קן לואץ'
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: דורש עריכה מאסיבית וויקיזציה.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: דורש עריכה מאסיבית וויקיזציה. | |
 | |
| לידה |
17 ביוני 1936 (בן 87) ווריקשייר, אנגליה, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| שם לידה |
Kenneth Charles Loach |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| תקופת הפעילות |
מ-1962 |
| מקום לימודים |
סנט פיטרס קולג', אוקספורד |
| צאצאים |
ג'ים לואץ' |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
קנת' צ'ארלס "קן" לואץ' (באנגלית: Kenneth Charles "Ken" Loach; נולד ב-17 ביוני 1936) הוא במאי טלוויזיה וקולנוע אנגלי. מוכר בשל סגנון הבימוי הנטורליסטי והריאליסטי חברתית שמאפיין את סרטיו, ובשל השקפותיו הסוציאליסטיות. אלה באים לידי ביטוי בנושאים של סרטיו, כגון מחוסרי דיור וזכויות הפועלים. נודע גם בשל פעילותו לקידום החרם על ישראל.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנות חיו המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לואץ' נולד בנאניטון שבווריקשייר, אזור תעשייתי במרכז אנגליה. זיכרונות הילדות המוקדמים שלו קשורים בהפצצות הגרמניות במהלך מלחמת העולם השנייה. אביו התפרנס כחשמלאי במפעל לייצור מכוניות בקובנטרי, והמשפחה התקיימה בצמצום. לרקע המעמדי יש מקום מרכזי בתפיסת עולמו. בגיל 25, בזמן לימודי המשפטים באוקספורד, נחשף לראשונה אל אומנויות הבמה כשחקן, בקבוצת התיאטרון של האוניברסיטה. לאחר שסיים את לימודיו, עבד כשחקן בתיאטרון רפרטוארי. אך לואץ' התעניין יותר בעולם האודיו-ויזואלי, ולכן בשנת 1963, לאחר קבלת מלגה, הצטרף לרשת הטלוויזיה הבריטית BBC כבמאי.
האווירה ששררה באותן שנים תרמה להפקת תוכניות אשר ביקרו את אי הצדק החברתי, שם מצא לואץ' את החזון והקול אשר יאפיינו את הקולנוע שלו. ב-1964 החל לביים סדרת תוכניות דרמה תיעודיות אשר המפורסמת מהן היא Cathy Come Home, המתארת זוג ממעמד הפועלים, שמצבו הכלכלי מידרדר עד שבני הזוג הופכים למחוסרי פרנסה ודיור. התוכנית הביעה ביקורת כלפי שירותי הרווחה וזכתה להצלחה רבה. זמן קצר לאחר מכן, בשנת 1967, ביים לואץ' את סרט הקולנוע הראשון שלו Poor Cow, וב-1969 את "קס", סיפורו של נער שמעדיף לגדל בז על חשבון לימודיו. הסרט מבוסס על רומן מאת בארי היינס, ונחשב לאחד הסרטים הטובים ביותר של לואץ'.
בשנות ה-70 וה-80 חילק את זמנו בין הקולנוע והטלוויזיה, ביים ארבעה סרטים באורך מלא, מספר סרטים תיעודיים וסרטי טלוויזיה כגון הסרט The Big Flame (1969) על עובדי הנמל בליברפול והסדרה Days of Hope (1975) על השביתה הכללית בבריטניה ב-1926 והתבוסה של תנועת העבודה הבריטית. סרטיו בשנים אלו זכו להצלחה מועטה, סבלו מהפצה דלה, חוסר עניין וצנזורה פוליטית. סרטו The Save the Children Fund Film, הוזמן בידי הארגון The Charity ששנא אותו עד כדי ניסיון לשרוף את הנגטיב. הסרט לא הוקרן מעולם בפני קהל.
בתקופת שלטונה של מרגרט תאצ'ר, גדל מספר השביתות והקיצוצים בתקציב התרבות בבריטניה. כתוצאה מכך אשת הברזל יוצרת לעצמה אויבים רבים בקרב האומנים, ביניהם לואץ'. ערוץ 4 הבריטי מזמין את לואץ' לעשות את הסדרה התיעודית A Question of Leadership אשר נאבקת במדיניות תאצ'ר אך הסדרה נאסרת להקרנה. סרט נוסף Which Side Are You On? (1984) על שביתת כורי הפחם, הוזמן בידי המגזין הטלוויזיוני The South Bank Show, גם כן נאסר להקרנה. הסרט הוקרן בסופו של דבר לאחר שזכה בפסטיבל ברלין אך רק בסוף השביתה ולא בעיצומה כפי שתוכנן.
