קיווה

חורבות הקיווה הגדולה בפארק ההיסטורי הלאומי של תרבות צ'אקו

קיווה (באנגלית: kiva) היא חדר שבו השתמשו תושבי הפואבלו הקדמונים לפגישות פוליטיות ולטקסים דתיים שרבים מהם קשורים למערכות האמונות של הקצ'ינה. בכל פואבלו היו כמה מבני קיווה, קיווה גדולה עבור כל התושבים, כמו גם כמה מבני קיווה קטנים יותר עבור חמולות נפרדות. מקור המילה הוא בשפת ההופי. בין בני ההופי המודרניים ואצל מרבית אנשי הפואבלו האחרים הקיווה היא חדר תת-קרקעי רבוע המשמש לטקסים רוחניים.

חדרים תת-קרקעיים מצויים בחורבות בדרום-מערב ארצות הברית, שבהם השתמשו התושבים הקדומים של האזור, כולל תושבי הפואבלו הקדמונים, בני תרבות מגיון ובני תרבות הוהוקם. החדרים בשימוש בפואבלו העתיקים של תקופת פואבלו I ואחריה, כפי שהוגדרה במערכת של סיווג פקוס שפותחה על ידי הארכאולוגים, היו בדרך כלל עגולים והתפתחו מבתים חפורים פשוטים יותר. מבני קיווה עגולים נבנו בחלקם או בשלמותם מתחת לקרקע. הגג נבנה מקורות עץ שטויחו בחימר. הכניסה לקיווה הייתה באמצעות סולם מחור מהגג. בקיווה שהייתה רק בחלקה מתחת לקרקע הסולם ירד מפרוזדור קטן. משערים שלחדרים אלו היה מגוון שימושים עבור בני הפואבלו הקדמונים, כולל מגורים יחד עם מטרות חברתיות וטקסיות.^[1]

התפתחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלהי המאה ה-8 החלו תושבי מסה ורדה לבנות מבנים חפורים ריבועיים שהארכאולוגים מכנים פרוטוקיווה. עומקם היה בדרך כלל בין 0.9 ל-1.2 מטרים וקוטרם בין 3.7 ל-6 מטרים. אלו התפתחו באמצע המאה ה-10 ותחילת המאה ה-11 למבנים עגולים קטנים יותר המכונים קיווה, שקוטרם היה בין 3.7 ל-4.6 מטרים. הקיווה בסגנון מסה ורדה כללה גם מאפיין מזמן קדום יותר המכונה "סיפאפו" (sipapu), שהיה בור שנחפר בקצה הצפוני של התא שמשערים כי יצג את המקום שבו עלו בני הפואבלו הקדמונים מהעולם התחתון.

כאשר הארכאולוגים קובעים שחדר עתיק הוא "קיווה" הם מניחים הנחות לגבי תפקידיו המקוריים של החדר וכיצד פונקציות אלו עשויות להיות דומות או שונות מחדרי קיווה המשמשים במנהגים המודרניים. נראה כי מערכת האמונות קצ'ינה התפתחה בדרום-מערב ארצות הברית סביב 1250 לספירה, בעוד שמבנים דמויי קיווה היו קיימים זמן רב קודם. דבר זה מרמז כי יכול להיות שהשימושים הישנים בחדר השתנו או הותאמו להתאמה לטקסים הדתיים החדשים.

במקביל להתרחשות שינויים תרבותיים, במיוחד בתקופת פואבלו III, בין השנים 1150 ל-1300 לספירה, המשיכו חדרי קיווה לשחק תפקיד בולט בקהילה. חלק מחדרי הקיווה החלו להיבנות מעל הקרקע. אדריכלות הקיווה הפכה מורכבת יותר, ונוצרו מבנים חדשים כדוגמת מגדל קיווה וקיווה גדולה ששילבו מאפיינים אדריכליים מיוחדים. לדוגמה, מבני קיווה שנמצאו במסה ורדה היו בדרך כלל בצורת חור מפתח. ברוב היישובים הגדולים יותר היה מקובל למצוא קיווה אחת לכל חמישה או שישה חדרים. הרס של קיווה, בעיקר בשריפה, נתפס כמסמן ארכאולוגי ודאי לסכסוכים ולוחמה בקרב תושבי דרום-מערב בתקופה זו.

