קרב טוטלינגן (1643)
.jpg) | ||||||||||
| מלחמה: מלחמת שלושים השנים | ||||||||||
| תאריך הסכסוך | 24 בנובמבר 1643 | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | קרב רוקרואה (1643) | |||||||||
| קרב אחרי | קרב פרייבורג (1644) | |||||||||
| מקום | טוטלינגן, כיום בגרמניה | |||||||||
| קואורדינטות | 47°59′07″N 8°49′24″E / 47.9852°N 8.8234°E | |||||||||
| תוצאה | ניצחון האימפריה הרומית הקדושה | |||||||||
| ||||||||||
  | ||||||||||
.svg){kind=small}
קרב טוטלינגן התרחש סמוך לעיר טוטלינגן (אנ') במחוז שוואביה בדרום-מערב גרמניה, ב-24 בנובמבר 1643 בין הצבא הצרפתי בגרמניה בפיקוד המרשל יאסיאס פון רנצאו (אנ') (שכלל גם שכירי חרב גרמניים מצבאו של הנסיך ברנהרד מסקסוניה-ויימאר), לבין כוחות האימפריה הרומית הקדושה בפיקוד פרנץ פון מרסי. צבאו של פון מרסי הורכב מצבא דוכסות בוואריה, בסיוע יחידות צבא מהאימפריה הספרדית ומדוכסות לורן. הצבא הצרפתי הושמד כמעט לחלוטין בהתקפת פתע, שנערכה בסופת שלגים, והתבוסה הקשה מחקה למעשה את כל ההישגים של צרפת במלחמת 30 השנים בחמש השנים שקדמו לקרב. חצר המלוכה הצרפתית עשתה מאמצים להסתיר את דבר התבוסה, מסיבות מובנות, ולכן המידע הקיים כיום לגבי מהלכי הקרב, מוגבל למדי.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת נובמבר הכוחות הצרפתיים-ויימאריים הטילו מצור על רוטווייל כדי לאבטח את מגורי החורף שלהם סמוך לנהר דנובה בטוטלינגן. הם כבשו את רוטווייל ב-18 בנובמבר אך מפקדם גבריאנט (אנ') נפצע אנושות במהלך המצור. יורשו רנצאו שזה עתה הגיע עם תגבורת מדוכסות לורן, לא זכה לאימונם של קציני צבאו, שמקורם היה בצבא שכירי החרב הגרמני של ברנהרד מסקסוניה-ויימאר. מוצבי החוץ של הצבא הצרפתי מוקמו במוהלינגן (אנ') ובמוהרינגן. כשהצרפתים לא פעלו וצבאו תוגבר על ידי כוחות אימפריאליים בפיקודו של הצפלד (אנ') וחיילים לוריינרים תחת הדוכס קרל הרביעי, פרנץ פון מרסי שכנע את הגנרלים האחרים להסכים להתקפת פתע על המחנה הצרפתי. כדי למקסם את ההפתעה, האימפריאלים התקרבו מדרום-מזרח במקום יותר צפונה, היכן שהדנובה וחיל המצב הצרפתי ברוטוויל חסמו את דרכם.
הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]
באמצע אחר הצהריים ב-24 בנובמבר 1643, יוהאן פון וורת הוביל 2,000 פרשים בקבוצת התקיפה הראשונה נגד מוהרינגן והשיג הצלחה מיידית, תוך שהוא מחסל גדוד חי"ר צרפתי של 500 איש, כולל שבויי מלחמה ספרדים. הדרגונים הבוואריים לכדו את כלונסאות הצרפתים שהוצבו ליד טוטלינגן, ואפשרו לאימפריאלים להשתלט בהתנגדות על פארק הארטילריה הצרפתי המוגן בבית הקברות מחוץ לעיר. שלג כבד תרם להפתעה. חיל הפרשים הויימראני במולהיים בפיקודו של ריינהולד פון רוזן (אנ') ניסו לתגבר את הצרפתים בטוטלינגן אך יורטו והובסו על ידי אחיו של מרסי קספר. הוא השמיד אז את חיל הרגלים הויימראני שנותר במולהיים.
הפרשים הצרפתים נמלטו מהמקום, התותחים שנתפסו שימשו להפצצת חיל הרגלים הצרפתי בטוטלינגן ובמוהרינגן, שנכנעו למחרת יחד עם מפקדם רנצאו מבלי לספוג שום הרוגים. הלחימה נמשכה יום וחצי, לאבשל יעילותה של ההתנגדות הצרפתית-ויימראנית, אלא בגלל האופי הבלתי מאורגן והמבודד של המחלקות שלהם. חיל המצב הצרפתי ברוטוויל, בן 2,000 איש, נכנע שבוע לאחר מכן.
צבאו של רנצאו חדל מלהתקיים במידה רבה, כאשר 4,500 ניצולים נסוגו בחזרה מעבר לנהר הריין אל אלזס. יתרה מכך, מרסי החזיק בשבי את רנצאו, שבעה גנרלים אחרים, 9 קולונלים, 10 תותחים, מטען ושבעת אלפים חיילים צרפתיים. בין האסירים היה הדוכס ממונטאוזיה (אנ'). עוד 4,000 נהרגו או נפצעו. הצבא הוויימארי הוכה לצמיתות באסון זה והצרפתים הצטמצמו לתפקידים שמילאו חמש שנים קודם לכן. בית המלוכה הצרפתי צמצם את התבוסה והיא נותרה כמעט בלתי ידועה מאז.