בשנות ה-90, עם השינויים הפוליטיים, הקריירה שלו קמה לתחייה. הוא זכה 3 פעמים בפסטיבל קאן. ביים את השחזור של הדרמה המשפטית בסרט מקליבל על משפט הדיבה הארוך ביותר בבריטניה אשר הפך לסיוט עבור רשתות המזון המהיר.
סגנון[עריכת קוד מקור | עריכה]
סגנונו של לואץ' מתאפיין בריאליזם ייחודי, הוא משקיע מאמץ בכל תחום העשייה הקולנועית בהדגשת המשחק האותנטי שבין שחקניו. בחלק מהסצינות ישנה תחושה כי הן צולמו ללא תסריט. למרות זאת, כל הסצינות כתובות בקפידה ובתוכן ייתכנו האלתורים. למעשה, התסריט והסרט הגמור קרובים מאוד אחד לשני. ללואץ' קשרים חזקים ויצירתיים עם התסריטאים, כאשר לאחרונה הבולט הוא פול לאוורטי אשר כתב תשעה סרטים באורך מלא עבור לואץ' (ביניהם: כשהרוח נושבת, 16 מתוק), לפניו היה את ג'ים אלן (על תמימות וחופש) והתסריטאי הראשון הבולט עמו עבד לואץ' היה ברי היינס (קס).
במקום לעבוד עם שחקנים מקצועיים ומוכרים, מעדיף לואץ' כישרונות לא ידועים אשר עברו בחייהם הפרטיים חלק מהחוויות אותן חוות דמויותיו. עבודתו של לואץ' מתוארת כנטורליסטית. כאמור, מעדיף משחק אותנטי ונמנע מאפקטים מיוחדים. בסצינות בסרטיו בולטת האווירה הספונטנית והריאלסטית ושחקנים רבים, מדסטין הופמן ורוברט דובל ועד רוברט קרלייל (שירה של קרלה וריף רף) ופיטר מולאן (קוראים לי ג'ו) שבחו את המשחק אשר מצליח לואץ' להביא לידי בטוי משחקניו ואת יחסו אליהם.
בסרט לחם ושושנים, על מהגרים העובדים כמנקים בלוס אנג'לס, רוב השחקנים היו מהגרים לטיניים בעצמם אשר עובדים בניקיון וחלקם היו פעילים באיגודים מקצועיים ובעיירה. חלקם חוו בעצמם את הסכנות שבחציית הגבול לארצות הברית. אדריאן ברודי, השחקן הראשי, בילה זמן עם הפעילים כדי להבין את דמותו ותפקידו טוב יותר. פילר פדייה, שחקנית מקסיקנית וגיבורת הסרט, הייתה צריכה ללמוד אנגלית מהר כדי לגלם את התפקיד.
לואץ' משקיע מאמצים רבים בלעזור לשחקניו להביע את עצמם ביושר ובטבעיות. הוא מאמין שלצלם סרט לפי הסדר, מהסצנה הראשונה עד לאחרונה עוזר מאוד לשחקנים למצוא מענה אמיתי לנסיבותיהם. לשחקנים רבים לא ניתן התסריט כולו בתחילת הצילומים על מנת לאפשר להם לחוות את הסרט כפי שדמות בדיונית הייתה עושה זאת. לעיתים, נותן לואץ' לשחקניו את התסריט של סצנה מסוימת כמה ימים מראש, כדי שיוכלו ללמוד את שורותיהם, אך אלה עדיין לא יודעים מה יתרחש אחר כך. אם סצנה מצריכה תגובה של הלם או הפתעה מאחד השחקנים, ייתכן כי השחקן אינו יידע מה הולך להתרחש. בסרט קס, השחקן ששיחק את הילד, האמין שלואץ' באמת הרג את הבז אליו התחבר מאוד במהלך הסרט, בזמן צילום סצנת הגילוי של הילד (כאשר למעשה הצוות עשה שימוש בבז מת שמצאו לפני כן). בסרט גשם של אבנים, ביקר את אחת השחקניות מלווה כספים מושחת, אשר ביקש ממנה, ללא ידיעתו מראש, להוריד את טבעת הנישואים שלה ולתת לו אותה כחלק מהתשלום. בשירה של קרלה, נהג האוטובוס (אותו גילם רוברט קרלייל), לא ידע על ניסיון ההתאבדות של קרלה עד לגילוייה באמבטיה. במחפשים את אריק, השחקן הראשי, סטיב אווטס, גילה שהכוכב כדורגל אריק קאנטונה באמת מופיע בסרט, כאשר הוא הסתובב וראה אותו במהלך צילום אחת הסצינות.
