קרל רנר

קרל רנר
Karl Renner

לידה	14 בדצמבר 1870 אונטרטאנוויץ שבצ'כיה
פטירה	31 בדצמבר 1950 (בגיל 80) וינה, אזורי הכיבוש באוסטריה
שם לידה	Carl Renner
מדינה
מקום קבורה	בית הקברות המרכזי בווינה
השכלה	אוניברסיטת וינה
מפלגה	המפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית
בן או בת זוג	Luise Renner
נשיא אוסטריה ה־1 וה- 4 20 בדצמבר 1945 – 31 בדצמבר 1950 (5 שנים) → וילהלם מיקלס תאודור קרנר ←
קנצלר אוסטריה הגרמנית 30 באוקטובר 1918 – 21 באוקטובר 1919 (51 שבועות) → היינריך למאש (אנ.), כראש ממשלת אוסטרו - הונגריה עצמו, כקנצלר אוסטריה ←
קנצלר אוסטריה 21 באוקטובר 1919 – 7 ביולי 1920 (37 שבועות ויומיים) → עצמו, כקנצלר אוסטריה הגרמנית מיכאל מאייר (אנ.) ←

קרל רנר (בגרמנית: Karl Renner;‏ 14 בדצמבר 1870 – 31 בדצמבר 1950) היה פוליטיקאי אוסטרי מטעם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית. הוא נקרא אבי הרפובליקה בשל העובדה שהוא עמד בראש הממשלה הראשונה של אוסטריה הגרמנית ושל הרפובליקה האוסטרית הראשונה בשנים 1918 – 1919 והיה גם הרוח החיה מאחורי ייסודה של הרפובליקה האוסטרית השנייה לאחר נפילתה של גרמניה הנאצית ב-1945 והיה לנשיאה הראשון.

ראשית חייו

רנר נולד כילד ה-18 של משפחת יצרני יין גרמנית מכפר אונטר טנוביץ (כיום דלני דונאיביצה שבמחוז מורביה הדרומית שבצ'כיה), אז חלק מנחלת הכתר באימפריה האוסטרו-הונגרית. בשל האינטליגנציה הגבוהה שלו, הותר לו ללמוד בבית הספר התיכון בעיר מיקולוב הסמוכה, שם אחד ממוריו היה וילהלם ירוזלם. בין השנים 1890 – 1896 הוא למד משפטים באוניברסיטת וינה. ב-1895 הוא היה אחד החברים המייסדים של הארגון "ידידי הטבע" (Naturfreunde) והוא עיצב את הלוגו שלהם.

קריירה פוליטית

ב-1896 הצטרף רנר למפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית (SADP) והוא ייצג את המפלגה במועצה הלאומית (Reichsrat) מהבחירות של 1907 ועד לפיזור המועצה בנובמבר 1918 העניין שלו בפוליטיקה הוביל אותו להיות הספרן של המועצה. במהלך שנים מוקדמות אלו, הוא פיתח את נקודת המבט שלו על סוגיות משפטיות, כשהוא מפרסם את דעותיו החדשניות במסווה של שמות עט כמו "סינופטיקוס" ו"רודולף שפריגר", מחשש שמא יאבד את משרתו כספרן פרלמנטרי. רנר גילה עניין מיוחד בבעיותיה של המדינה האוסטרית, שאת קיומה הוא הצדיק על רקע גאוגרפי, כלכלי ופוליטי. בשאלת הלאומיות הוא תמך במה שהיה קרוי "אוטונומיה אישית", על בסיס הצורך בפיתוחה של מדינה רב-לאומית ובהקשר לכך הוא הושפע מסדר היום ומהטקטיקה של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית שעסקה בנושאים אלו. כתאורטיקן הוא נחשב אחד ממנהיגי המרקסיזם האוסטרי.

