קרב דרזדן
 | ||||||||||||||||||||||
| מערכה: המערכה בגרמניה (1813) | ||||||||||||||||||||||
| מלחמה: הקואליציה האנטי צרפתית השישית | ||||||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 26 באוגוסט 1813 – 27 באוגוסט 1813 (יומיים) | |||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | קרב קצבאך | |||||||||||||||||||||
| קרב אחרי | קרב קולם | |||||||||||||||||||||
| מקום | דרזדן, סקסוניה (כיום בגרמניה) | |||||||||||||||||||||
| קואורדינטות |
51°02′00″N 13°44′00″E / 51.033333333333°N 13.733333333333°E | |||||||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון צרפתי | |||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||
קרב דרזדן התרחש בין 26 ל-27 באוגוסט 1813 ליד העיר דרזדן שבסכסוניה (כיום בשטחה של גרמניה), בין צבאות נפוליאון לקואליציה האנטי צרפתית השישית בפיקודו של גנרל-פלדמרשל קרל פיליפ שוורצנברג. הקרב הסתיים בניצחון צרפתי גדול. למרות ניצחונו בקרב, לא הצליח נפוליאון להשמיד את צבא הקואליציה, בין היתר כי לא ביצע מרדף נמרץ אחרי הנסוגים.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-16 באוגוסט 1813 הורה נפוליאון למרשל לורן ז'וויון סן סיר לבצר את דרזדן כדי שתשמש כבסיס לתמרוניו. נפוליאון עצמו התכוון להביס את צבאות יריביו עוד בטרם יספיקו לחבור לכח אחד. היה לו צבא שכלל 442,810 לוחמים ו-1,284 תותחים ב-559 גדודים ו-395 אסקדרונים, נגד כוחות שדה של בעלות הברית, שכללו בסך הכל 512,113 לוחמים ב-556 גדודים, 572 אסקדרונים, 68 רגימנטים קוזקים ו-1,380 תותחים. לפי תוכנית טרכנבורג נמנעה הקואליציה מקרבות ישירים עם נפוליאון, בהעדיפה להילחם נגד המרשלים שלו במקום. כך, הביס ברנדוט את ניקולה אודינו בקרב גרוסברן ב-23 באוגוסט ואילו גבהרד לברכט פון בליכר הביס ב-26 באוגוסט את אטיין מקדונלד בקרב קצבאך.
הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-25 באוגוסט התאספו שלושת המלכים - אלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה, פרנץ הראשון, קיסר אוסטריה ופרידריך וילהלם השלישי, מלך פרוסיה - והצוותים שלהם לתצפית על העיר כדי לדון באסטרטגיה שלהם. ההגנות החלשות של העיר היו ברורות מנקודת מבט זו: חיל המצב הצרפתי והסקסוני שכלל 20,000 איש בפיקודו של המרשל סן-סיר לא יכול היה לקוות להחזיק עיר בסדר גודל כזה. הצאר והגנרל ז'אן ויקטור מארי מורו, לשעבר גנרל צרפתי וכעת יועץ לקואליציה, רצו לתקוף מיד; שוורצנברג רצה להמתין עד שיגיעו כוחות נוספים.
ב-26 באוגוסט קרל פיליפ, נסיך שוורצנברג בראש יותר מ-200,000 חיילים תקף את סן סיר. צבא בוהמיה חולק לשלושה חלקים: האגף השמאלי הורכב מאוסטרים ובפיקודו של שוורצנברג עצמו וכלל את 9 דיוויזיות חיל הרגלים, 3 דיוויזיות פרשים ו-128 תותחים; האגף הימני כלל רוסים ופרוסים בפיקודו של לודוויג אדולף-פטר, נסיך ויטגנשטיין וכלל 2 דיוויזיות חי"ר רוסיות ואת הקורפוס הפרוסי של פרידריך פון קלייסט ו-158 תותחים; העתודות שמאחורי המרכז כללו את מיטב החיילים הרוסים והפרוסיים תחת מיכאיל ברקלאי דה טולי וכלל 2 דיוויזיות גרנדירים רוסיות, 4 דיוויזיות פרשים של המשמר הרוסי, המשמר המלכותי הפרוסי וכ-150 תותחים. המלכים נשארו עם העתודות.
