים ליום 30 בספטמבר 2007, באתר הבורסה
- ^ 1 2 סמי עופר הפליג – צים נשארה מאחור: האוניות שסמי עופר מכר לצים מושכות אותה למצולות הים, באתר TheMarker, 30 בנובמבר 2008
- ^ עופר ספנות נחלצת לעזרת צים; תשלם רבע מהקנס בגין ביטול הזמנת 6 האניות, באתר כלכליסט, 30 באפריל 2009
- ^ משפ' עופר (כמעט) תמיד מרוויחה, באתר גלובס, 13 בספטמבר 2009
- ^ אלי ציפורי, הטריק של עידן עופר, באתר גלובס, 25 בספטמבר 2009
- ^ החברה לישראל - דוח תקופתי ושנתי לשנת 2014, עמודים 15 וכן 198–201, באתר הבורסה
- ^ יורם גביזון, צים יוצאת לדרך חדשה: הושלם הסדר החוב, באתר TheMarker, 17 ביולי 2014
- ^ החברה לישראל - דוח תקופתי ושנתי לשנת 2014, עמוד 180, באתר הבורסה
- ^ יורם גביזון, צים הנפיקה לפי שווי של 1.5 מיליארד דולר למרות הירידות החדות בוול סטריט, באתר TheMarker, 28 בינואר 2021
- ^ יורם גביזון, רווחי עתק לצים - תחלק לבעלי המניות 2 מיליארד דולר, באתר TheMarker, 9 במרץ 2022
| קנון הולדינגס | ||
|---|---|---|
| החזקות נוכחיות | צים (32%) • קורוס אוטו (24%) • איי.סי. פאואר (100%) • או.פי.סי אנרגיה (75%) | 
|
| החזקות בעבר | טאואר סמיקונדקטור (39%) | |
| החברה לישראל | ||
|---|---|---|
| החזקות נוכחיות | כימיקלים לישראל (46%) • AKVA Group ASA (נו') | 
|
| החזקות בעבר | צים (98%) • טאואר סמיקונדקטור (39%) • קורוס אוטו (50%) • איי.סי. פאואר (100%) • בתי זיקוק לנפט | |