רחל דובסון
רחל דובסון (נולדה ב-1948 לערך) היא שחקנית ישראלית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רחל דובסון נולדה בסין. סבה וסבתה של רחל דובסון עברו מרוסיה לסין לצורכי מסחר, הוריה ודובסון גדלו בסין, היא עלתה לישראל עם הוריה ב-1956, בהיותה בת שמונה, והם התגוררו ברמת גן. בגיל שש עשרה עזבה את בית הספר ולמדה משחק במשך שנה בסטודיו של נולה צ'לטון.
היא ממייסדי "תיאטרון הפרסה", בו שיחקה בהצגותיה הראשונות, אחר-כך שיחקה בתיאטרון הפתוח, אותו הקים הלל נאמן, אחר-כך הצטרפה למשך תקופה קצרה לבימת השחקנים של התיאטרון הקאמרי. מראשית שנות השבעים ועד ראשית שנות השמונים שיחקה בהצגות רבות בתיאטרון חיפה, בתקופת כהונתו של עודד קוטלר כמנהל האמנותי של התיאטרון, באותה עת הוא נתן במה ראשונית למחזאים מקוריים ישראלים כמו חנוך לוין, יהושע סובול והלל מיטלפונקט, שהיו אז בתחילת דרכם. ב-1971 שיחקה בהצגה התיעודית "הימים הבאים", מאת יהושע סובול, בבימויה של נולה צ'לטון. ההצגה התבססה על ריאיון זקנים ושיחקו בה אמנון מסקין, גדליה בסר, אילן תורן ולאורה ריבלין.
ב-1973 שיחקה ב"החטא ועונשו", קופרודוקציה של הקאמרי ותיאטרון חיפה. עודד קוטלר גילם את דמותו של רסקולניקוב ודובסון גילמה את דמותה של סוניה. ב-1975 שיחקה בתפקיד דופה בהפקה הראשונה של "קרום", מאת ובבימויו של חנוך לוין. ב-1981 שיחקה בהצגה "יושבות חלוצות על חצץ", הצגה תיעודית מאת אסתר (ביצי) איזביצקי, שגם ביימה. היא עיבדה יומנים של חלוצות, בשיתוף ארבע שחקניות. דובסון גילמה את דמותה של חלוצה שמתאבדת לבסוף.
דובסון שיחקה פעמיים בהצגה "סופמשחק" מאת סמואל בקט. בהפקה הראשונה ב-1971, שיחקה בתפקיד נל לצידם של אהרון מסקין בתפקיד הראשי, גדליה בסר כעוזרו וכן איציק רחמימוב. ב-1974 שיחקה בתפקיד הראשי של פם בהצגה "הצילו", פרי עטו של אדוארד בונד, בבימויו של עודד קוטלר. הפרטנר שלה היה שרגא הרפז בתפקיד הבחור הטוב ואת הבחור הרע שיחק יוסי יבלונקה.
בשנות השמונים שיחקה בהצגה התיעודית "חמש", בבימויה של נולה צ'לטון, במרכז התיאטרוני בנווה צדק. זוהי הצגה שהתבססה על ראיונות עם ניצולי שואה. ב-1990 שיחקה בתיאטרונטו הראשון, בהצגה "כסף קטן", פרי עטה של יהודית הנדל, בבימויו של הלל נאמן. זוהי הצגת יחיד שעוסקת בזיכרון מוות של אמא שרודפת את הגיבורה בצורות שונות בתוך הסיפורים.
בנובמבר 2012 החלה לשחק בהצגה "אברם", מאת דוד לוין, בבימויו של עודד קוטלר, בתיאטרון אנסמבל הרצליה[1]. ואחר כך שיחקה בהצגה "קיגלר: חייו ומותו", מאת ובבימויו של עודד ליפשיץ בתיאטרון הרצליה, שעלתה בספטמבר, בכיכובו של דוד קיגלר[2].
היא שיחקה בסרטים כמו "אהבות ביתניה", "ילדי סטלין", "עץ הדומים תפוס" "כרורדניה" ובסדרות טלוויזיה כגון "המקום", "קשר משפחתי", "הכול דבש", "אחרי הצלצול" ו"סדר פסח".
