קיסוס
 קיסוס
| |
|---|---|
._-_Budapest.JPG)
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | סוככאים |
| משפחה: | קיסוסיים |
| סוג: | קיסוס |
| שם מדעי | |
 Hederaליניאוס, 1753 | |
קיסוס (שם מדעי: Hedera) הוא סוג צמח רב שנתי במשפחת הקיסוסיים, הכולל 15 מינים מטפסים בעזרת שורשי היאחזות הצומחים על גבעוליו או משתרעים על הקרקע כשטיח.
מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקיסוס שני שלבי צימוח. השלב הראשון הנמשך עד כעשר שנים, מתאפיין בכך שהצמח מצמיח שורשי היאחזות, העלים גזורים לאונות רחבות והוא אינו פורח. בשלב השני, עלי הקיסוס תמימים, בעלי צורת ביצה, חסר שורשי היאחזות והוא פורח ומניב פירות. לעיתים קרובות ניתן לראות את שני שלבי הצימוח על צמח אחד. הפריחה היא בדרך כלל בין ספטמבר לנובמבר, הפרחים הקטנים ערוכים בסוכך, צבעם ירוק בהיר, והם בעלי חמישה עלי כותרת, חמישה אבקנים ושחלה בת חמש מגורות. הפרחים מניבים צוף רב ומואבקים בדרך כלל על ידי זבובים. הפרי המבשיל באביב הוא ענבה שחורה שקוטרה כ-7 מ"מ ובה 3-5 זרעים. הצמח מאריך חיים עשרות שנים, וידוע על קיסוס בצרפת שגילו כבר למעלה מ-450 שנה.
כאשר הקיסוס מטפס בצמוד למצע, הוא פורס את עליו לסירוגין כדי שלא יכסו אחד על השני, והצמח יקבל יותר אור. כאשר מגיע הקיסוס לגובהו המרבי של המצע, הוא מתחיל לצמוח בצורת שיח רגיל.
המנגנון הגורם לקיסוס להיצמד למצעים מאונכים, פועל בעזרת האור והמגע. לקיסוס תכונה לצמוח בניגוד לכיוון ממנו בא האור, וכן שורשי ההיצמדות צומחים על הגבעול בצדו המוצל בלבד. גם המגע של הגבעול הצעיר במצע מזרז את הופעתם של שורשי ההיצמדות בצדו של המצע. לאחר זמן, עשויים שורשי ההיצמדות לחדור לתוך המצע ולהפוך לשורשים מזינים. תופעת הפוטוטרופיזם השלילי - צימוח הקיסוס הרחק מן האור, תוארה כבר על ידי צ'ארלס דרווין, ואילו מנגנון ההיאחזות בכללותו תואר על ידי מספר בוטנאים ישראלים.
תפוצתם של חמישה עשר מיני הסוג היא באזורים ממוזגים בעולם הישן, בחצי הכדור הצפוני כולל דרום,מרכז ומערב אירופה,צפון אפריקה,מרכז אסיה ודרומה. בישראל מצוי מין אחד - קיסוס החורש (Hedera helix). בתרבות מקובל לגדל זנים רבים של קיסוס לנוי; בעיקר מרבים להשתמש בזנים שעליהם מגוונים.
משמעות שמו המדעי של הצמח היא "מטפס". שמו העברי, המוזכר כבר במשנה (לעיתים קיסום), הוא תיעתוק שמו היווני.
ביוון היה הקיסוס מוקדש לאל דיוניסוס, יוחסו לו תכונות רפואיות, וגבעוליו נקלעו כזרים לראשי משוררים. עלי הקיסוס נחשבו כסמל לנאמנות והם ניתנו לזוגות בטקסי חתונתם. בעבר היו נוצרים מקשטים כנסיות בעלי קיסוס לכבוד חג המולד, אך מנהג זה נפסל על ידי הכנסייה. עלי קיסוס היו חלק מסמלן של משפחות אצולה באירופה והיום הם משמשים כקישוט בסמלה של ליגת הקיסוס.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קיסוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
