קארל לארסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קארל לארסון
Carl Larsson
לידה 28 במאי 1853
Storkyrkoförsamlingen, האיחוד השוודי-נורווגי עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 22 בינואר 1919 (בגיל 65)
Sundborns, שוודיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Sundborn Church עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום שוודים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האקדמיה המלכותית השוודית לאמנויות היפות עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1873–1919 (כ־46 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור, עיצוב פנים עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות תנועת האמנויות והאומנויות עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע על ידי Johan Gustaf Köhler עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות Brita at the Piano, Svenska kvinnan genom seklen, The Author August Strindberg, קורבן אמצע החורף, Gustav Vasas intåg i Stockholm 1523, Ett hem עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה אביר בלגיון הכבוד (1901)
התערוכה העולמית של פריז עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג קארין בריו לארסון (12 ביוני 18831919) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Brita Larsson, Lisbeth Larsson, Mats Larsson, Esbjörn Larsson, Pontus Larsson, Suzanne Larsson, Ulf Larsson, Kersti Larsson עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
בריטה ואני, דיוקן עצמי, 1895

קארל לארסוןשוודית: Carl Larsson; ‏28 במאי 185322 בינואר 1919) היה צייר ומעצב פנים שוודי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לארסון נולד ב"גמלה סטן", העיר העתיקה בסטוקהולם. הוריו היו עניים מאוד וילדותו הייתה אומללה. בגיל 13 מורהו בבית הספר לילדי עניים דחק בו להגיש מועמדות לבית הספר של האקדמיה השוודית המלכותית לאמנויות והוא התקבל. בשנותיו הראשונות שם חש לארסון נחות חברתית, מבולבל וביישן. ב-1869, בגיל 16, קודם ל"בית הספר העתיק" של אותה אקדמיה. שם רכש ביטחון עצמי ואף הפך לאישיות מרכזית בחיי החברה של בית הספר.

לאחר מספר שנים בהן עבד כמאייר ספרים, כתבי עת ועיתונים עבר לארסון לפריז, שם בילה מספר שנים מתסכלות נוספות כאמן העובד קשה למחייתו ואינו זוכה להצלחה.

משפחה ובית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1882, בהיותו במושבת אמנים סקנדינבית בגרז-סיר-לואן בסמוך לפריז, הוא פגש את האמנית קארין בריו[1] (1859–1928), ועד מהרה הם נישאו. בדיעבד, הייתה זו נקודת מפנה בחייו של לארסון. בגרז צייר לארסון כמה מעבודותיו החשובות ביותר. ציוריו מתקופה זו נעשו בצבעי מים והיו שונים מאוד מציורי צבעי השמן שצייר בעבר.

לקארל וקארין לארסון נולדו שמונה ילדים, ובני משפחתו היו לדוגמנים המועדפים עליו. שמונת הילדים היו סוזאנה (1884), אוּלף (1887, נפטר בגיל 18), פונטוס (1888), ליסבת (1891), בריטה (1893), מאטס (1894, נפטר בגיל חודשיים), קרסטי (1896) ואסביירן (1900).

ב-1888 אדולף בריו, אביה של קארין, העניק למשפחה הצעירה בית שנקרא "היטנס הקטן" בכפר סונדבורן. קארל וקארין עיצבו וריהטו את הבית בהתאם לטעמם האמנותי הייחודי ועל פי צורכי המשפחה המתרחבת. באמצעות ציוריו וספריו של לארסון הפך הבית הזה לאחד מבתי האמנים המפורסמים בעולם. הבית נמצא כיום בבעלות יורשיהם של קארל וקארין לארסון והוא פתוח לתיירים בחודשי הקיץ, בין מאי לאוקטובר.

