קאפו נאגאי
 | |
| צילום מ-1927 | |
| לידה |
3 בדצמבר 1879 טוקיו, יפן  |
|---|---|
| פטירה |
30 באפריל 1959 (בגיל 79) איצ'יקאווה, יפן |
| שם לידה |
永井 壮吉 |
| מדינה |
יפן |
| מקום קבורה |
בית הקברות זושיגאיה |
| מקום לימודים |
קולג' קאלאמזו, אוניברסיטת היטוצובאשי |
| שפות היצירה |
יפנית |
| זרם ספרותי |
התנועה האסתטית |
| תקופת הפעילות |
1900–1959 (כ־59 שנים) |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
קאפו נאגאי (ביפנית: 永井 荷風, בכתב לטיני: Kafū Nagai, 3 בדצמבר 1879 טוקיו – 30 באפריל 1959 איצ'יגאווה) הוא שם העט של הסופר, המחזאי, המתרגם, המסאי וכותב הזיכרונות היפני נאגאי סוקיצ'י (ביפנית: 永井 壮吉). הוא תיאר ביצירותיו את חיי טוקיו בראשית המאה ה-20, במיוחד עולמם של הגישות, הזונות, רקדני הקברט ושל תושבים אחרים שפקדו את שכונות השעשועים התוססות של העיר. קאפו נאגאי נחשב נציג של "האסכולה האסתטיסטית" בספרות היפנית. בחלק מכתביו השתמש בשפה היפנית הקלאסית - בונגו - וחלק האחר - בשפה בת זמנו.
ילדותו וצעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
סוקיצ'י נאגאי נולד ב-1879 במשפחת סוחרים אמידים ברחוב קאנטומי-צ'ו 45, בשכונת קוישיקאווה (בימינו קאסוגה-צ'ו, ברובע בונקיו) בטוקיו. אביו, קיויצ'ירו נאגאי (永井 久一郎), אז בן 28, היה מלומד ואיש עסקים, צאצא למשפחת סמוראים ומילא תפקיד מנהלי. מאוחר יותר התפרסם בעצמו על ידי שיריו בסגנון סיני. האם נקראה צונה נאגאי (永井 恆). סוקוצ'י היה בנו הבכור ואחריו נולדו עוד שלושה אחים ואחות. בגיל 4, כשנולד האח השני, נשלח סוקיצ'י למשך שנתיים למשפחת אמו והחל מ-1884 ביקר בגן הילדים שעל יד מדרשת המורות אוצ'נומיזו. אביו נסע באותן השנים לאירופה מטעם הממשלה היפנית. בינואר 1886 חזר הילד לבית הוריו ונרשם לבית הספר היסודי. החל משנת 1891 למד נאגאי בבית ספר פרטי בשפה האנגלית בשכונת קאנדה. בגיל 15 שהה למשך חודשים רבים בבית חולים של אודאווארה, קרוב לוודאי בגלל שחפת. אחרי סיום התיכון ב-1896 נכשל בכניסה לאוניברסיטה. למד לנגן בשאקוהאצ'י והתחיל להשתלם בשירה הסינית. באותה שנה החל לפקוד תכופות את בתי הזונות בפרוור יושיווארה של טוקיו. כמו כן ביקר יחד עם אמו ואחיו אצל אביו שעבד בשאנגחאי בשביל חברת הספנות "ניפון יוסן". בחזרתו ליפן בסתיו 1896 התקבל לעבודה במחלקה לשפה הסינית של המוסדות לשפות זרות המסונפים לבית הספר למסחר, בימינו - אוניברסיטת היטוצובאשי.
החל משנת 1898 התחיל לכתוב סיפורים קצרים, כשהראשון ביניהם פורסם ב-1900. במקביל למד אצל הסופר הירוצו ריורי. ב-1899 עזב את משרתו בבית הספר לשפות והתחיל לעבוד כסופר עצמאי ובמופעי ראקוגו. ב-1901 עבד זמן קצר גם ככתב בעיתון ולמד צרפתית.
בארצות הברית ובצרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1903 נשלח על ידי אביו לארצות הברית לצורך עסקי המשפחה. אולם באמריקה לא התעניין נאגאי בעסקים כמו בצבירת חוויות אישיות ששימשו לו בעתיד הקרוב בכתיבת סיפוריו. ב-1904 התחיל לימודי ספרות במכללת קאלאמזו במדינת מישיגן אותם השלים מאוחר יותר בשנים 1908–1911. חרש את ארצות הברית - ביקר, בין השאר, בטקומה, וושינגטון, בתערוכה בסנט לואיס. בסופו של דבר ב-1905 התיישב בניו יורק ועבד שם בקונסוליה היפנית ובשלוחה המקומית של הבנק היפני "שוגין". ב-1908 אחרי שהות בליון, שבה עבד שמונה חדשים כעובד של בנק שוגין, חודשיים בפריז וביקור בלונדון, שב לזמן קצר למולדתו.
