רוזמרין רפואי

מרווה רוזמרינית
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	צינוראים
משפחה:	שפתניים
סוג:	מרווה
מין:	מרווה רוזמרינית
שם מדעי
	Salvia Rosmarinus; ‏Spenner, 1835

רוזמרין רפואי (שם מדעי: Salvia Rosmarinus) הוא שיח תרבות רב-שנתי ירוק-עד ממשפחת השפתניים, שפרחיו תכולים, גבעוליו מוציאים ענפים עמוסים בעלים מחטניים, ששוליהם מקופלים לאחור וצבעם ירוק כהה בצדם העליון ואפור בצדם התחתון. מרבים את הצמח מחלוקת שורשיהם של צמחים מפותחים, מייחורים הנלקחים מצמיחה חדשה ומושרשים או מזרעים. הצמח נפוץ ביותר כצמח נוי בישראל, בין השאר בשל עמידותו הגבוהה ליובש ולזיהום אוויר. צמח הרוזמרין סווג מחדש כמין בסוג מרווה, כאשר כעת מכונה המין "מרווה רוזמרינית", אך השימוש בשם רוזמרין הוא הנפוץ והמקובל.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הסברה, שם הצמח מקורו במילים הלטיניות Ros (טל) ו-Marinus (ים), בשל פרחיו התכולים המזכירים את הים, או בשל העובדה שלעיתים קרובות הוא גדל ליד הים. אגדה נוצרית מספרת שבעת בריחתה התרעננה מרים אם ישו בצמח, ופרחיו הלבנים הפכו למחרת לתכולים, ומכאן שמו "ורד" (Rose) "מרים" (Mary).

שימושי הצמח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבישול מוסיפים את ענפי הרוזמרין כתבלין לתבשילים רבים. במטבח הצרפתי הוא משמש אחד המרכיבים בתערובת התבלינים הרב דה פרובאנס. במספר ארצות באירופה משרים ענפי רוזמרין ביין אדום ליצירת יין רוזמרין. בעבר השתמשו בתכונות האנטי-בקטריליות של הצמח לשימור בשר לאחר שעיסו אותו ברוזמרין.

במסורות עממיות מסמל הרוזמרין זיכרון ונאמנות ונחשב למסייע בגירוש שדים. לכן נהגו בימי הביניים להניח ענפי רוזמרין בין המצעים כדי לגרש חלומות רעים ותלו אותו בספריות לשם סילוק מזיקים. במלחמת העולם השנייה נתלו ענפי רוזמרין בבתי חולים כחומר מחטא.

לפי כתבי הרמב"ם נחשב הרוזמרין ל"מטאטא גן עדן".^[^{דרוש מקור]}

הצמח מכיל את הפנולים חומצה קרנוסולית (Carnosol) וחומצה קרנוסית (Carnosic) שהן חומרים נוגדי חמצון. לשמן האתרי המופק מהצמח שימושים בתעשיות התמרוקים והתרופות. שמן רוזמרין טהור בריכוז 0.6 אחוז מתקבל מאידוי ראשי הפרחים והעלים. מאידוי כל הצמח מתקבל שמן באיכות פחותה. מרכיביו העיקריים של שמן זה הם צינאול (Cineole), קאמפור (Camphor) ובורנאול (Borneol). השמן משמש בתעשיית התמרוקים בסבונים, בדאודורנטים ובתכשירים לשיער, בשל היותו דוחה כינים. ניתן גם ליצור שמן לעיסוי על ידי שריית נצרי רוזמרין בשמן צמחי למשך שבוע.

ברפואה העממית משתמשים בצמח מושרה במי אמבט כנגד תשישות, מיובש כאבקה לעצירת דימום בזרייה על המקום או לשתייה בחליטת הנצרים, הפרחים והעלים. יש המאמינים שהצמח יעיל לטיפול בכאבי ראש, במיגרנה, בתשישות כללית, בחולשה של מחזור הדם, ובבעיות עיכול הקשורות להפרעות רגשיות. כמו כן, משמש הצמח גם להרחקת נמלים.^[1]