קיבוע חנקן ימי
קיבוע חנקן הוא תגובה כימית שבה חנקן גזי מן האטמוספירה (N2) מומר לתרכובות חנקן מקובע (fixed) כגון אמוניה (NH3) וניטראט (NO3). התהליך מתייחס גם להמרה של חנקן גזי לצורות אחרות, כגון NO2. החנקן האטמוספירי מהווה כשמונים אחוזים מן האוויר, ואחוז גבוה מאוד מהחנקן באוקיינוס, אך הוא אינו זמין לצמחים כגז, אלא לאחר קיבועו בלבד. החנקן המקובע (בעיקר בצורת אמוניה NH3), דרוש ליצירת הנוקלאוטידים וחומצות האמינו. מכאן שהחנקן המקובע הוא נוטריינט בסיסי לכל צורות החיים ועל כן תהליך הקיבוע משמעותי לחיים בים וביבשה.
מחזור החנקן ופרופיל החנקן באוקיינוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחזור החנקן בטבע הוא תהליך בו נעשים חילופים מתמידים בין חנקן אטמוספירי לחנקן הספוח בקרקע. מחזור החנקן מושפע באופן משמעותי מתהליכים ביולוגיים. חנקן מן האוויר מקובע על ידי אורגניזמים שונים, העיקרי שבהם הוא כחוליות, בשכבות נמוכות של האוקיינוס ובמים חמים בלבד. המולקולות שנוצרו (ניטריט ואמוניום) נקלטות לתוך חומר אורגני בתהליך שנקרא אסימילציה. בתהליך הפוך, ניטריפיקציה, מפורק החומר האורגני ל-NO3. המחזור נשלם בחזרת החנקן לאטמוספירה בצורת גז, בתהליך שנקרא דניטריפיקציה, תוצאה של נשימה אנאירובית של חיידקים במעמקי האוקיינוס. עקב תהליכים אלו, פרופיל החנקן המקובע הוא כשל נוטריינטים רבים – חסר בפני השטח ומצטבר בעומק. זאת לעומת חנקן גזי שרמתו קבועה בעומקים שונים. לא ברור האם קיים איזון בין תהליך הדניטריפיקציה לתהליך הקיבוע, וקיימים מחקרים הטוענים כי הדניטריפיקציה גוברת והאוקיינוס מאבד חנקן זמין.
קיבוע חנקן בתהליכים א-ביוטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
חנקן נקשר באטמוספירה על ידי סערות ברקים. תרכובות חנקן נוצרות גם תוך כדי תהליכי שרפת דלק, במנועי רכב ובתחנות הכוח. בתחילת המאה העשרים, החלו בייצור דשנים חנקניים בתהליך אשר נקרא הבר בוש (Haber-Bosch) על שם ממציאיו. עקב תהליכים תעשייתיים אלו, ניתן לראות עלייה בכמות החנקן המקובע באוקיינוס. מאמצים גדולים נעשים במשך העשורים האחרונים על מנת להבין כיצד הברזל מבצע את משימתו, וכיצד ניתן לקבע חנקן לשימוש מסחרי, בעיקר לצורכי חקלאות.
קיבוע חנקן ביולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]
למולקולת החנקן שמונה מצבי חמצון-חיזור שונים, ועל כן היא יכולה לשמש כקולט אלקטרונים בתהליכים ביולוגיים. קיבוע נעשה על ידי חיידקים שונים, באמצעות האנזים ניטרוגנאז, המחזר חנקן לאמוניה, בתהליך שניתן לסכמו במשוואה:
N2 + 8H+ + 8e− → 2NH3 + H2.
מיקרואורגניזמים אלו יכולים להיות אירוביים (הקיבוע נעשה באמצעות חמצן), או אנאירוביים. במקרה של החיידקים האירוביים, יש צורך בהגנה על פעילות האנזים מפני החמצן[דרושה הבהרה]. בים התהליך נעשה בעיקר באמצעות ציאנובקטריות, אשר חלקן נמצאות בסימביוזה עם שרכים. תהליך זה מוגבל על ידי כמות הזרחן והברזל הזמין באוקיינוס. הברזל מגביל עקב תפקידו הקריטי במערכת הפוטוסינתטית, הוא מאפשר הגנה על האנזים ניטרוגנאז מחמצון וחשוב להפקת אנרגיה. בנוסף, הברזל חשוב לפעולה יעילה של האנזים ניטרוגנאז עצמו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קיבוע חנקן ימי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