ערב חג המולד (1904)

הפופולריות של לארסון גדלה במידה ניכרת עם התפתחותה של טכנולוגיית הרפרודוקציה בצבע בשנות ה-90 של המאה ה-19, כאשר יצאו לאור בהוצאת "בונייה" השוודית ספרים כתובים ומאוירים על ידי לארסון שהכילו העתקים בצבע מלא של ציורי צבעי המים שלו, ביניהם הספר "בית". למרות זאת, מספר המהדורות של האלבומים היקרים יחסית הללו לא התקרב כלל לזה של הספר "הבית בשמש", שיצא לאור ב-1909 בידי המוציא לאור הגרמני קרל רוברט לאנגווישה (1874–1931). הספר שכלל ציורי צבעי מים, רישומים וטקסט מאת קארל לארסון הפך מיד לאחד מרבי המכר של תעשיית ההוצאה לאור הגרמנית של אותה שנה - 40,000 עותקים נמכרו תוך שלושה חודשים ויותר מ-40 מהדורות הודפסו עד 2001. קארל וקארין לארסון הכריזו כי הם המומים מהצלחה זו.

לארסון צייר גם כמה סדרות של סיפורים מצוירים בהמשכים, והפך בכך לאחד מציירי הקומיקס השוודים הראשונים.

Midvinterblot ("קורבן אמצע החורף")[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורבן אמצע החורף, 1915
קורבן אמצע החורף (בראש הצילום) במוזיאון הלאומי של שוודיה בסטוקהולם, צילום מ-2008

קארל לארסון החשיב את עבודותיו המונומנטליות - ציורי הפרסקו שלו בבתי ספר, מוזיאונים ובניינים ציבוריים אחרים, כעבודות החשובות ביותר שלו. עבודתו המונומנטלית האחרונה, "Midvinterblot" ("קורבן אמצע החורף"), ציור בצבעי שמן בגודל 6x14 מטרים שהשלים ב-1915, הוזמן עבור קיר במוזיאון הלאומי של שוודיה בסטוקהולם (אשר קירותיו עוטרו כבר בכמה ציורי פרסקו של לארסון), אך נדחה לקראת השלמתו על ידי מועצת המוזיאון. הפרסקו מתאר את הקרבתו של המלך המיתולוגי דומלדה במקדש אופסלה.

באוטוביוגרפיה שלו "Jag" ("אני"), שפורסמה לאחר מותו, הצהיר לארסון על מרירותו ואכזבתו בשל דחייה זו, של היצירה שהחשיב כגדולה בהישגיו:

"גורלו של "Midvinterblot" שבר אותי! אני מודה בכך בזעם עמוק. ועדיין, היה זה כנראה הדבר הטוב ביותר שיכל לקרות, כיוון שהאינטואיציה שלי אומרת לי - שוב! - שציור זה, על כל חסרונותיו, יכובד בעתיד, לאחר לכתי, במיקום טוב הרבה יותר."

מאידך הודה לארסון, באותה אוטוביוגרפיה, כי ציורי משפחתו ובית המשפחה:

"הפכו לחלק הנגיש והמתמשך ביותר של עבודת חיי. כיוון שציורים אלו הם לבטח ביטוי אותנטי של אישיותי, של רגשותי העמוקים ביותר, ושל כל אהבתי חסרת הגבולות לאשתי ולילדיי."

פולמוס ה"Midvinterblot" נמשך עוד שנים רבות בשל מאבקים בין אסכולות שונות של אמנים שוודים. ב-1987 הפרסקו אף הוצע למוזיאון בחינם, בתנאי שיעטר את הקיר הריק לו יועד, אך המוזיאון דחה את ההצעה והציור נמכר לאספן היפני הירושי אישיזוקה. ב-1992 הסכים האספן להשאיל אותו למוזיאון עבור תערוכה של ציורי קארל לארסון, במסגרתה הציור נתלה במקום המיועד. אהדת הציבור שינתה את תפיסתם של המומחים לגביו, ובעזרת תרומות פרטיות התאפשר למוזיאון לקנות את הציור מהירושי אישיזוקה ב-1997 ולהציגו תמידית במקום בו אמור היה להיות מוצג מלכתחילה.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קארל לארסון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ How to pronounce Karin Bergöö, O Forvo (בשוודית)