קבוצות שהוצעו לזיהוי כעם ישראל המקראי
מספר עמים וקבוצות קדומים הוצעו על ידי ארכאולוגיים שונים לזיהוי כאבות עם ישראל המקראיים, עקב נקודות דמיון קיימות בין קבוצות אלו לבין סיפורי המקרא והאירועים המכוננים בתולדות עם ישראל. בהם:
חיקסוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – חיקסוס
ההיסטוריון המצרי-הלניסטי, מנתון, בן המאה ה-3 לפנה"ס, מזכיר בחיבורו את החיקסוס ומזהה אותם כאבותיהם של עם ישראל שלטענתו גורשו על ידי המצרים עצמם ממצרים באופן שונה לחלוטין מהסיפור המקראי והמסורתי-יהודי של יציאת מצרים.[1] בחיבורו ביוונית "אגיפטיקה" הוא מספר את דברי ימיה של מצרים, כפי שהוא קרא בכתבים ההירוגליפים המצריים. את תיאורו מביא יוסף בן מתתיהו בחיבורו הפולמוסי נגד אפיון (נקרא גם: קדמות היהודים).[2] אמנם, כיום יש הנוהגים לראות בחיבורו של מנתון רקע אנטישמי שכן הוא מציג את אבות היהודים באור שלילי בצורה מכוונת (היות שהייתה קיימת בימיו קהילה יהודית במצרים), וגם בשל העובדה שחיבורו עורר את ראשית ספרות הפולמוס האנטי-יהודית שנכתבה באלכסנדריה והחלה להתפשט ברחבי העולם היווני הלניסטי הקדום.[3]
בעקבות דבריהם של מנתון ושל יוסף בן מתתיהו, סברו בעבר מרבית החוקרים כי החיקסוס הוא שמו של עם נודד ממוצא שמי, אשר פלש למצרים העתיקה ומלך בה כמאתיים שנה. מנתון, שגם זיהה בכתביו את החיקסוס כאבותיו של עם ישראל, גורס כי פירוש השם "חיקסוס" הוא "המלכים הרועים". כיום, ידוע כי "חיקסוס" הוא שיבוש יווני של הכינוי המצרי 𓋾𓈎𓈉𓏥 (ḥḳꜣw-ḫꜣswt) – חקאו־חֿאסות,[4] חוקקי/שליטי ארץ הגבעות (הארצות הזרות)[5] (יש גם מקורות מסוימים הטוענים ששמם היה "ח'יק שָסו"[דרוש מקור]).
כיום, פוסלים רוב החוקרים את הזיהוי שבין החיקסוס ובין אבות ישראל - בעיקר בגלל חוסר התאמה בין תקופת שלטונם והתקופה בה נבנתה העיר רעמסס (במאה ה-13 לפנה"ס). סיבות נוספות הן חוסר ההיגיון שעם ששלט במצרים ימציא לעצמו היסטוריה של עבדות, כמתואר במקרא. בנוסף ישנו הבדל בדת ובפולחן של שתי הקבוצות: בעוד שבני ישראל המקראיים מתוארים כמונותאיסטיים המאמינים באל אחד בלבד החיקסוס מתוארים כעובדי אלילים שכנראה עבדו קודם לפלישתם למצרים את האלילים שהיו נפוצים במזרח הקדום ולאחר מכן סיגלו לעצמם את עבודת אלילי מצרים, וכי בהסתמך על הבדלי המעמדות בין שתי הקבוצות: החיקסוס - שליטים, בעוד שהעברים הם עבדים במצרים (שחיו בה במעמד של גרים לפני שעבודם) לא עולים בקנה אחד ולכן סביר להניח שלא מדובר באותם האנשים. אם כי על פי המתואר במקרא, יוסף וצאצאיו היו שליטים ונכבדים במצרים, ואף כובשים מטעם הממלכה המצרית,[6]. כמו כן מתואר שפרעה ראה בבני ישראל איום ממשי על המשך שלטונם של מצרים, דבר שלדעתו הצדיק את תחילת השעבוד.[7] כך שמצד זה אולי אפשר לראות התאמה בין שני התיאורים.
התומכים בזיהוי[8][4][9] מציעים כי ייתכן שהאירועים המתוארים בסוף ספר בראשית (פרקים מ"א-נ'), שבהם חלה עליית יוסף לשלטון במצרים העתיקה וירידת יעקב אבינו ובני משפחתו למצרים אירעו בתקופת שלטונם של החיקסוס במצרים, שעודדו זרים להשתקע במצרים ולתפוס עמדות שלטוניות, כדי לחזק את שלטונם בארץ זו.
