קציר-חריש
| ||||||||
| מדינה |  ישראל
| |||||||
| מחוז | חיפה | |||||||
| מעמד מוניציפלי | מועצה מקומית | |||||||
| גובה ממוצע[1] | 315 מטר | |||||||
| תאריך ייסוד | קציר - 1982
חריש - 1982 | |||||||
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2011[1] | ||||||||
| - אוכלוסייה | 3,312 תושבים | |||||||
(למפת הכרמל רגילה)   קציר-חריש | ||||||||
| ||||||||
קציר-חריש הייתה מועצה מקומית במחוז חיפה בישראל, שפעלה בשנים 1992–2012 וכללה את היישובים קציר וחריש. ב-2012 פורקה המועצה המקומית המשותפת, כחלק מתוכנית הפיכת חריש לעיר.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביולי 1992, במסגרת התוכנית לאיחוד רשויות מקומיות, אוחדו היישובים קציר וחריש למועצה מקומית אחת בשם "טל-עירון", שהייתה ה"כוכב" הצפוני ביותר בתוכנית "יישובי הכוכבים". בשנת 1995 הוסב שם המועצה המקומית ל"קציר-חריש".
ביוני 2012, במסגרת קידום הפיכת חריש לעיר, חתם שר הפנים על צו להפרדת הרשויות. היישוב קציר הועבר לתחום שיפוטה של מועצה אזורית מנשה, והמועצה המקומית חריש חזרה להיות רשות מוניציפלית בפני עצמה. ההפרדה בוצעה בפועל באוגוסט 2012.
קציר[עריכת קוד מקור | עריכה]
היישוב קציר הוקם בשנת 1982 ויועד ל-30 משפחות. בשנת 1987 אושרה תוכנית מקיפה יותר ליישוב שכללה בניית מאות יחידות דיור נוספות[3]. למרות זאת, עד שנת 1990 הכיל היישוב פחות מ-30 משפחות[3].
בשנת 1990, בשל הצורך לספק מגורים לעולים מברית המועצות, הוקמה מדרום מזרח לגבעה המערבית הגבעה המרכזית שאוכלסה במשפחות עולים רבות, שמספרן פחת בשנים האחרונות. בשנת 1994 אושרה תוכנית מתאר מקיפה ליישוב המרחיב את אזורי הבנייה בגבעה המערבית, מגדיר שטחי בנייה לגבעה המרכזית וכן מגדיר שכונה נוספת לבנייה עתידית - הגבעה המזרחית[3]. רק באוקטובר 2015 החלו עבודות הפיתוח בגבעה זו.
בשנת 1995 ניסו להתיישב עאדל ואימאן קעדאן בקציר אך סורבו. הם עתרו לבג"ץ ובשנת 2000 ניתן פסק הדין שאוסר החכרת קרקעות ליהודים בלבד. בעקבות פסק הדין מספר משפחות מבאקה אל-גרבייה מימשו את זכותם ועברו להתגורר בקציר.
כיום אין ועדת קבלה ביישוב.
חריש[עריכת קוד מקור | עריכה]
חריש הוקם בשנת 1982 כקיבוץ וננטש בשנת 1993, למעט פלוגת מג"ב ששכנה בו. כחלק מתוכנית "יישובי הכוכבים" על אדמות הקיבוץ הנטוש הוקם היישוב חריש ובו כ-300 יחידות דיור. משרד השיכון השקיע רבות בתשתיות היישוב ובתכנונו, אך פיתוחו של היישוב נכשל. מרבית הרחובות היו ריקים, והאוכלוסייה המעטה ששכנה בו הייתה חלשה.
בשנת 1996 הובאו ליישוב כ-70 אנשים מבני חמולת קראג'ה מרמלה, לאחר סכסוך דמים ממושך בינם לבין חמולת ג'רושי[4]. בשנת 2003 הוקם במקום גרעין תורני של כ-50 משפחות.
בשנים האחרונות בחריש יש תנופת בנייה, ובין השנים 2015–2017 אוכלוסיית העיר שילשה את עצמה, כאשר יעודה היא עיר מרכזית וגדולה באזור נחל עירון.
אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2011, יש בקציר-חריש 3,312 תושבים. להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף פברואר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2022.
- ^ הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס עבור סוף 2021
- ^ 1 2 3 דף הבית, באתר רשות מקרקעי ישראל
- ^ אלי אשכנזי, הארץ, הפגנה נגד נוכחות משפחת קראג'ה ביישוב חריש, באתר הארץ, 17 בנובמבר 2005
