צמחי מים

צמחי מים
מיון מדעי
ממלכה:	צמחים
מערכה:	בעלי פרחים

צמחי מים הם קבוצה לא-טקסונומית של צמחים הגדלים במים או סמוך למים. אין הכוונה לאצות, החיות רק במים, אלא לצמחים בעלי פרחים הגדלים בבתי גידול לחים.

תנאי הגידול במים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צמחי המים מותאמים לתנאי הגידול המיוחדים שבמים. אותם גורמים המשפיעים על צמחי היבשה משפיעים גם על צמחי המים. ואולם צמחי היבשה אינם מסוגלים להתקיים בבתי גידול מוצפים במים. אמנם, המים כשלעצמם אינם מזיקים להם, אבל תנאי סביבה אחרים מונעים את גידולם. כמות החמצן במים, מידת חדירת האור אל המים, טיב המים, הטמפרטורה והרכב הקרקעית – הם התנאים המיוחדים שאליהם מותאמים רק צמחי המים.

כמות החמצן המומס במים הוא גורם מגביל לחיים במים. מסיסותו הנמוכה של החמצן במים גורמת לכך שריכוזו במים נמוך מאוד לעומת ריכוזו באוויר. ריכוז החמצן המומס במים יורד עם הירידה לשכבות עמוקות ויורד עם עליית הטמפרטורה. עוצמת האור היא גורם אקולוגי נוסף המגביל לעיתים את הצמיחה במים. עוצמת האור המגיעה לעומק המים היא נמוכה. ככל שעכירות המים עולה, כמות האור החודרת למעמקים קטנה.

איכות המים משפיעה אף היא על הרכב הצומח. במים המכילים תרכובות אורגניות ואי-אורגניות שונות (כגון מי ביוב) שורדים רק מינים מעטים של צמחים. טיב הקרקע בתשתית מקווה המים משפיע על הרכב הצומח. תשתית חרסיתית תורמת להתפתחות טובה יותר של צמחי מים, מאשר תשתית חולית. עוצמת הזרימה של המים משפיעה על הצמחים. זרימה חזקה במקווה המים עלולה לעקור את הצמחים ממקומם. התנודות בטמפרטורה בבית גידול מימי מתונות ביותר, ורוב צמחי המים מתפתחים ופורחים בקיץ, בעוד שבחורף הם שרויים בתרדמה.

מיון צמחי המים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן למיין את צמחי המים בדרכים שונות. המיון הנפוץ הוא על פי מידת כיסוי הצמח במים. בהתאם למיון זה ניתן לקבל שלוש קבוצות:

צמחי מים מזדקרים: צמחים שחלקיהם התחתונים מצויים במים וחלקיהם העליונים מזדקרים מעל פני המים (קנה, סוף, שנית).
צמחי מים צפים: צמחים אשר כל גופם צף על פני המים (עדשת-מים, כדרורית), וצמחים אשר חלק מעליהם צפים על פני המים (נימפאה, נופר, נהרונית ומדד זוחל).
צמחי מים טבולים: צמחים שכל איבריהם טבולים במים (ניידה, קרנן), או שתפרחותיהם בלבד מזדקרות מעל המים (אלף-העלה, וליסנריה).

כל קבוצה ניתנת למיון משני:

צמחים שאינם קשורים לקרקע והם חופשיים במים, לעומת צמחים בעלי שורשים או קני-שורש הקשורים לקרקע.

מבנה צמחי המים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צמחי המים לקבוצותיהם הם בעלי מבנה מיוחד, המתאים אותם לתנאי הגידול בסביבה המיימית.

אחת התכונות המשותפות לכל צמחי המים היא קיומה של רקמה בעלת חללי אוויר גדולים בכל האיברים (עלים, גבעולים ושורשים). חשיבותה של רקמה זו רבה מאוד: היא מעניקה יציבות לחלקי הצמח הטבולים במים, היא משמשת כרקמת אגירה והולכה של חמצן והיא מאפשרת לצמח לצוף.

להלן מבני שלוש קבוצות המים:

צמחי מים מזדקרים: מהווים חוליית מעבר מצמחי יבשה לצמחי מים ומתקיימים בשתי סביבות חיים בעת ובעונה אחת: יבשה ומים.