הרפובליקה הראשונה

ערך מורחב – הרפובליקה האוסטרית הראשונה

ב-1918 לאחר קריסתה של האימפריה האוסטרו-הונגרית, היה רנר בחזית הקדמית של האספה הזמנית ואספת החוקה הלאומית שייצגו את דוברי הגרמנית באימפריה ושאפו להקים מדינת לאום כמו בני שאר הלאומים שהקימו מדינות משלהם. רנר היה לראש הממשלה הראשון (קנצלר) של המדינה החדשה, שסירבה לראות את עצמה כיורשת של המונרכיה ההבסבורגית ושאפה להיקרא אוסטריה הגרמנית. יחד עם זאת, נאסר השימוש בשם זה על ידי מדינות ההסכמה, שריסקה גם את ההחלטה של אספת הבוחרים הלאומית בווינה שעל פיה אוסטריה הגרמנית תהיה חלק מרפובליקת ויימאר. עוד קודם לקריסתה של האימפריה האוסטרו-הונגרית, הציע רנר איחוד עתידי של חלקים מגרמניה עם אוסטריה ואף עשה שימוש במונח אנשלוס.

רנר עמד בראש המשלחת שייצגה את אוסטריה הגרמנית בדיונים על חוזה סן-ז'רמן, שעל פיו הוכרה "הרפובליקה של אוסטריה", אך היא הוכרזה כיורשת האחראית של האימפריה האוסטרית. בדיונים אלו היה על רנר לקבל את האיסור על אוסטריה החדשה לקיים כל קשר פוליטי עם גרמניה והיה עליו לקבל את אובדנם של השטחים של דוברי הגרמנית של דרום טירול ושל החלקים דוברי הגרמנית של בוהמיה ושל מוראביה (מחוז הולדתו).

רנר היה הקנצלר בשלוש ממשלות הקואליציה הראשונות בין השנים 1918 – 1920 ובמקביל כיהן כשר החוץ. קואליציות אלו הוקמו בשיתוף בין הסוציאל-דמוקרטים לבין המפלגה הנוצרית-סוציאלית. מגוון רחב של רפורמות חברתיות הונהגו על ידי ממשלת רנר, כולל תשלום דמי אבטלה, תשלום שכר עבור ימי חג, הנהגת יום עבודה בן שמונה שעות והתקנת תקנות להסדרת תנאי העבודה של הכורים, האופים, נשים וילדים. ניתן גם סיוע מהמדינה לנכים, בנוסף לביטוח בריאות עבור עובדי ציבור. בנוסף, חוקק חוק להסדרת בוררות בסכסוכי עבודה.

בין השנים 1931 – 1933 כיהן רנר כנשיא הפרלמנט, המועצה הלאומית. לאחר הנהגת המשטר האוסטרופשיסטי ב-1934, כאשר נאסר קיומה של מפלגתו, קידם רנר בברכה את האנשלוס ב-1938. בהיותו מלכתחילה תומך בהפיכתה של אוסטריה הגרמנית כחלק מרפובליקת ויימאר, הוא ציפה שהנאציזם יהיה תופעה חולפת שלא תהייה גרועה ממשטריהם הדיקטטוריים החד-מפלגתיים של אנגלברט דולפוס ושל קורט שושניג. במהלך מלחמת העולם השנייה התרחק רנר לחלוטין מהפוליטיקה.

לאחר מלחמת העולם השנייה

באפריל 1945, זמן קצר לפני התמוטטותה של גרמניה הנאצית וסיומה של המלחמה, הקים רנר ממשלה זמנית בווינה, יחד עם פוליטיקאים אחרים משלוש המפלגות שקמו לתחייה, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, מפלגת העם האוסטרית (מפלגה שמרנית שהייתה היורשת של המפלגה הנוצרית-סוציאלית) והמפלגה הקומוניסטית. ב-27 באפריל, הכריזה ממשלה זו על הפרדת אוסטריה מגרמניה ופתחה במערכה להכרה באוסטריה כרפובליקה עצמאית. כתוצאה מצעדיו של רנר, קיבלה אוסטריה נקודות זכות רבות בעיניהן של בעלות הברית, שכן היא מילאה אחר התנאים של הצהרת מוסקבה משנת 1943, שבה הכריזו שרי החוץ של ארצות הברית, בריטניה וברית המועצות שסיפוחה של אוסטריה (האנשלוס), בטל ומבוטל וקראו להקמתה של מדינה אוסטרית חופשית לאחר הניצחון על גרמניה הנאצית, בתנאי שאוסטריה תנקוט באמצעים מתאימים להשגת מטרה זו. לפיכך אוסטריה, שנכבשה על ידי גרמניה, הוכרה כמדינה שהייתה מעורבת במלחמה שלא מרצונה וכ"קורבן הראשון" של גרמניה הנאצית. עקב החשד שהתעורר אצלן מכך שברית המועצות הייתה הראשונה שהכירה בממשלתו של רנר, היססו בעלות הברית המערביות במשך חצי שנה לפני שהעניקו את הכרתם לממשלת רנר, אך בסופו של דבר הוכרה הממשלה הזמנית על ידי כל ארבע המעצמות ב-20 באוקטובר ולפיכך היה רנר לקנצלר הראשון של אוסטריה שלאחר המלחמה. בסוף שנת 1945 נבחר רנר להיות הנשיא הראשון של הרפובליקה האוסטרית השנייה.