דובסון למדה משחק מול מצלמה, מתוך זה במשך שנתיים אצל רות דייכס. היא השתלמה במשך שלושה חודשים ב"רויאל שייקספיר קומפני" בלונדון והשתלמה במשך ארבעה חודשים ב"תיאטרון רויאל קורט" בלונדון.
היא למדה שלוש שנים פסיכודרמה בסמינר הקיבוצים, למדה שנה דרמה-תרפיה במכללת תל חי.
היא מדריכה ילדים מבוגרים בדרמה ובפסיכודרמה התפתחותית ומשמשת כמורה פרטית למשחק.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דובסון גרושה פעמיים ואם לבת. הייתה נשואה לבמאי ולשחקן גדליה בסר ואחר-כך לשחקן רן ורד.
תפקידים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]
| הצגה | מחזאי | תיאטרון | במאי | תפקיד | הצגת בכורה/שנות ההצגה |
|---|---|---|---|---|---|
| קיגלר: חייו ומותו | עודד ליפשיץ | תיאטרון אנסמבל הרצליה | עודד ליפשיץ | אמא של קיגלר | ספטמבר 2012 |
| אברם | דוד לוין | תיאטרון אנסמבל הרצליה | עודד קוטלר | שרה | 23 בינואר 2012 |
| אתה צעיר רק פעמיים | רון אולדריג' | תיאטרון באר שבע | לסלי לוטון | 2007 | |
| סופמשחק | סמואל בקט | תיאטרון חיפה | דודי מעיין | נל | 2004 |
| גריז | יואב כ"ץ | פסטיבל תיאטרון קצר בצוותא | דליה שימקו | 2002 | |
| עושה הנפלאות | ויליאם גיבסון | תיאטרון אורנה פורת | אורנה פורת | 2000-1995 | |
| נשים במלחמה | תיעודי | תיאטרון חיפה | נולה צ'לטון | ||
| כסף קטן | יהודית הנדל | תיאטרונטו | הלל נאמן | הצגת יחיד | 1990 |
| ילד טוב אמריקה | דייוויד ראב | תיאטרון חיפה | נולה צ'לטון | הרייט | 29 באוקטובר 1990 |
| תרנגול כפרות | אלי עמיר | התיאטרון לילדים ונוער | רזי אמיתי | 1987 | |
| חמש | חומר תיעודי | המרכז התיאטרוני בנווה צדק | נולה צ'לטון | ||
| גולים | ג'יימס ג'ויס | הבימה | תאודור תומא | ברתה | 17 בספטמבר 1981 |
| יושבות חלוצות על חצץ | נחמי דרימר ואסתר איזיביצקי (יוצרת) עיבדו על פי יומנים ומכתבים של נשים חלוצות | תיאטרון חיפה | אסתר איזיביצקי | 22 במאי 1981 | |
| המשפט | מחזה של רמי רוזן על פי הרומן של פרנץ קפקא | תיאטרון חיפה | אמנון מסקין | לני | 17 במאי 1980 |
| בית אבות | רמי רוזן | תיאטרון חיפה | אילן תורן | 20 במרץ 1979 | |
| המחרשה והכוכבים | שון או'קייסי | תיאטרון חיפה | עודד קוטלר | נורה קליתרו – אשתו של ג'ק קליתרו | 30 בדצמבר 1978 |
| זלמנאים | הלל מיטלפונקט על פי ספרו של משה קולבק | תיאטרון חיפה | עודד קוטלר | הלן קופילביץ' (סבתא באשה-אלמנתו של רב זלמה'לה) | 3 ביוני 1978 |
| דיירים | יהושע סובול | תיאטרון חיפה | גדליה בסר | 3 בינואר 1978 | |
| מפלט - ים | אדוארד אלבי | תיאטרון חיפה | סם בֶּסֶקוב | ננסי | 7 ביולי 1976 |
| קרום | חנוך לוין | תיאטרון חיפה | חנוך לוין | דופה | 29 בדצמבר 1975 |
| גן הדובדבנים | אנטון צ'כוב | תיאטרון חיפה | מייקל אלפרדס | וריה | 1 בפברואר 1975 |
| הצילו | אדוארד בונד | תיאטרון חיפה | עודד קוטלר | פאם | 8 באפריל 1974 |
| החטא ועונשו | עיבוד של אנדרה בארסאק לרומן של דוסטויבסקי | קופרודוקציה של הקאמרי ותיאטרון חיפה | אנדרה בארסאק | סוניה, הפרוצה הענייה | 27 בדצמבר 1972 |