בדרזדן, הקורפוס ה-14 של סן-סיר אייש את הכוחות השונים ואת עמדות ההגנה. מ-6:00 בבוקר עד הצהריים, בעלות הברית בדקו את ההגנות הצרפתיות. נפוליאון הגיע מצפון בסביבות 10:00 בבוקר עם קורפוס הרגלים של המשמר וקורפוס הפרשים הראשון של מירא שהגיעו זמן קצר לאחר מכן, כשהוא חולף 140 קילומטרים בצעדות כפויות במשך שלושה ימים. המשמר של נפוליאון כלל 2 קורפוסי משמר צעירים ואת דיוויזיית המשמר הישן.
זמן קצר לאחר השעה 11:00, הבחינו מלכי הקואליציה בזרם הכוחות הצרפתיים הממהרים לדרזדן מצפון. הייתה רגיעה בקרב בין הצהריים ל-15:00 בשעה שהתגבורת הצרפתית תפסה עמדות וראשי הקואליציה התלבטו אם עליהם להילחם בנפוליאון או לסגת. לבסוף החלה הקואליציה בהפגזה ותקיפה כללית החל מהשעה 15:00 בצהריים נגד הפרברים הדרומיים של העיר. ככל שהתקדמו כוחות הקואליציה, נפוליאון שיגר במהירות תגבורת לאזורים המאוימים - קורפוס הפרשים הראשון מימין הצרפתי, נה וקורפוס המשמר הצעיר השני למרכז ומורטייה וקורפוס המשמר הצעיר הראשון לשמאל הצרפתים. בשעה 17:30, נפוליאון השיק את ההתנגדות שלו. עם רדת הלילה, הצרפתים החזירו לעצמם כמעט את כל עמדותיו המקוריות של סן-סיר. עם רדת הלילה ב-26 באוגוסט, החל גשם זלעפות שנמשך לאורך כל הלילה. הנחלים התמלאו ממים והאדמה הפכה לבוץ.
לאחר שתוגבר בן לילה בקורפוס השני של ויקטור, בקורפוס השישי של מרמון ובפרשי המשמר, נפוליאון תקף למחרת ב-27 באוגוסט בגשם כבד, השמיד את האגף השמאלי של בעלות הברית וזכה בניצחון טקטי מרשים. הווייסריץ המוצף ניתק חלק גדול מהאגף השמאלי של צבא בעלות הברית, בפיקודו של יוהאן פון קלנאו ואיגנץ גיולאי, מהגוף המרכזי של הקואליציה במרכז. מרשל ז'ואקים מירא ניצל את הבידוד הזה והסב אבדות כבדות לאוסטרים. משתתף צרפתי הבחין, "מירא... ניתק את הקורפוס של קלנאו של הצבא האוסטרי, והטיל את עצמו עליו בראשם של הקרבינרים והקיראסירים ... כמעט כל הגדודים שלו [של קלנאו] נאלצו להטיל את כוחותיהם, ושתי דיוויזיות אחרות של חיל רגלים חלקו את גורלן". מכוחו של קלנאו, הדיוויזיה של פלדמרשל-לויטננט יוזף, הברון פון מסקו דה פלסו-קוביני שכללה חמישה רגימנטים חי"ר הוקפה ונלכדה על ידי קורפוס הפרשים של מירא, שהסתכם בכ-13,000 איש, ו-15 צבעים. מסקו נפצע, ופרש בשנה שלאחר מכן. הדיוויזיות של גיולאי ספגו גם אבדות חמורות כשהן הותקפו על ידי קורפוס הפרשים של מירא שנתמך על ידי הקורפוס השני של ויקטור במהלך סופת גשם. עם אבני צור ואבקה לחים, המוסקטים שלהם לא ירו וגדודים רבים הפכו לטרף קל לקיראסירים והדרגונים הצרפתים.