חלקי גופם העליונים חשופים לאוויר, ודומים בצורתם ובמבנם לצמחי יבשה, ואילו חלקי גופם התחתונים מצויים במים ודומים במבנם לצמחי מים. הם גדלים לרוב בשוליים של מקווי המים (גדות נחלים או ביצות), במקום שבו עומק המים מגיע עד מטר אחד. צמחים אלה ברובם רב-שנתיים ובעלי קני-שורש.

צמחי מים צפים: גדלים במים שעומקם נע בין 0.5 מ' ל-5 מ'. גם הם מתקיימים בשתי סביבות חיים: הם חשופים לאוויר שמעליהם ולמים שמתחתיהם. פרחיהם צפים על פני המים או מזדקרים מעליהם. עליהם גדולים, שטוחים וחזקים, בעלי צורה מעוגלת או מוארכת. העלים שלמים ושטח פניהם העליון מכוסה בשעווה הדוחה מים. הפטוטרת של העלים ארוכה וגמישה (נימפאה, נופר). צמחים אלה גדלים בדרך כלל בבתי גידול המוגנים מרוחות במקווי מים עומדים.
צמחי מים טבולים: גדלים במים צלולים שעומקם מגיע עד ל-10 מ'. הפרחים שלהם טבולים במים (ניידה, קרנן), או מזדקרים (אלף העלה, נורית). מבנים שונים המאפיינים צמחי יבשה מנוונים או מצומצמים בהם - בעיקר בולטים ניוון הפיוניות (המשמשות לחילוף גזים בצמחי יבשה), צמצום רקמת העצה (שתפקידה הובלת מים בצמחי יבשה) וצמצום של רקמות התמיכה (שאינן כה חיוניות בצמח הנתמך על ידי המים). שכבת השעווה (קוטיקולה) שעל פני התאים דקה. העלים דקים ושקופים ולעיתים הם גזורים לאונות רבות, וכך גדל שטח הפנים של העלה ביחס לנפחו. מבנה כזה מקנה יתרון בניצול האור המועט שבמים, בחילופי גזים ובחדירת מינרלים דרך כל שטח הפנים. כמו כן המבנה מקנה עמידות בפני קריעת עלים וניתוקם.

מערכת השורשים של צמחי המים הטבולים מצומצמת בהשוואה לצמחי יבשה, אך עדיין חיונית להתפתחות תקינה בצמחי המים הקשורים לקרקע.

רבייה ותפוצה בצמחי מים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם מיני צמחים, כגון הנופר, שפרחיהם מואבקים על ידי חרקים וישנם צמחים שאצלם העברת האבקה נעשית על ידי המים, או על ידי בעלי חיים שוכני מים. אבקתם של צמחי המים עמידה במים. הפירות והזרעים צפים זמן ממושך על פני המים מבלי לאבד את כוח נביטתם, עד אשר הם שוקעים אל הקרקעית ושם נובטים בתנאים המתאימים.

מקצב הצמיחה והפריחה של צמחי המים בארץ שונה מזה של מרבית צמחי היבשה. עונת הפריחה של צמחי היבשה חלה בסוף החורף ובתחילת האביב, וצמחי המים פורחים בחודשי הקיץ והסתיו. בצמחי המים נפוצה גם רבייה שלא באמצעות זרעים, אלא באמצעות קטעי ענפים, פקעות וניצני רבייה.

צמחי מים וצמחי גדות רבים מייצרים זרעים זעירים ורבים. חלק מהזרעים נישאים ברוח והם מגיעים גם למקומות מרוחקים. חלקם צפים על פני המים נישאים בזרם ומתפשטים למקומות אחרים באותו אזור. הזרעים הנותרים שוקעים בבוץ ומופצים על רגליהם של עופות מים העוברים ממקווה מים אחד לאחר וכך הפצתם למקווי מים חדשים מהירה.

התנאים הדרושים לנביטה של זרעים של צמחי מים שונים מתאימים לבית הגידול המיוחד שלהם. כך צמחי גדות לא ינבטו במקומות מוצפים בעוד שצמחים טבולים לא ינבטו במקומות חשופים ממים. כמות האור והחמצן הם הגורמים העיקריים המכוונים את הנביטה של צמחי המים.