מותו ומשפחתו

קרל רנר מת בווינה ב-1950 ונקבר בחלקת קברי הנשיאים בבית הקברות המרכזי בווינה. קרובי משפחתו עדיין חיים בארצות הברית במדינת ניו יורק, בקליפורניה וביוטה. אחד מנכדיו של רנר, קרל דויטש-רנר, עיתונאי ידוע בתאגיד השידור הקנדי (CBC), מת באוטווה ב-2005 בגיל 95. אחיו, ג'ון (האנס) דויטש-רנר, מת בוושינגטון ב-2004. נכדתו של קרל רנר ואחותם של קרל והאנס דויטש-רנר עדיין חיות בצפון קליפורניה.

משנתו

במשך רוב ימי חייו, נע רנר לסירוגין בין מחויבותו הפוליטית לסוציאל-דמוקרטיה ובין היותו איש אקדמיה. מרכז עבודתו האקדמית של רנר היא מערכת היחסים הבעייתית שבין המשפט האזרחי לבין הרכוש הפרטי. הוא היה אחד ממניחי היסוד לתחום "הסוציולוגיה של המשפט". בספרו, "מוסדות המשפט האזרחי ותפקידיהם החברתיים", פיתח רנר תאוריה מרקסיסטית על המשפט האזרחי. רנר טען שההפרדה בין משפט האזרחי לבין המשפט הציבורי, היא יצירת כפיו של הקפיטליזם, שבאמצעותה המדינה כופה את האינטרסים של בעלי ההון.

הרעיונות של רנר ושל אוטו באואר בנוגע להגנה משפטית על מיעוטים תרבותיים אומצו על ידי תנועת הבונד היהודית, אך גונו בחריפות על ידי לנין. סטלין ייחד פרק שלם לביקורת על רעיון האוטונומיה הלאומית הפרסונלית, בספרו "המרקסיזם והשאלה הלאומית".

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קרל רנר בוויקישיתוף

• קרל רנר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• קרל רנר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הקנצלרים של אוסטריה
קרל רנר	מיכאל מאייר	יוהאן שובר	ואלטר ברייסקי	יוהאן שובר	איגנץ זייפל
1918–1920	1920–1921	1921–1922	26–27 בינואר 1922	ינואר-מאי 1922	1922–1924
רודולף רמק	איגנץ זייפל	ארנסט שטררוביץ'	יוהאן שובר	קרל ואוגוין	אוטו אנדר
1924–1926	1926–1929	מאי-ספטמבר 1929	1929–1930	ספטמבר-דצמבר 1930	1930–1931
קרל בורש	אנגלברט דולפוס	קורט שושניג	ארתור זייס-אינקווארט	קרל רנר	לאופולד פיגל
1931–1932	1932–1934	1934–1938	11–13 במרץ 1938	אפריל-דצמבר 1945	1945–1953
יוליוס ראב	אלפונס גורבך	יוזף קלאוס	ברונו קרייסקי	פרד זינובאץ	פרנץ ורניצקי
1953–1961	1961–1964	1964–1970	1970–1983	1983–1986	1986–1997
ויקטור קלימה	וולפגנג שיסל	אלפרד גוזנבאואר	ורנר פיימן	ריינהולד מיטרלהנר	כריסטיאן קרן
1997–2000	2000–2007	2007–2008	2008–2016	9–17 במאי 2016	2016–2017
סבסטיאן קורץ	בריגיטה בירליין	סבסטיאן קורץ	אלכסנדר שלנברג	קארל נהאמר
2017–2019	2019–2020	2020–2021	אוקטובר-דצמבר 2021	2021–מכהן