קאמה סוטרה

קאמה סוטרה (בסנסקריט: कामसूत्र, מילולית: "סוטרת התשוקה") הוא טקסט הודי עתיק העוסק בין היתר בהתנהגות מינית בין בני אדם, שנחשב בין היתר גם לנוהגי האהבה המקובלים בספרות הסנסקריטית. הטקסט מיוחס לפילוסוף ההודי ואטסיאיאנה, אך חוקרים לא הצליחו לאמת את כותבו או את תקופת כתיבתו. חוקרים שונים מיקמו את זמן כתיבתו בין המאה הרביעית לפנה"ס והמאה השנייה לספירה. נהוג להתייחס אליו כחלק ממסורת כתיבה ענפה על מיניות בפילוסופיה ההודית הנקראת קאמה-שאסטרה.

התרגום המילולי והישיר למילה "קאמה" הוא תשוקה. המילה סוטרה משמשת כשם לטקסטים דתיים ופילוסופיים בתרבות ההודית.

השם מוכר גם בשמות נוספים, למשל "ואטסיאיאנה קאמאסוטרום".

היסטוריה קודמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש הטוענים כי הכתבים הקדומים של הקאמה שסטרה (שכללו מגוון רחב וכמות נכבדת ביותר של אינפורמציה) נכתבו על ידי נאנדי, הוא השור הקדוש, שומר השער של שיווה, שהיה עד לדברי מלל מקודשים בעוד שהיה עד למעשי האהבה של האל ובת זוגו פארוואטי.

במהלך המאה ה-8 לפנה"ס, שווטאקטו, בנו של אודאלאקה, ערך סיכום לעבודתו זו של נאנדי, אלא שהסיכום כביכול עדיין היה נרחב מדי מכדי שאפשר יהיה להפכו לנגיש לקריאה.

בהמשך, אדם משכיל בשם באבאראוויה, יחד עם כמה מתלמידיו, ערכו את סיכומם שלהם לסיכומו זה של שווטאקטו, אלא שגם סיכום זה נשאר סיכום נרחב מדי בהיקפו.

בין המאה ה-3 לפנה"ס לבין המאה ה-1 לפנה"ס, מספר מחברים נוספים ערכו חלקים אחרים של הסיכום הזה של באבאראוויה ותלמידיו בכמה וכמה חיבורים. אלו מביניהם ששמותיהם ידועים כיום הם: צ'אראיאנה, גוטאקאמוקה, גונארדייה, גוניקאפוטרה, סווארמרמרבאה ודאטאקה. דאטאקה ערך את עבודתו על יצאנית שואטסיאיאנה שיחזר לאחר מכן כמעט במלואו בספרו קאמה סוטרה. בחיבורו של סווארמרמרבאה מצוינת דמותו של שאטאקארני שאטאוואנה, המלך ההודי מהמאה הראשונה לפני הספירה שהרג את רעייתו בשוגג במהלך מין סדיסטי, דבר המרמז על התקופה בה נכתב החיבור.

יאשודהארה, בפרשנותו אודות הקאמה סוטרה, מייחס את מקורו של מדע האירוטיקה למאלאנאגה, הוא "נביא ה-האסוראס", על פיו יש להבין שמקור הכתבים הם בזמנים נבואיים וקמאיים. נאנדי, כך נטען על פי המסורת, היה האדם שהעביר את הכתבים לאנושות. ייחוס השם "מאלאנאגה" למחבר ואטסיאיאנה מקורו בבלבול בתפקידו כעורכו של הקאמה סוטרה ביחס ליוצרו המיתי של מדע האירוטיקה.

התקופה והרקע לספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתקבל הרושם שואטסיאיאנה חי במאה הרביעית לספירה, בתקופה של שגשוג תרבותי הידוע בשם "עידן גופטה". עצם העובדה שב-בריאהד סאמהיטה (שתרגמו הוא "האופוס הגדול"), מצוינת דעתו של ואטסיאיאנה שהוא שאב את השראתו מהקאמה סוטרה, ועצם העובדה שבקאמה סוטרה מצוינת דמותו של המלך שאטאקארני שאטאוואנה שחי במאה הראשונה לספירה, מעלות את טווח האפשרויות ביחס לתקופה שבה נכתב הספר קאמה סוטרה. יתר על כן, ואטסיאיאנה טען שברקע עריכתו את הכתבים וכתיבתו את הספר המוכר כיום עמד לנגד עיניו הקושי ההולך וגובר במציאת הכתבים הללו ובנגישותם לקהל המעוניין לקרוא בהם.

תוכן הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר הקאמה סוטרה 35 פרקים, המסודרים בשבעה חלקים, כשכולם כתובים על ידי מומחים ספציפיים בכל תחום ותחום.

בספר הקאמה סוטרה מופיעות 64 תנוחות מין, תוך תיאורן כאמנות לכל דבר. לטענתו של ואטסיאיאנה קיימות שמונה דרכים להתנות אהבים תוך הכפלתן של כל אחת מהן בשמונה תנוחות נוספות, להן קרא כאמור "64 אומנויות". הפרק המפרט את התנוחות המיניות הוא הפרק המוכר והידוע ביותר מבין שאר הפרקים, והתרגום שלו מופיע בגרסאות רבות. הפרק הזה נגנב למעשה מהתרגום שנערך בשנת 1980 בידי הינדרה שינה. רבים הם אלו שטועים ומייחסים אותו בטעות לסוטרה.

יחד עם זאת, התנוחות המיניות מהוות לא יותר מ-20% מהספר. שאר הפרקים מספקים הדרכה הנוגעת לאופן שלפיו ייחשב אדם לאזרח טוב, לרבות עיון מעמיק באישיותם של גברים ונשים ומערכות היחסים שביניהם.

זאת ועוד, מעשי האהבה בקאמה סוטרה מוגדרים כ-"איחוד שמיימי". ואטסיאיאנה האמין שסקס כשלעצמו לא היה דבר שאינו ראוי, אך עשייתו בקלות דעת ובקלות ראש היא מעשה חטא לכל דבר.

כתבי הקאמה סוטרה סייעו לאנשים רבים ליהנות מאומנות האהבה ברמות עמוקות יותר, וניתן גם להגדירם למעשה כמתן עזרה וסיוע מעשיים להנאה מינית לרבות היותם אמצעי להתבוננות ולעיון במנהגים ובנוהגים בהודו של אותם ימים עתיקים.

פרקי הספר:

חלק ראשון – הקדמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחולק ל-5 פרקים: אודות האהבה בכלל ומקומה של האהבה בחייהם של גברים ונשים

תוכן עניינים
שלוש המטרות של החיים
רכישת ידע
ההתנהלות של האדם העירוני המטופח
מחשבות אודות אמצעים שונים שמסייעים לאוהבים במעשיהם