לואץ' מתנגד נחרץ לצנזורה והתרעם מאוד על דירוג סרטו 16 מתוק לבני 18 ומעלה: "אני חושב שזאת הייתה החלטה טיפשית ומתנשאת. אנשים נעלבים לעיתים רחוקות מקללות, אך בסרטים המדורגים לבני 12 ומעלה ניתן לראות סצינות אלימות. בחלק מסרטים אלו קיימת האלימות כדי לנסות לדחוף את גבולות הצנזורה. אני חושב שבסרטי, האלימות נחוצה לשם תיאור הריאליזם ולנארטיב. ואכן סרטים המנסים לדחוף את גבולות הצנזורה, שמים מסך עשן על החברה, משום שהם משתמשים באלימות כמקור בידור במקום המשמעות האמיתית של המעשה."
פעילות פוליטית נגד ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
חבר במפלגת העבודה הבריטית מתחילת שנות ה-60 ועד אמצע שנות ה-90. בנובמבר 2004, נבחר למועצה הלאומית של מפלגת ריספקט וגם תמך בבחירות של מנדט אחד לפרלמנט האירופי. הוא גם אחד התומכים של הארגון הטרוצקיסטי אקו-סוציאליסטי Socialist Resistance. בנוסף, הוא תומך בפעילות הקמפיין הפלסטיני לחרם אקדמי ותרבותי על ישראל (PACBI).
ב-2007, לואץ' היה אחד מ-100 האומנים והסופרים אשר חתמו על מכתב גלוי שנכתב ביוזמת הארגון "קווירים נגד הטרור הישראלי" (Queers Undermining Israeli Terrorism), הארגון הקווירי של דרום מערב אסיה ומפרץ צפון אפריקה (South West Asian, North African Bay Area Queers) וארגון הפריימליין אשר מפיק את פסטיבל הסרטים הבינלאומי בסן פרנסיסקו המוקדש לקהילה ההומו-לסבית. במכתב נחתם על "כיבוד קריאות לחרם בינלאומי על מוסדות ישראלים פוליטיים ותרבותיים, על ידי סירוב קבלת החסות מקונסוליית ישראל בפסטיבל הסרטים ההומו לסבי בסן פרנסיסקו (LGBT) ומתן חסות משותפת באירועים עתידיים". לואץ' חתם על מכתב פתוח נוסף מטעם "54 דמויות בינלאומיות מתחומי הספרות והאומנות" אשר השווה, בין היתר, את חגיגות 60 שנה לריקוד, לצליל חוזר ונשנה של נישול מתמשך ואי-צדק רב ממדי, על קברי פלסטינים. המכתב התפרסם בעיתון הבריטי International Herald Tribune ב-8 במאי 2008.
כתגובה לדיווחים על עליית האנטישמיות בעקבות מלחמת עזה, אמר לואץ' כי "אם הייתה עלייה, אני לא מופתע. למעשה, זה מובן מכיוון שישראל גורמת ליצירת תחושות אנטישמיות". הוא הוסיף גם "אף אחד לא יכול לסלוח לאלימות".
במאי 2009, מארגני פסטיבל הסרטים הבינלאומי אדינבורו שבסקוטלנד החזירו 300 ליש"ט לשגרירות הישראלית ששולמו על מנת להטיס את במאית הסרטים טלי שלום עזר לפסטיבל לצורך הקרנת סרטה סרוגייט. מארגני הפסטיבל החליטו לממן את הטיסה בעצמם בעקבות חששם מהחרמתו על ידי לואץ' ויוצרים אחרים. לואץ' תמך באותה עת בחרם שיזם ארגון ה- PACBI על הפסטיבל. בתגובה, מנהל ערוץ 4 הבריטי לשעבר סר ג'רמי אייזק, תיאר את התערבותו של לואץ' כאקט של צנזורה, הוא אמר "אסור למארגני הפסטיבל לתת למישהו סתם ככה להתערב בתוכניותיהם". במכתב פתוח שכתב לואץ' לשלום-עזר, הוא רשם "מההתחלה, מדינת ישראל והתומכים בה קראו למבקריה גזענים ואנטישמים כטקטיקה להימנעות מוויכוח רציונלי. אני רוצה להיות ברור: כיוצרת קולנוע, את תתקבלי בברכה באדינבורו. את לא מצונזרת או דחוייה. ההתנגדות הייתה לקבלת כספים ממדינת ישראל". למבקרים הוא גם הוסיף "החרם, כפי שמי שמגלה עניין אמיתי יודע, הוא נגד מדינת ישראל". לואץ' אמר כי הוא ניהל שיחה "רצינית והגיוניות" עם מארגני הפסטיבל כשאמר להם כי הם לא צריכים לקבל כספים ממדינת ישראל.
