רמבלינג ג'ק אליוט
 | |
| לידה |
1 באוגוסט 1931 (בן 92) ברוקלין, ארצות הברית  |
|---|---|
| שם לידה | אליוט אדנופוז |
| מוקד פעילות |
ארצות הברית |
| מקום לימודים |
תיכון מידווד |
| סוגה | פולק |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| כלי נגינה |
מפוחית פה, גיטרה |
| חברת תקליטים |
Folkways Records |
| פרסים והוקרה |
המדליה הלאומית לאומנויות |
|
loaded | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
רמבלינג ג'ק אליוט (Ramblin' Jack Elliott; נולד ב-1 באוגוסט 1931) הוא זמר פולק יהודי אמריקאי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ק נולד בשם אליוט אדנופוז בברוקלין. אביו היה רופא יהודי מצליח, ואמו הייתה עקרת בית. למרות לחץ מצד אביו שיהיה רופא, אליוט דווקא התעניין בתחרויות הרודאו. בגיל 15 החליט אליוט לברוח מהבית. הוא הצטרף לרודיאו הנודד, שם נחשף לראשונה לקאובוי מזמר. לאחר שהיה שלושה חודשים ברודאו, מצאו אותו הוריו והחזירו אותו הביתה.
לאחר שחזר הביתה לימד אליוט את עצמו לנגן גיטרה והתחיל להתפרנס מהופעות רחוב. אחר כך התחבר עם הזמר וודי גאת'רי והתגורר אצלו, בתור תלמיד. גאת'רי היה ההשפעה הגדולה ביותר על אליוט[1]. בנו של וודי, ארלו, מספר שלמד לנגן את כל השירים של אביו ממנו, מאחר שאביו מת בגיל צעיר[2].
אליוט ונגן הבאנג'ו דרול אדמס, בסוף שנות ה-50 לסיבוב הופעות ברחבי אירופה. סיבובי ההופעות שלו השאירו חתם במוזיקה ועד 1961 כבר הספיק להקליט שלושה אלבומי פולק אצל חברת תקליטים בריטית.
כמו גאת'רי גם אליוט היה מספר סיפורים, ולא רק זמר. ג'ק אליוט הוא גם נווד בנשמתו. אומרים עליו ש"לא תמצא את ג'ק אליוט אם תחפש אחריו. כי הוא לא נשאר בשום מקום יותר מדי זמן...", הכינוי "רמבלינג" שדבק לשמו אינו מהפרוש של נווד אלה מהפירוש של בירבור. מספרים שלא היה אפשר לשאול אותו שאלה בלי לשמוע אותו מברבר על איזה סיפור[3].
בוב דילן העיד שג'ק אליוט היה אחד ההשפעות הגדולות ביותר על תחילת דרכו. דילן הגיע לניו יורק ב-1961 לפגוש את אלילו גאת'רי שהיה במצב קשה בבית חולים, אז פגש את אליוט שחזר לארצות הברית מאירופה והוא סייע לו, הם אף התגוררו באותו בית מלון[4]. בהופעתיו הראשונות של דילן בניו-יורק אליוט הציג את דילן בתואר "בנו של ג'ק אליוט"[4].
ב-1995 זכה בגראמי הראשון שלו וב-2000 יצא סרט עליו "סיפורו של רמבלינ' ג'ק".
דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1956: Woody Guthrie's Blues
- 1957: Jack Elliot Sings
- 1958: Jack Takes the Floor
- 1959: Ramblin' Jack Elliott in London EMI Records
- 1960: Ramblin' Jack Elliott Sings Songs by Woody Guthrie and Jimmie Rodgers
- 1960: Jack Elliott Sings the Songs of Woody Guthrie
- 1961: Songs to Grow On by Woody Guthrie, Sung by Jack Elliott (Folkways Records)
- 1961: Ramblin' Jack Elliott (Prestige/Folklore)
- 1962: Country Style (Prestige/Folklore)
- 1964: Jack Elliott (Vanguard)
- 1968: Young Brigham (Reprise)
- 1970: Bull Durham Sacks & Railroad Tracks (Reprise)
- 1981: Kerouac's Last Dream (Folk Freak/re-release by Conträr Musik, Germany)
- 1995: South Coast (Red House)
- 1998: Friends of Mine (HighTone)
- 1999: The Long Ride (HighTone)
- 2006: I Stand Alone (ANTI-)
- 2009: A Stranger Here (ANTI-)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
רמבלינג ג'ק אליוט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
רמבלינג ג'ק אליוט, באתר אייטונס (באנגלית)
רמבלינג ג'ק אליוט, באתר ספוטיפיי
רמבלינג ג'ק אליוט, באתר Last.fm (באנגלית)
רמבלינג ג'ק אליוט, באתר AllMusic (באנגלית)
רמבלינג ג'ק אליוט, באתר MusicBrainz (באנגלית)
רמבלינג ג'ק אליוט, באתר Yandex.Music (ברוסית)
רמבלינג ג'ק אליוט, באתר Discogs (באנגלית)
רמבלינג ג'ק אליוט, באתר Songkick (באנגלית)
רמבלינג ג'ק אליוט, באתר בילבורד (באנגלית)
אתר האינטרנט הרשמי של רמבלינג ג'ק אליוט
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ג'ון רוג'רס, AP, וודי גאתרי חוזר לבמה, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2007
- ^ גיל מטוס, קול הקמפוס, שעה קלה עם ארלו גאת'רי, באתר הארץ, 10 ביולי 2013
- ^ מתוך הביוגרפיה של ג'ק אליוט באתר האינטרנט שלו
- ^ 1 2 David Browne, Ramblin' Jack Elliott Interview: Woody Guthrie, Bob Dylan, באתר הרולינג סטון, 10 October 2019