ישנם חוקרים (כדוגמת ישראל פינקלשטיין וישראל קנוהל) הטוענים כי בניגוד לתיאור המקראי של מוצא עם ישראל ממסופוטמיה מקורו הוא למעשה בקבוצות כנעניות מקומיות שהתגבשו בתקופת הברזל לעם אחד באזור ההר, וכי סיפורו של יוסף הוא ייצוג הזיכרון של שלטון החיקסוס במצרים, כפי שהשתמר אצל צאצאיהם של מגורשי החיקסוס - קרי, לדעתם החיקסוס היו חלק מהקבוצות הפרוטו-ישראליות שהתגבשו לעם ישראל.[10]
חבירו־עפירו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – חבירו
בעבר היו שניסו לזהות את החבירו־עפירו עם העברים המוזכרים במקרא. הביסוס לכך היה הדמיון בין הצורה האכדית ḫa-bi-ru לשם "עברים", והקבלות בין הטרדת שליטי כנען על־ידי החבירו בתקופת אל-עמארנה ועל־ידי הישראלים בהנהגת יהושע.[11][12] הטענה לקשר אטימולוגי בין המושגים הופרכה כאשר התגלה, לפי מצרית עתיקה ואוגריתית, ששורש המילה המקורי היה ע־פ־ר,[11][13] וכן לאור שוני בין המשקלים השמיים של המילים "עברים" ו"עפירו".[14][15] ההקבלות האחרות מעלות קשיים גדולים בשל פערי הזמן בין תקופת אל־עמארנה וההתנחלות, ובשל העובדה שהעפירו הם בני מעמד מסוים שהתקיים עוד מהמאה ה-20 לפנה"ס מעמים ולשונות רבים, בעוד העברים היו יסוד אתני מובהק.[14][16]
בני ימין[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – בני ימין
קיימת תאוריה המזהה ומקשרת בין שבטים נודדים שחיו במאה ה-18 לפנה"ס בצפון מסופוטמיה ששמם היה "בני ימין" לבנימין המקראי. מרכזם היה בעיר חרן שהייתה עיר מוצאם של האבות.[17]
שסו של יהו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – שסו
קבוצה נוספת שהוצעה לזיהוי כבני ישראל היא הקבוצה הקרויה "שסו" (או גם "סותו"[דרוש מקור][מפני ש...]), שמתוארים בכתובות מצריות כחיים בארץ ישראל, עבר הירדן ולבנון, וכמחולקים לשש קבוצות שונות שביניהן מוזכרים גם "השסו של אדום" ו"השסו של יהו" שהוא שם המזכיר את השם המפורש של אלוהים במקרא. על פי ההשערה המדיינית-קינית, בחקר המקרא, היו השסו של יהו נוודים אדומים, מדיינים או קינים, שהביאו את האמונה באל שלהם לבני-ישראל בכנען.
עדתו של ביי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בימי סתי השני או סיפתח (שלהי השושלת ה-19) עלה לשלטון, ביי, שהיה מהגר ממוצא חורי וצבר כוח פוליטי רב עד שנתמנה ליועצו של המלך. לצדו של ביי עמדו מהגרים מהמזרח התיכון שסייעו לו באכיפת השלטון ובבזיזת זהב, כסף וכלי יוקרה ממקדשים מצריים. עם ההשתלטות מצד הפרעה המכהן על מבצרו של ביי (שהוצא להורג בהוראת המלכה תאוסרת) והדיפת המזרח תיכוניים אל מחוץ למצרים, החזירו אלה את הזהב שגנבו בטרם גירשו אותם המצרים לדרכם. יש חוקרים שראו בתהפוכות אלה רקע היסטורי למשה וליציאת העברים ממצרים שנשתמרו והועלו לכתב בספר שמות שכן גם הסיפור המקראי מכיל התייחסות לזהב אותו שואלים הישראלים משכניהם המצריים.