המשך פעילותו ביפן[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהשראת שהותו בחו"ל והשפעות ממופסאן ואלפרד דה מיסה פרסם שני קובצי סיפורים ורשימות - "סיפורים אמריקאים" (あめりか物語 - Amerika monogatari) ו"סיפורים צרפתיים" (Furansu monogatari ふらんす物語). היה נשוי פעמיים ב-1912 וב-1914 והתגרש כל פעם, אחר כך חי עם מספר מאהבות. ב-1916 הקים את המגזין ספרותי "מיטה בונגאקו". כרך ראשון ליצירותיו הופיע ב-1918. עוד שני כרכים התווספו בעקבותיו ב-1919. ב-1920 הוצג מחזה שלו בתיאטרון הקיסרי ובשנים הבאות הוצגו מחזות נוספים. התמנה בהמשך פרופסור לספרות באוניברסיטת קייו. בשנים 1921–1937 פרסם יצירות מועטות. בעת מלחמת העולם השנייה כשהשלטונות ביפן דרשו מהאמנים להתמקד ביצירותיהם במאמץ המלחמתי, נאגאי לא שמע בקולם והמשיך לכתוב לפי רצונו ושמר את הפופולריות שלו כמחבר רומנים גם בתקופה קשה זו. עם זאת, מרבית כתביו, שלא יכלו להתפרסם בימי המלחמה, יצאו לאור רק אחרי תבוסת יפן. ביתו בטוקיו ואחר כך דירה נוספת שלו נהרסו בעת ההפגזות האוויריות על טוקיו בשנת 1945.
קאפו נאגאי הלך לעולמו באפריל 1959 בגלל סיבוכים של כיב קיבה. קברו נמצא בבית הקברות זושיגאיה ריין (Zoshigaya Reien) בטוקיו בשכונת Minami-Ikebukuro, Toshima-ku.
בשנות ה-90 הוציא איוונאמי שוטן לאור את יצירותיו ב-30 כרכים.
סגנון כתיבתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נאגאי היה שונה את סגנונו בהתאם לסוגה ולקהל קוראיו. יומניו וכמה ממסותיו כתובים ביפנית ספרותית גבוהה - בונגו, שהסופר שלט בה גם הודות להיכרותו המעמיקה עם הספרות הסינית הקלאסית והטקסטים היפניים הישנים. לעומת זאת רוב מחזותיו והרומנים שלו נכתבו בשפת זמנו, והדיאלוגים בהם נראים טבעיים ביותר.
פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1952 - עיטור מסדר התרבות של יפן
- 1952 - פרס ההצטיינות בתרבות
- 1956 - חבר האקדמיה היפנית לאמנות
יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1902地獄の花 (פרח הגיהנום, Jigoku no Hana)
- 1908 - Amerika Monogatari) あめりか物語 - סיפורים מאמריקה)
- 1909 - Furansu monogatari) ふらんす物語'- סיפורים מצרפת), נאסרו בזמנו לפרסום על ידי הצנזורה
- 冷笑 Ricanements, 1910
- すみだ川 Sumidagawa, 1911 (הנהר סומידה)
- 1917-1916 Ude Kurabe' 腕くらべ' (זרוע ברזל, או בתרגומים - יריבות של גיישות)
- おかめ笹 1920, הבמבוק הגמד
- 1931, Tsuyu no Atosaki) つゆのあとさき לפני ואחרי עונת הגשמים)
- הרקדנית - Odoriko
- 1937 -Bokutō Kidan 濹東綺譚 - (סיפור מוזר ממזרח לנהר)
- 1959-1917 יומן - כולל Danchōtei Nichijō 断腸亭日乗, פורסם אחרי 1947
- פרחים בצל
מסות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 日和下駄 קבקבים נמוכים למזג אוויר נאה 1915
תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1913 - 珊瑚集 אנתולוגיית האלמוג - תרגומים מן השירה הצרפתית, כולל שירים מאת שארל בודלר
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קאפו נאגאי, ברשת החברתית Goodreads- פרטים על הסופר באתר על ספרים יפניים
- קברו
- קאפו נאגאי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי קאפו נאגאי בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- קאפו נאגאי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