ביוני 2009, לואץ' משך את סרטו מחפשים את אריק מפסטיבל הסרטים הבינלאומי במלבורן שבאוסטרליה כמחאה לתמיכה הכספית החלקית הניתנת על ידי מדינת ישראל לפסטיבל. זאת, לאחר שמארגני הפסטיבל סירבו לדרישתו של לואץ' לסרב לקבל כספים ממדינת ישראל. מנהל הפסטיבל ריצ'רד מור השווה את הטקטיקה של לואץ' לסחיטה, הוא אמר "אנו לא נהיה חלק מהחרם נגד מדינת ישראל, כפי שלא נהיה חלק גם מחרם סרטים מסין או כל מדינה אחרת המעורבת בסכסוך היסטורי ממושך". המחוקק האוסטרלי מייקל דנבי גם כן ביקר את טקטיקה של לואץ' כאשר אמר "לישראלים ולאוסטרלים הרבה במשותף, כולל בוז לנטייה הבריטית המקוממת לדרישת עליונות תרבותית. מלבורן הוא מקום שונה ללונדונים".
כתוצאה מכך, לואץ' ושאר יוצרי הסרט מחפשים את אריק אמרו "אנו מרגישים מחויבות לקבל את עצתם של אלה החיים בקצה האזורים הכבושים. אנו גם מעודדים יוצרי קולנוע ושחקנים אחרים המוזמנים לפסטיבלים, לבדוק האם ישנה תמיכה כלכלית של מדינת ישראל לפני הגעתם, ואם כן, לכבד את החרם. סרטים ישראלים אינם המטרה אלא המעורבות המדינית".
בספטמבר 2009, היה לואץ' אחד הבולטים מבין יותר מ-50 קולנוענים ושחקנים שיצאו כנגד הנהלת פסטיבל טורונטו אשר קיימה מסגרת המוקדשת לעיר תל אביב, בטענה שמדובר בשיתוף פעולה עם התעמולה הציונית. בהצהרה אשר חתמו עליה הושוותה התוכנית למחווה לשלטון האפרטהייד בדרום אפריקה: "המסגרת הזו מתעלמת מסבלם של אלפי הצאצאים של תושביו הקודמים של אזור תל אביב, שבימים אלה מתגוררים במחנות פליטים בשטחים הכבושים או שגורשו למדינות שכנות" נטען בהצהרה.
כתגובה למעשיו האנטי-ישראלים של לואץ',באוקטובר 2009, הודיעה נורית שני, מנכ"לית לב סרטים ובתי קולנוע, כי הרווחים מההפצה המקומית מהסרט מחפשים את אריק, יוקדשו לקידום הפצתם של סרטים ישראלים בארץ ובעולם. היא לא הסתירה את סלידתה ממהלכיו האחרונים של לואץ' ואמרה "אני רואה את מעשיו כאקט של צביעות, סטירה צורבת בפני הדמוקרטיה והרוח ההומניסטית של סרטיו. סרטיו הם של במאי גדול, אבל מעשיו הם של אדם קטן". בתגובה, אמר לואץ' בסרקזם כי הוא שמח על רצון של מנהלים לחלק את רווחיהם וכי הוא מקווה כי הכספים יינתנו לאותם קולנוענים שהכי צריכים אותם: האמיצים מתוך קהילת האמנות הישראלית שמחליטים לקבל את החרם התרבותי ומסרבים לקבל כל מימון מהמדינה.
בספטמבר 2018 הצטרף לעצומת אמנים, בעיקר בריטים, שקראו שלא לקיים את האירוויזיון בישראל ולהחרים אותו אם יתקיים בכל זאת.
אקטיביזם פוליטי נוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנושאים אחרים, לואץ' הביע תמיכה בעצמאותה של צ'צ'ניה מרוסיה. כמו כן, הוא תומך בארגוני צדקה, כולל Doorway, למען מחוסרי הבית בנונטון וה- Drugs and Homeless Initiative (DHI) בבת'.
פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1977 סירב לואץ' לקבל את תואר הקצין ממסדר האימפריה הבריטית (OBE). בריאיון ל- Radio Times שהתפרסם במרץ 2001, הוא אמר: "התואר מהווה את כל הדברים שאני מוצא כמתועבים: פטרונות וקבלת המלכות והאימפריה הבריטית אשר מהווה מונומנט לניצול וכיבוש".
בדצמבר 2003, לואץ' קיבל תואר של דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת ברמינגהאם. מאוניברסיטת אוקספורד הוא קיבל את התואר דוקטור לשם כבוד לחוק אזרחי ביוני 2005.
במאי 2006 הוא קיבל פרס בטקס פרסי האקדמיה הבריטית לקולנוע וטלוויזיה (BAFTA).
זכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל הקולנוע בקאן -2016 עבור סרטו "אני, דניאל בלייק".
פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
▪ Z cars (סדרה, 1962)
▪ Diary of a Young Man (1964)
▪ 3 Clear Sundays (1965)
▪ Up the Junction (1965)
▪ The End of Arthur's Marriage (1965)
▪ Coming Out Party (1965)
▪ Cathy Come Home (1966)
▪ In Two Minds (1967)
▪ The Golden Vision (1968)
▪ The Big Flame (1969)
▪ The Rank and the File (1971)
▪ After a Lifetime (1971)
▪ A Misfortune (1973)
▪ Days of Hope (1975)
▪ The Price of Coal (1977)
▪ Auditions (1980)
▪ A Question of Leadership (1981)
▪ The Red and the Blue: Impressions of Two Political Conferences - Autumn 1982 (1983)
▪ Questions of Leadership (1983)
▪ The View From the Woodpile (1989)
קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Poor Cow (1967)
- Kes – קס (1969)
- The Save the Children Fund Film (1971)
- Family Life (1971)
- Black Jack (1979)
- The Gamekeeper (1980)
- Looks and Smiles (1981)
- Which Side are You On? (1984)
- Fatherland (1986)
- Hidden Agenda – תיק חסוי (1990) - זכה בפרס מיוחד בפסטיבל קאן
- Riff-Raff – ריף רף (1990)
- Raining Stones – גשם של אבנים (1993) -זכה בפרס מיוחד בפסטיבל קאן
- Ladybird, Ladybird - ליידי בירד (1994)
- Land and Freedom – על תמימות וחופש (1995) – זכה בפרס Fipresci מטעם איגוד מבקרי הקולנוע הבינלאומי ופרס Prize of the Ecumenical Jury בפסטיבל קאן.
- A Contemporary Case for Common Ownership (1995)
- Carla's Song - שירה של קרלה (1996)
- The Fickering Flame (1997)
- My Name is Joe – קוראים לי ג'ו (1998)
- Bread and Roses – לחם ושושנים (2000)
- The Navigators – סיפורים מהמסילה (2001)
- Sweet Sixteen – 16 מתוק (2002)
- 11'09"01 September 11 (2002)
- Ae Fond Kiss… - אולי נתנשק (2004)
- Tickets – סיפורים מהרכבת (2005) – יחד עם ארמנו אולמי ועבאס קיארוסטמי
- The Wind That Shakes the Barley – כשהרוח נושבת (2006) – זכה בפלם הזהב בפסטיבל קאן
- It's a Free World… - זה עולם חופשי (2007) – זכה בפרס בפסטיבל ונציה
- Looking for Eric – מחפשים את אריק (2009)
- The Angels' Share – חלקם של מלאכים (2012)
- המועדון של ג'ימי (2014)
- אני, דניאל בלייק (2016)
- Sorry We Missed You (2019)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גרהם פולר (עורך), לואץ' על לואץ', תל אביב, בבל - סינמטק תל אביב, 2000.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קן לואץ', ברשת החברתית אקס (טוויטר)
קן לואץ', במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- קן לואץ', באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
קן לואץ', באתר AllMovie (באנגלית)
קן לואץ', במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
קן לואץ', באתר MusicBrainz (באנגלית)- אמיר קמינר, קן לואץ': "עדיף שסרטיי לא יופצו בישראל", באתר ynet, 9 בספטמבר 2014
- עופרה עופר אורן, הסרט "אני, דניאל בלייק": מדוע מוזר כל כך לצפות בו באולם הקולנוע בסביון, בבלוג "סופרת ספרים", 5 במאי 2017
- קן לואץ', באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=logo}