אָסֶרְוּ[עריכת קוד מקור | עריכה]
יש הטוענים כי ייתכן שהקבוצה הנקראת:"אָסֶרְוּ" (Aseru) בכתובות מצריות מן המאה ה-14 לפנה"ס כשם של ארץ ועם החי בגליל המערבי הם בני שבט אשר[18] (בשטח זה הייתה נחלת שבט אשר המקראי), אם טענה/זיהוי זה נכון ומשתלב עם הכרונולוגיה המקראית אז הרי שיציאת מצרים והתנחלות השבטים התרחשו לפני המאה ה-14 לפנה"ס (בעוד שהם מתוארכים לרוב לתקופת המאה ה-13 לפנה"ס) או שחלק משבטי ישראל נוצרו מאוכלוסייה שכבר חיה בארץ ישראל בזמן יציאת מצרים. האסרו מוזכרים גם בפפירוס אנאסטאזי א, תחת הנהגת קדג'רדי, כבעלי ברית של מצרים בהנהגת רעמסס השני והתחייבו להסגיר מורדים לשלטון המצרי. עם זאת, גם בנוגע לזיהוי זה קיימות מחלוקות כאשר החוקרים אינם מציעים מקור לשם "אָסֶרְוּ" או למוצאם.
עדות נוספת לקשר בין שבט אשר וארץ אסרו נמצאה בעיר חמון, שנשארה בידי שבט אשר עד גלות אשור. באחת מכתובות העיר מהתקופה התלמיית, זוהה "אסר" (המזוהה עם אוסיר) עם "אל" (אל הכנעני או אלוהי ישראל); ייתכן שפה "אסר" הוא דווקא אלוהי ארץ אשר, היא אסרו הנזכרת בכתובות מצריות מהאות ה־14–13 לפנה"ס; קיימות עדויות לישיבת בני שבט אשר בסביבות הכרמל עד סוף ימי בית שני, כמו למשל בלוקאס, ב', 36.[19] הכתובת מסובכת, ונושאת הדי מיתוס עברי־כנעני, וקשורה כנראה גם באגדות על מייסד קרתחדשת בשם Asoros (צורה של השם "אשר"; בעל חמון, שכנראה מוצאו מחמון, היה אחת האלוהויות הראשיות בקרתחדשת).[20]
דננוי[עריכת קוד מקור | עריכה]
יגאל ידין הציע לזהות את אנשי שבט דן עם אנשי קבוצת ה"דננוי" שהשתתפה בפלישת גויי הים למצרים העתיקה בימי רעמסס השלישי (שבה לקחו חלק גם הפלשתים), כדי לבסס את טענתו הציע ידין כי הקשר שבין הדננוי לבין הפלשתים יכול להסביר את הקשר שמתואר במקרא בין שבט דן לפלשתים, כפי שמשתמע מסיפור שמשון הגיבור.[21]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אגיפטיקה, חלק ב'
- ^ [1]"נגד אפיון" א יד-טו
- ^ "יודאיקה לקסיקון" (1976), עמוד 220
- ^ 1 2 "יבנה - האנציקלופדיה לנוער" (1995), עמוד 122
- ^ ביחיד: 𓋾𓈎𓈉 (ḥḳꜣ-ḫꜣswt) – חקא־חֿאסות
- ^ ספר במדבר, פרק ל"ב, פסוקים ל"ט–מ"א; ספר דברים, פרק ג', פסוק י"ד.
- ^ ספר שמות, פרק א', פסוקים ט'–י'.
- ^ "יודאיקה לקסיקון" (1976), עמוד 138
- ^ Dating War of Hyksos
- ^ "מאין באנו", פרופ' ישראל קנוהל, הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר 2008.
- ^ 1 2 יונתן רטוש, "עבר" במקרא או ארץ העברים, בית מקרא טז, 1971, עמ' 563
- ^ משה גרינברג, לחקר בעית הח'בּרו (ח'פרו), תרביץ כד, 1955, עמ' 369
- ^ משה גרינברג, לחקר בעית הח'בּרו (ח'פרו), תרביץ כד, 1955, עמ' 370
- ^ 1 2 ציפורה כוכבי־רייני, למלך אדוני: מכתבי אל־עמארנה, מוסד ביאליק, 2005, עמ' 12
- ^ משה גרינברג, לחקר בעית הח'בּרו (ח'פרו), תרביץ כד, 1955, עמ' 376
- ^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 159
- ^ מיכאל אסטור, בעיית החבירו וכיבוש כנען, 1958, תרגום והערות מ' ויינפילד, ירושלים: חמו"ל, 1971, עמ' 5–6.
- ^ ASHER, Tribe and Territory - JewishEncyclopedia.com
- ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 38–39
- ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 36
- ^ Mark W. Bartusch, Understanding Dan: an exegetical study of a biblical city, tribe and ancestor Volume 379 of Journal for the study of the Old Testament: Supplement series, Continuum International Publishing Group, 2003