קנדיס ברגן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קנדיס ברגן
Candice Bergen
קנדיס ברגן, 1993
קנדיס ברגן, 1993
לידה 9 במאי 1946 (בת 77)
בוורלי הילס, קליפורניה, ארצות הברית
שם לידה Candice Patricia Bergen עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1965 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
בן זוג לואי מאל (27 בספטמבר 1980–23 בנובמבר 1995)
מרשל רוז (2000-)
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
קנדיס ברגן בטקס האוסקר, 1988

קנדיס פטרישיה ברגןאנגלית: Candice Bergen; נולדה ב-9 במאי 1946) היא שחקנית קולנוע וטלוויזיה ודוגמנית עבר אמריקאית. הייתה מועמדת לפרס האוסקר וזכתה בפרס גלובוס הזהב ובפרס אמי. בראשית הקריירה שלה הייתה דוגמנית וזכתה לפרסום כשכיכבה במספר סרטים בולטים בהוליווד בתחילת שנות ה-70. לאחר מכן התפרסמה כשכיכבה בסדרות הטלוויזיה "מרפי בראון" ו"בוסטון ליגל"; בשני תפקידיה אלה גילמה דמות נשית דעתנית וקשוחה.

ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בבוורלי הילס שבקליפורניה להורים ידועים בעולם הבידור ההוליוודי. אם דוגמנית ואב שהיה שחקן וקומיקאי פיתום. כילדה נהגו לכנות אותה "אחותו הקטנה של צ'ארלי מק'קארתי" (שמה של בובת הפיתום של אביה), כינוי שגרם לה לרוגז. התחנכה בבתי ספר בלוס אנג'לס, בוושינגטון ובפנימייה בשווייץ. החלה ללמוד באוניברסיטת פנסילבניה אך נשרה לפני השלמת הלימודים. במקביל ללימודי הקולג' שלה החלה לדגמן ב"סוכנות הדוגמנות פורד" במטרה לממן רכישת מצלמות מתוך מטרה לעסוק בצילום בו החלה לעסוק כתחביב.

קריירה קולנועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופיעה לראשונה בגיל 12 יחד עם אביה בחידון הטלוויזיה הקומי של גראוצ'ו מרקס "You Bet Your Life".

ב-1966 השתתפה בסרטה הראשון, "הקבוצה", בבימויו של סידני לומט, שבו גילמה את לייקי, בוגרת מכללת ואסר לסבית[1]. באותה שנה שיחקה בסרטו של הבמאי רוברט וייז היאנגצה הגועש (The Sand Pebbles) שהיה מועמד למספר פרסי אוסקר. באותה עת למדה צילום ואף עסקה בצילום עיתונות, כתבה מאמרים ואף מחזה ובמקביל, עבדה גם כדוגמנית אופנה. ב-1967 כבר שיחקה בתפקיד ראשי ב"לחיות בשביל לחיות" (Vivre pour vivre), סרט ההמשך של הבמאי קלוד ללוש לגבר ואשה, מול איב מונטאן ואני ז'ירארדו. ב-1970 שיחקה בסרט "המתבגרים" (Getting Straight). באותן שנים ביססה ברגן את מעמדה כאחת הנשים היפות ביותר בהוליווד אך זכתה לביקורות צוננות על משחקה.

ב-1970 זכתה לפרסום נרחב עת שיחקה בתפקיד ראשי בסרטו מעורר המחלוקת של הבמאי ראלף נלסון, חייל בכחול (Soldier Blue), סרט שעסק במלחמה בין לבנים ובין אינדיאנים במאה ה-19 אך היווה אלגוריה למלחמת וייטנאם שהתחוללה באותה עת. בנוסף למחלוקת שהתעוררה בציבור האמריקאי עקב ההשוואה שעשה הסרט בין טבח סנד קריק ובין טבח מי ליי, התפרסם הסרט גם עקב צילומי סצינות אלימות שלא היו מקובלות באותה עת בקולנוע האמריקאי.

ב-1971 השתתפה בסרטו של הבמאי מייק ניקולס, ידע הבשרים (Carnal Knowledge), שעלילתו עקבה אחרי עשרים שנות תהפוכותיהם של שני זוגות, המתלבטים בשאלות זוגיות, נישואין ומין ומשרטטים תמונת מצב אפלה ופסימית של חיי המעמד הבינוני הגבוה בארצות הברית. ב-1975 שיחקה בסרט "חטיפה במדבר" לצדו של שון קונרי.

לאורך כל שנות השבעים המשיכה לשחק בסרטים אמריקאים מול מיטב כוכבי הוליווד. ב-1979 הייתה מועמדת לפרס האוסקר על תפקיד משנה בסרט "להתחיל מחדש" (Starting Over). ב-1981 כיכבה בסרט "עשירות ומפורסמות" . ב-1982 השתתפה בסרט עטור הפרסים גנדי בתפקיד הצלמת מרגרט ברק-וייט. ב-1985 ילדה את בתה קלואה (מנישואיה לבמאי הצרפתי לואי מאל) והפסיקה את השתתפותה בסרטים אליהם חזרה רק בתחילת שנות ה-2000 בתפקידי משנה בקומדיות כ-"איזה מין שוטרת" (Miss Congeniality) בכיכובה של סנדרה בולוק, או גרושתו של מייקל דאגלס ב"מתחתנים עם ההורים".

ב-2009 שיחקה בסרט "מלחמת הכלות".