| מושבה שלנו | יהושע סובול על פי תורנטון ויילדר | תיאטרון חיפה | נולה צ'לטון | תמרה | 1 במרץ 1972 |
| הימים הבאים | יהושע סובול | מעבדת תיאטרון חיפה | נולה צ'לטון | 27 באוגוסט 1971 | |
| אשת הבן | דייוויד הרברט לורנס | תיאטרון חיפה | מיכאל כפיר | מיני | 3 ביולי 1971 |
| סופמשחק | סמואל בקט | תיאטרון חיפה | נולה צ'לטון | נל | 14 בפברואר 1971 |
| טרטיף | מולייר | תיאטרון חיפה | ז'ילברטו טופאנו | דורין | 8 באוגוסט 1970 |
| נשים הזהרו מנשים | תומאס מידלטון | תיאטרון חיפה | עודד קוטלר | איזבלה | 19 במאי 1970 |
| ק.ד. דפורד | דייוויד האליוול | במת השחקנים של הקאמרי | מיכאל כפיר | 24 בינואר 1970 | |
| אשה עייפה | ישראל חברוני | במת השחקנים של הקאמרי וצוותא | מיכאל כפיר | 1969 | |
| הרכבת האחרונה (מערכון) | התיאטרון הפתוח | הלל נאמן וישראל גוריון | |||
| אלפי | ביל ניוטון | במת השחקנים של הקאמרי | עודד קוטלר | גילדה, אהובתו של אלפי | 11 באוגוסט 1969 |
| הרכבת | עמוס קינן | תיאטרון הפרסה | הלל נאמן | דצמבר 1968 | |
| איפה, איפה אתה ג'והני | ויויאן וולבורן | התיאטרון הפתוח | הלל נאמן | 1968 | |
| רומיאו וז'נט | ז'אן אנוי | תיאטרון פרסה | ניקול קאסל | ז'נט | 1968 |
| פנדו וליז | פרננדו ארבל | תיאטרון הפרסה | דוד לוין | 1967 | |
| הנאהבים במטרו (ערב מערכונים) | טרדיה, אלבי, יונסקו (תרגום ועיבוד של אריה סתיו) | תיאטרון הפרסה | תיאודור תומא |
קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
| סרט | מפיקים | במאי | תפקיד | שנה |
|---|---|---|---|---|
| עץ הדומים תפוס | גילה אלמגור ואיתן אבן | אלי כהן | רחל בנימיני, מנהלת הפנימיה | 1994 |
| ילדי סטלין | דורון ערן | נדב לויתן | 1987 |
טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
| סדרה/תוכנית | ערוץ | במאי | שנה |
|---|---|---|---|
| המקום | ערוץ 10 | אבי כהן | |
| הכל דבש | ערוץ 2 | ||
| אהבות ביתניה (סרט טלוויזיה) מאת מוטי לרנר | ערוץ 1 | סלבה צ'פלין | 1993 |
| אחרי הצלצול | יעקב אסל | ||
| סדר פסח | שמואל הספרי | ||
| קשר משפחתי | |||
| כורדוניה (דרמה לטלוויזיה) | ערוץ 1 | דינה צבי ריקליס | 1985 |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רחל דובסון, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
- רחל דובסון באתר של זוהר יעקובסון
- רחל דובסון באתר הבמה
- רחל דובסון באתר תיאטרון הבימה
- רחל דובסון באתר אישים
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יובל בן עמי, עכבר העיר, אברם: איך מדברים על התחנה המרכזית בלי פוליטיקה?, באתר הארץ, 29 באפריל 2012
מיכאל הנדלזלץ, אנשי התחנה המרכזית, באתר הארץ, 6 במרץ 2012 - ^ מיכאל הנדלזלץ, על החיים ועל המוות, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2012
טל אימגור, עכבר העיר, המלצות במה לשבוע: דוד קיגלר משחק את עצמו, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2012