בעוד האגף השמאלי של בעלות הברית התפורר, הצרפתים תקפו את האגף הימני של בעלות הברית עם נה, מורטייה וסן-סיר. למרות ניסיונותים של הפרשים הרוסי והפרוסים, גם אגף זה נהדף אחורה. המרכז הצרפתי הוחזק בידי הקורפוס השישי של מרמון אך המרכז הוגבל ברובו לדו-קרב ארטילרי. בסביבות השעה 17:00, כל הכוח של בעלות הברית נאלץ לסגת לאט לאחור למרות שהעתודות העוצמתיות של שוורצנברג לא הוכנסו לפעולה. באותו לילה החליטו בקואליציה שנמאס להם ונסוגו בשקט דרומה. נפוליאון לא הבין שהם עזבו עד למחרת בבוקר.
משמר אחורי יעיל ומזג האוויר אפשרו לשוורצנברג לסגת ולהימלט מכל ניסיון כיתור או מרדף. הקואליציה איבדה כ-38,000 איש ו-40 תותחים. ההרוגים הצרפתים הסתכמו בסביבות 10,000. כמה מקציניו של נפוליאון ציינו שהוא "סובל מחסימת מעיים חריפה, שנגרמה על ידי הגשם הקר, שאליו הוא נחשף במהלך כל היום השני לקרב".
לאחר מכן[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-27 באוגוסט, גנרל ונדאם קיבל פקודות להתקדם אל פירנה ולגשר שם על האלבה עם הקורפוס הראשון שלו. המטרה הושגה בגשם שוטף, מבלי להפריע לרוסים שנמשכו לרמות זהיסטה. התקדמות זו של ונדאם נתקלה בכוחות בעלות הברית שנסוגו מדרזדן והביאה לקרב קולם שלושה ימים לאחר מכן. לאחר שהותקף מכל עבר, ונדאם נאלץ בסופו של דבר להיכנע. הפסד זה יחד עם תבוסותיהם של המרשל אודינו והמרשל מקדונלד בקרב קצבאך האפילו על ניצחונו של נפוליאון בדרזדן.
הקרב מפורסם גם במותו של ז'אן ויקטור מארי מורו שנהרג בעת שעמד על הגבעה יחד עם הפיקוד העליון של בעלות הברית והשקיף על הקרב. נפוליאון, שעבר ליד אחת הסוללות, ראה קבוצת קצינים על הגבעה והורה לתותחנים להפגיז את המקום. מורו ספג פגיעה ישירה ומת כמה ימים לאחר מכן מפצעיו[1].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מפות ואיורים
- זכרונותיו של דוכס דה רוביגו (תרגום מצרפתית לאנגלית)
- קרב דרזדן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ לסיפור זה מקורות רבים, לפעמים מסופר אפילו שנפוליאון כיוון את התותח בעצמו, אך ככל הנראה מדובר בבדיה. להשוואה: הגרסה הווירטואלית של ספר המתאר את ההתרחשויות בקרב
| קרבות במלחמות הנפוליאוניות (מחולקים לפי הקואליציות האנטי-צרפתיות) | ||
|---|---|---|
| ראשונה | קרב ורדן • קרב ואלמי • קרב ז'מפ • המלחמה בוואנדה • קרב נירווינדן • קרב פלרוס • קרב ההר השחור • קרב כף סנט וינסנט | |
| שנייה | קרב הפירמידות • קרב הנילוס • קרבות בארץ ישראל • קרבות איטליה • הקרב על שטוקכך • קרב קופנהגן • קרב הוהנלידן • קרב מרנגו | |
| שלישית | גרנד ארמה • קרב כף פיניסטרה • מערכת אולם • קרב טרפלגר • קרב אולם • קרב דורנשטיין • קרב אוסטרליץ | |
| רביעית | קרב ינה-אאורשטדט • מרד פולין הגדולה • קרב אילאו • המצור על דנציג • קרב היילסברג • קרב פרידלנד • קרב קופנהגן | |
| חמישית | קרב אבנסברג • קרב לנדסהוט • קרב אקמיהל • קרב אספרן-אסלינג • קרב וגראם | |
| שישית | קרב סלמנקה • הפלישה לרוסיה • (קרב סמולנסק • קרב בורודינו • קרב ברזינה) • המערכה בגרמניה • (קרב ליצן • קרב באוצן • קרב דרזדן • קרב לייפציג) • קרב ויטוריה • מערכת ששת הימים • קרב פריז | |
| שביעית | קרב קאטר ברה • קרב ליגני • קרב ווטרלו | |