בשנת 2016 גילמה תפקיד קטן בסרטו של וורן בייטי "יוצא מן הכלל".

בשנת 2017 שיחקה בקומדיה "סיפורי מאירוביץ" בבימויו של נוח באומבך. באותה שנה שיחקה בקומדיה הרומנטית "כולם חוזרים הביתה".

בשנת 2018 שיחקה בדמותה של שרון בסרט הקומי "מועדון הספר הטוב".

בשנת 2020 שיחקה בסרט "הכל דיבורים" שביים סטיבן סודרברג בתפקיד של רוברטה, חברתן של אליס וסוזנה, אותן גילמו מריל סטריפ ודיאן ויסט.

בשנת 2023 שבה לגלם את שרון בסרט ההמשך "מועדון הספר הטוב: הפרק הבא".

קריירה טלוויזיונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד בשנים בהן כיכבה בקולנוע השתתפה ברגן מדי פעם כאורחת בסדרות טלוויזיה. ב-1976 אף הייתה האישה הראשונה שהופיעה כמנחה אורחת בתוכנית סטרדיי נייט לייב. ברגן, שרוב תפקידיה בקולנוע היו של דמויות רציניות, החלה ב-1988 לשחק בסדרת הטלוויזיה הקומית מרפי בראון בה גילמה כתבת טלוויזיה קשוחה. למרות שמדובר היה בסדרת קומדיה מצליחה, עסקו לעיתים פרקי הסדרה בנושאים חברתיים טעונים. בתחילת סדרה הוצגה מרפי בראון כמי שנגמלה מאלכוהוליזם. בהמשכה היא הפכה לאם חד הורית ואף נאבקה בסרטן השד. ב-1992 מתח דן קווייל, (סגן נשיא ארצות הברית באותה עת) ביקורת על התוכנית המציגה את דמות מרפי בראון "השמה ללעג את חשיבותם של האבות בכך שהיא מביאה לעולם ומגדלת ילד לבדה ומכנה זאת כעוד בחירה של אורח חייה"[2]. אמנם הסדרה השתמשה בתגובתו של קווייל ולעגה לו באחד מפרקי הסדרה בעת שמרפי בראון, בתגובה לצפייה ב"נאום האמהות החד-הורית" של קווייל שולחת לכתובתו משאית עמוסה בתפוחי אדמה וזו פורקת את מטענה בפתח ביתו (כתזכורת לשגיאתו באיות potato), אך ברגן עצמה הודתה כי הסכימה עם חלק מדבריו של קווייל[3]. ברגן זכתה להצלחה גדולה בגילום תפקידה של מרפי בראון. בין השנים 1989 ו-1995 היא הייתה מועמדת שבע פעמים ברציפות לפרס אמי וזכתה בחמישה פרסים. בשנים שלאחר זכייתה החמישית סירבה להיות מועמדת לפרס על תפקידה כמרפי בראון. לאחר שגילמה במשך שנים רבות עיתונאית, הציעה לה רשת הטלוויזיה האמריקאית CBS הזדמנות ליצור כתבות לתוכנית התחקירים 60 דקות. ברגן דחתה את ההצעה וציינה כי מקצועה הוא שחקנית וכי איננה מעוניינת שתפקידיה הטלוויזיוניים יתערבו בקריירה המקצועית שלה.

לאחר סיום הפקת "מרפי בראון" ב-1998 חזרה ברגן למשחק בסרטי קולנוע ובמקביל הנחתה את התוכנית הטלוויזיונית "Exhale". מ-2005 היא משתתפת בסדרת הטלוויזיה בוסטון ליגל. בסדרה היא מגלמת את שירלי שמידט, עורכת-דין קרירה ועניינית השותפה במשרד מצליח ומנהלת התגוששויות מקצועיות עם שותפה למשרד, ויליאם שאטנר, שהוא טיפוס צבעוני. בשנים 2006 ו-2008 הייתה מועמדת לפרס אמי לשחקנית משנה על תפקידה בסדרה.

בנוסף להשתתפותה בשתי סדרות אלו, התארחה ברגן במספר רב של סדרות ידועות כגון: החבובות, סיינפלד, חוק וסדר, איש משפחה, ויל וגרייס וסקס והעיר הגדולה בה השתתפה במספר פרקים. כמו כן, הייתה במשך מספר שנים הפרזנטורית של חברת התקשורת האמריקאית ספרינט-נקסטל.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצעירותה הייתה פעילה פוליטית, הזדהתה עם תרבות הנגד של שנות ה-60 בארצות הברית ואף נטלה חלק פעיל במספר אירועים בעלי אופי מחאתי. ב-1980 נישאה לבמאי הצרפתי לואי מאל ולזוג נולדה בת, קלואה, ב-1985. ברגן ומאל חיו בארצות הברית ונשארו נשואים עד מותו של מאל ב-1995 ממחלת הסרטן. ברגן מרבה בנסיעות בעולם ומנהלת אורח חיים טבעוני. משנת 2000 נשואה ליזם הנדל"ן הניו יורקי מרשל רוז. היא דוברת צרפתית שוטפת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר למנויים בלבד אורי קליין, האם באמת גל גדות תוכל להפוך מדוגמנית לשחקנית?, באתר הארץ, 23 באוגוסט 2014
  2. ^ "Then & Now: Dan Quayle". CNN. 2005-08-08.
  3. ^ "Candice Bergen agrees with Quayle". CNN. 2002-07-11..