קרבות עשרת הימים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מפת קרבות עשרת הימים

קרבות עשרת הימים הם סדרת מבצעים שנערכו במהלך מלחמת העצמאות בין 8 ל-18 ביולי 1948. ימים אלו החלו עם סיום "ההפוגה הראשונה" במלחמה, הפוגה שנמשכה כחודש ימים, ואמורה הייתה להסתיים ב-9 ביולי 1948, ב' בתמוז תש"ח. יום קודם סיום ההפוגה, ב-8 ביולי חודשו הקרבות, תוך שהמצרים מפרים את ההפוגה בהתקפה על כפר דרום, למשך עשרה ימים, עד 18 ביולי, י"א בתמוז, אז הוסכם על "ההפוגה השנייה". בסדרת קרבות אלו הצליח צה"ל לשפר את מצבו או לשמור על עמדותיו בכל החזיתות, למעט אזור לטרון שניסיון לכיבושו העלה חרס, הכישלון לשוב ולהשתלט על ראש הגשר הסורי במשמר הירדן וכן שטח קטן שישראל איבדה לצבא העיראקי באזור הגלבוע.

אתר הזיכרון המרכזי בחירבת ירדה, לנופלים במבצע ברוש

קרבות עשרת הימים חוללו תמורה ניכרת ביחסי הכוחות בשטח. המאמץ הערבי היה מפוצל וחסר תיאום ואילו צה"ל השכיל לרכז את המאמץ שלו ולזכות ביתרונות מקומיים משמעותיים.

קרבות עשרת הימים בירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרבות בירושלים נועדו להרחיב את גבולה של העיר העברית מערבה ככל האפשר, ובמהלכם נכבשו אזור חרבת-אל-חממה (סמוך להר הרצל של ימינו) ובית מזמיל (אזור קריית היובל), ובהמשך הכפרים אל-מאלחה (מלחה של ימינו), ג'ורה (אורה של ימינו) ועין כרם. בניגוד לקרבות עשרת הימים בכל הארץ, הקרבות בירושלים התנהלו אז לא על ידי צה"ל, אלא בשיתוף פעולה של המחתרות, אשר בשלב זה של המלחמה שמרו עדיין על עצמאותן בעיר.

קרבות עשרת הימים בחזית הצפונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת מבצע ברוש

במקביל נערכו קרבות קשים בצפון-מזרח אצבע הגליל. ישראל כבשה מספר גבעות אסטרטגיות כמו תל עזזיאת וגבעת האם. הסורים כבשו בהתקפות נגד את תל עזזיאת.

ערך מורחב – קרב תל עזזיאת (1948)
מפת כיבוש נצרת במבצע דקל - 16/7/1948

בסיבוב קרבות זה זכו העיראקים להצלחה מסוימת כשהדפו את כוחות צה"ל מספר קילומטרים באזור שבין ג'נין להרי הגלבוע.

קרבות עשרת הימים בחזית המזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיילי חטיבת יפתח עם משוריין הלגיון שנוטרל בפצצת PIAT בפאתי הכפר אל בורג', מבצע דני, יולי 1948

קרבות עשרת הימים בחזית הדרומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחזית המצרית המשיכו כוחות שריון וארטילריה לתקוף את היישובים היהודיים הבודדים ובראשם נגבה ובארות יצחק. נגד כוחות אלו הופעלו יחידות הלוחמים שכונו "שועלי שמשון" וערכו פשיטות על מעוזי הצבא המצרי.

בבוקר 8 ביולי, טרם סיומה הרשמי של ההפוגה הראשונה, החל הצבא המצרי בהתקפה על כפר דרום. לאחר הפגזה ארטילרית נכנס כוח רגלים מצרי למקום וגילה כי היישוב ננטש באותו הלילה. הצבא המצרי פתח בהתקפה לכיוון באר טוביה ונהדף. משלא עלה בידו להתקדם, התקיף את ג'וליס, אך נהדף גם משם. למרות זאת המשיכו המצרים בהתקפה, כשמטרתם ליצור חיץ בין מושבות דרום יהודה לבין יישובי צפון הנגב ולאחר מכן לשוב ולתקוף את היישובים המנותקים. צה"ל היה עתה מצויד טוב יותר וחמוש בארטילריה ובנשק נגד טנקים. כוחות צה"ל ערכו פשיטה על הכוח המצרי שתקף את קיבוץ נגבה, וסייעו בכך להדיפתו, אולם התקפה על משטרת עיראק סווידאן נכשלה. המצרים ניסו לכבוש נקודות יישוב יהודיות, תקפו את בארות יצחק ואת גלאון ונהדפו. אבדות המצרים היו כבדות ובידי צה"ל נפל שלל רב, אך הדרך לנגב נשארה חסומה.

מבצעי צה"ל שנערכו בחזית זו:

החזית האווירית והימית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחזית האווירית ערך חיל האוויר הישראלי, במהלך עשרת הימים, גיחות רבות, כולל גיחות הפצצה ממפציצים כבדים מסוג B-17 ("המבצר המעופף"), שזה עתה הובאו ארצה. חיל האוויר הישראלי הפציץ אף את בירות ערב קהיר ודמשק ואת אל עריש בתגובה להפצצות אוויר של מטרות אזרחיות בתל אביב על ידי חיל האוויר המצרי שגרמו לאבדות רבות והרס. חיל הים הישראלי נטל אף הוא חלק במערכה והפגיז מן הים את נמל צור (בין 17 ל-18 ביולי) ומטרות בחוף עזה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קרבות עשרת הימים בוויקישיתוף