קלמניה
קלמניה הוא מתחם באזור השרון, ששימש בראשיתו כחווה חקלאית שהוקמה בשנת 1927. מאז שנת 1995, משמש כמקום משכנה של המדרשה לאמנות של מכללת בית ברל.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוות קלמניה הוקמה בשנת 1927 על ידי משה גרָדינגר ונקראה על שמו של אביו, קלמן. החווה הוקמה על שטח קרקע שבין קלקיליה, טירה והכפר מיסקי. החזון היה להקים משק חקלאי גדול שישמש בעתיד עורף לאספקת תוצרת חקלאית ליישוב העירוני המתפתח.
משה גרדינגר פנה אל ישראל רוקח, מראשי היישוב, ובקשו למצוא לו אדם מתאים שינהל את האחוזה. רוקח המליץ על ברוך בן עזר (ראב), בנו של יהודה ראב ממקימי פתח תקווה. ברוך בן עזר שהיה תלמידו של אהרן אהרנסון ומנהל עבודה בתחנת הניסיונות של אהרונסון הגיש תוכנית סדורה להקמת החווה ולניהולה על פי תורתו של אהרונסון. בתוך שנתיים נטעו מטעים, הוקמה בריכת מים המתמלאת ממי באר שנחפרה במקום, הוקמו מבנים המשמשים כבית מכונות, רפת ובניין מגורים בין שתי קומות. כן הוקמו מטבח וחדר אוכל כדי למלא את צורכיהם של הפועלים. היה זה המשק החקלאי הגדול והמצליח ביותר בארץ במחצית הראשונה של המאה ה-20 והוא פעל כעשור שנים.
ההכנסות העיקריות של החווה, באמצע שנות השלושים, היו בעיקר ממשק החלב, וזאת בשל הקושי לשווק את ההדרים בגלל המרד הערבי בשנות 1936–1939. כעשר שנים נוהל המשק בידי ברוך ובהמשך, משנת 1944 ועד מכירתו נוהל על ידי בנימין ראב, אחיו של ברוך. במשק זה נערכו ניסויים חקלאיים אשר קידמו את פיתוח הענף בארץ ישראל, ובכך היווה מרכז מחקר ופיתוח חקלאי באותה העת, ואף שימש כמרכז לימודי חקלאות ליהודי הארץ, ובהם תלמידי מקוה ישראל. החל משנות ה-30 פעלה במקום מפקדה של פלוגות השדה של תנועת ההגנה, אשר עליהם פיקד יצחק שדה.
בסוף שנות השלושים, חלה גרדינגר והוא החל לחפש קונים לחווה. בשל המצב הכלכלי בארץ, לא נמצא קונה יהודי שכיסו מאפשר לו את רכישת החווה הגדולה. כחלק ממאבק היישוב היהודי לרכישת קרקעות גרדינגר תר אחר קונה יהודי, אך משנוכח במצב עלתה על הפרק אפשרות המכירה לידיים ערביות ונוהל משא ומתן על המכירה. משה בוכלצב, מנהלה האדמיניסטרטיבי של החווה מראשית ימיה עמד על חשיבות הקרקע כרכוש יהודי ופנה אל אברהם הרצפלד. בזכות פניה זו ולאחר מאמצים מצדו של הרצפלד השיג את הסכמתו של גרדינגר, ובשנת 1945 עברה חוות קלמניה לידי מוסדות ההתיישבות העובדת. חלק מהקרקעות עברו לידי הקרן הקיימת לישראל. הקרן הקיימת מסרה חלק מהקרקעות להשלמת המשבצת הקרקעית של מושב צופית. גם מושב שדה ורבורג קיבל קרקעות וכן כמה ממתקני הפרדס ובתי הפועלים.
משה גרדינגר נפטר ב-9 ביוני 1946. בניין החווה[1] שימש במשך שנים כמרכז הכשרה וסמינרים של תנועת העבודה. בהדרגה הפך המקום למוסד חינוכי ללימודי חקלאות ובשנת 1952 צורף למוסד החינוכי בית ברל הסמוך, והפך למרכז חינוכי תרבותי ורעיוני לפועלי ארץ ישראל, ובכך הפך לבית הספר הארצי להכשרת מדריכי נוער של אגף הנוער במשרד החינוך והתרבות. אחרי ויכוחים רבים האם למכור את הבניין למשקיעים פרטיים, החליט המוסד להשאירו בידיו, לשפצו ולמסור אותו לבית הספר לאמנויות ברמת השרון. בשנת 1995 הפך המקום למשכנה של המדרשה לאמנות של בית ברל.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אהוד בן עזר: הלילה בו תלו את סרג'נט מורטון. תל אביב, הוצאת ידיעות אחרונות, 1994
- אהוד בן עזר: ספר הגעגועים, אור יהודה, כנרת זמורה ביתן, 2009
- עירית עמית כהן: החידה מאחורי הברושים, ירושלים, הוצאת מאגנס. תשס"ו, ע' 34
- עירית עמית כהן: קלמניה - חוה בשרון, עת־מול: עיתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל, י"ט (3): 14–15, 1994
- שלמה מוסמן: טירה כפרית בלב הפרדסים, טבע וארץ: כתב-עת לטבע ולידיעת הארץ, כ"ח (4): 45, 1986
- א' ציוני (וילקנסקי): משק מפואר היה ליד זיכרון לברל כצנלסון, העולם, 31 באוקטובר 1945
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מפה בהוצאת מחלקת המדידות 1950 עם ציון האתר 'קלמניה', באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