חמישה עשר חדרים מקיפים את התא המרכזי של הקיווה הגדולה הנרחבת במונומנט הלאומי חורבות אצטק. כשמטרת החדרים

...הייתה לא ברורה. ... בכל אחד מהם היה פתח דלת חיצוני אל הכיכר. ... ארבעה עמודים מסיביים של אבן בניין משולבים במוטות אופקיים תמכו בקורות הגג, שעל פי ההערכה תמכו בגג במשקל 95 טון. כל עמוד ניצב על ארבעה בסיסים עגולים מאבן, במשקל 160 קילוגרם כל אחד. בסיסים אלו היו מאבן גיר שנחצבה מאתר המרוחק לפחות 60 קילומטרים משם.

אחרי 1325 או 1350, למעט באזורי ההופי והפואבלו, היחס השתנה מ-60 ל-90 חדרים לקיווה אחת. ייתכן שדבר זה מסמן שינוי ארגוני או דתי בתוככי החברה, ייתכן על ההשפעה של המעמד ומספר החמולות בין תושבי פואבלו.

קיווה גדולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיווה גדולה שונה מקיווה רגילה, אותה הארכאולוגים מכנים "קיווה בסגנון צ'אקו", בכמה אופנים. בראש ובראשונה קיווה גדולה היא תמיד הרבה יותר גדולה ועמוקה מהקיווה בסגנון צ'אקו. בעוד שקירות קיווה גדולה בולטים תמיד מעל הנוף שמסביב, הרי שקירות קיווה בסגנון צ'אקו אינם כאלו, אלא במקום זאת משתלבים עם הנוף שמסביב. קיווה בסגנון צ'אקו נמצאת לרוב משולבת בתוך אבני החדר המרכזי של הבתים הגדולים, אך קיווה גדולה נפרדת תמיד ממבני הליבה. בקיווה גדולה יש כמעט תמיד ספסל המקיף את החלל הפנימי, אך תכונה זו אינה נמצאת בקיווה בסגנון צ'אקו. קיווה גדולה נוטה לכלול גם חללים ברצפה, שאולי היו שימשו כתופי רגל לרקדנים טקסיים,^[2] אך לא בקיווה בסגנון צ'אקו. משערים שמבני קיווה גדולה היו הבניינים הציבוריים הראשונים שנבנו באזור מסה ורדה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Cajete, Gregory A; Nichols, Teresa (2004), A Trail Guide to the Aztec Ruins National Monument, Western National Parks Association (WPNA)
Hurst, Winston; Till, Jonathan (2006), "Mesa Verdean Sacred Landscapes", in Nobel, David Grant (ed.), The Mesa Verde World: Explorations in Ancestral Puebloan Archaeology, School of American Research Press, pp. 74–83, ISBN 978-1-930618-75-6
Lipe, Willian D. (2006), "The Mesa Verde Region during Chaco Times", in Nobel, David Grant (ed.), The Mesa Verde World: Explorations in Ancestral Puebloan Archaeology, School of American Research Press, pp. 28–37, ISBN 978-1-930618-75-6
Pecina, Ron (בדצמבר 2012), "Estufa or Kiva", Indian Trader, Cottonwood Arizona: D. South, 3564 (12): 12–17 {{citation}}: (עזרה)
Vivian, Gordon; Reiter, Paul (1965), The great kivas of Chaco Canyon and their relationships, University of New Mexico Press, ISBN 978-0-8263-0297-7
Cordell, Linda S. (1994). Ancient Pueblo Peoples. Exploring the Ancient World. Smithsonian Books. ISBN 978-0895990389.
LeBlanc, Steven A. (1999). Prehistoric Warfare in the American Southwest. University of Utah Press. ISBN 978-0874805819.
Rohn, Arthur H.; Ferguson, William M (2006). Puebloan Ruins of the Southwest. University of New Mexico Press. ISBN 978-0826339706.