קואן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איור קואן הזן "ברווז הבר" של Baizhang Huaihai (אנ')

קואן הוא סיפור, דיאלוג, שאלה, חידה או אמירה הנוגעת להיסטוריה או למסורת של הזן בודהיזם, וכוללת אספקטים שאינם מובנים באופן רציונלי, אלא בחשיבה אינטואיטיבית. דוגמה ידועה לקואן היא השאלה: "מהו הקול שמשמיעה מחיאת כף יד אחת?", המיוחסת להקואין אקקו (16861769), הנחשב למחיה מסורת הקואן ביפן.

מקורו של הקואן באמירותיהם ובמעשיהם של נזירי ומורי הזן, ובדמויות האגדתיות במסורת הזן, בדרך כלל אלו שהוסמכו ללמד בשושלת המתחילה מבודהידרמה (המאה ה-5המאה ה-6 לספירה). הקואנים אמורים לייצר "ספק גדול" בלומדיהם ובכך לשקף את תהליך ההערה (ההערה כתובה ב-ע' ולא ב-א' מפני שאין מדובר בהתגלות רוחנית חדשה, אלא בהתעוררות למצב הבסיסי והאמיתי, לטבעו של עולם) של אנשים אלו, ולעיתים את עצם ההלם המביא את המוח המואר לכדי מודעות. מורי הזן לעיתים מעבירים את שיעוריהם באמצעות קואנים, וכמה מהעוסקים בזן משתמשים בקואנים לשם מדיטציה. יש נזירים שפיתחו קואנים יותר מאחרים, למשל מאסטר הקואנים המפורסם ג'ושו.

המונח היפני "קואן" (יפנית: 公案) הוא קריאה יפנית של המילה הסינית "גונְגאָן", שמשמעותה "מקרה פומבי".

בתרבות המערבית המושג קואן משמש לעיתים לתיאור הצהרה חסרת פשר או שאלה שאינה ניתנת לתשובה רציונלית, אך במסורת הזן הקלאסית הקואן איננו חידה או הצהרה אבסורדית, אלא שאלה שתלמיד הזן אמור להשיב עליה נכונה. דוגמא לכך הוא הנושא המרכזי של קואנים רבים, שהוא חוסר ההבדל בין הפכים.

דוגמאות לקואנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האם לכלב יש טבע בודהה?[עריכת קוד מקור | עריכה]

נזיר אחד שאל את ג'ושו "האם לכלב יש טבע בודהה?", ג'ושו ענה "מוּ".

משמעות המילה היפנית "מוּ" (בסינית "ווּ") הינה "כלום", והפירוש המקובל לתשובה זו הוא שהיא סירוב לענות על השאלה האבסורדית מיסודה. קואן זה הוא אחד מהיסודיים בלימוד הזן, ופעמים רבות הוא הקואן הראשון המוצג לתלמידי זן חדשים.

קול היד האחת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר שתי ידים מוחאות ויש קול, מהו קול היד האחת?

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קואן בוויקישיתוף
ערך זה הוא קצרמר בנושא דת. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.