רמון קאזס

רמון קאזס
Ramon Casas i Carbó

פורטרט עצמי, 1908
לידה	4 בינואר 1866 ברצלונה, ספרד
פטירה	29 בפברואר 1932 (בגיל 66) ברצלונה, ספרד
מקום קבורה	ארסיפאס
תחום יצירה	ציור
זרם באמנות	אימפרסיוניזם
יצירות ידועות	Plein air, Ramon Casas and Pere Romeu on a Tandem, Portrait of Elisa Casas
בן או בת זוג	Júlia Peraire

רמון קאזס אי קרבו (בקטלאנית: Ramon Casas i Carbó;‏ 4 בינואר 1866 – 29 בפברואר 1932) היה צייר, רושם ומעצב גרפי שהשתייך לזרם האימפרסיוניזם וממבשרי המודרניזם הקטלאני. הוא הרבה לצייר דיוקנאות, קריקטורות והנציח ביצירותיו אנשי רוח, כלכלנים בכירים, פוליטיקאים ודמויות מוכרות בחברה הגבוהה בברצלונה, מדריד ופריז. כמעצב גרפי, הכרזות והגלויות שיצר היו לאבני בוחן בקונספט המודרניזם הקטלאני. מיומנותו הנדירה של קאזס בציור וברישום הביאה לו פרסום רב ועד מהרה הפך ליקיר הבורגנות בברצלונה.

קורות חייו

ברצלונה ופריז

קאזס נולד בברצלונה למשפחה בעלת אמצעים. אביו היה איש עסקים שעשה הון רב בעסקי סוכר וטבק במטאנסס (קובה), ואמו באה ממשפחה מבוססת מן הבורגנות הקטלאנית.

בשנת 1877 עזב קאזס את בית-הספר ובשל כישרונו הייחודי בציור, החל לקבל שיעורי רישום אצל ז'ואן ויסנס. ב-1881, כשהוא בן 15 בלבד, ייסד יחד עם חבר את כתב-העת ל'אבנס (L'Avenç). בגיליון שראה אור ב-9 באוקטובר 1881 פורסמה סקיצה של חצר מנזר סנט בנט דה באג'ס.

באותו חודש, כשהוא מלווה בבן דודו מיקל קרבו, סטודנט לרפואה, יצא לפריז ולמד בסטודיו של קרולוס דוראן, צייר שהושפע רבות מסגנונו של אדואר מאנה, ולאחר מכן אצל אנרי ז'רווה. בשהייתו בפריז שימש כתב עבור כתב-העת ל'אבנס בבירה הצרפתית. הוא חלק את זמנו בין ברצלונה לפריז, כשהוא מבלה את תקופות הסתיו והחורף בפריז ויתר השנה בספרד הוא הרבה לנסוע. ולטייל ברחבי חצי-האי האיברי ושהה תקופות ממושכות במדריד ובגרנדה; בעת שהייתו במדריד הרבה לחקור את היצירות הקלאסיות במוזיאון הפראדו. בעקבות הביקור בגרנדה החל להתעניין בנושאים המאפיינים את אזור אנדלוסיה וצייר את "דיוקן עצמי בחליפת פלמנקו" שפתח לו דלת לסלון פריז. בינואר 1884 שלח לגלריית פארס רישום בשם "תחרות שוורים", הראשון בסדרת יצירות שעסקו בנושא מלחמות השוורים, נושא שהיה חביב על הפריזאים וכיכב ביצירותיו משך שנים אחדות. במרץ של אותה שנה שב לברצלונה ובשנת 1885 חזר לפריז, שם ביקר באופן סדיר באקדמיית אנרי ז'רווה, שם התוודע לציירים נוספים, בהם סנטיאגו רוסיניול, ובין השניים נקשרה ידידות אמיצה. עם שובו לברצלונה השתתף בתערוכה בגלריה פארס בה הציג ציור נוף בשם סנט הילרי. בשנת 1886 יצא בשלום ממחלת שחפת ונדרש לתקופת החלמה ממושכת אותה בילה בברצלונה.

קאזס ורוסיניול הרבו לנסוע ברחבי קטלוניה ובשנת 1889 שיתפו פעולה בספר "קטלוניה - הנשקפת מן הכרכרה שלי" שכלל טקסטים של רוסיניול ואיורים של קאזס. הוא החל להציג בקביעות בגלריית פארס בברצלונה, אך נושאי היומיום בהם עסקו יצירותיו לא זכו לאהדת הקהל; למרות זאת המשיך לצייר ויצר עבודות כגון: "טקס החניקה למוות", "ההתקפה", "ריקוד לעת ערב", "תהלוכת קורפוס כריסטי בסנטה מריה דל מאר", ועוד. סגנונו שילב במיומנות גוונים חיים על רקע אפרורי עם פרט מעודן וסינתטיות בעת רישום קהל רב.

בשנת 1890 חזר לפריז בחברת סנטיאגו רוסיניול, מיקל אוטריו ואיגנסיו סולואגה והם התגוררו במולן דה לה גאלט שבשכונת מונמארטר. רוסיניול הכין סדרת כתבות לעיתון לה ונגוארדיה בשם "מן הטחנה" ששילבו איורים של קאזס. באותה תקופה יצר בין היתר את "באוויר הפתוח" ואת "ריקוד במולן דה לה גאלט" יצירות בהן ניכרות השפעות של אנרי טולוז לוטרק, תאופיל-אלכסנדר סטינלן, וז'אן לואי פורן.

יחד עם רוסיניול ועם הפסל אנריק קלרסו ארגנו תערוכה בגלריית פארס בשנת 1890; העבודות מתקופה זו הן אמצע הדרך בין הסגנון האקדמי לזה של האימפרסיוניסטים הצרפתים. סגנון זה שנודע בשם מודרניזם, היה עדיין בחיתוליו אך האמנים היוצרים בו החלו להתוודע זה לזה ואלה הקטלאנים החלו להזדהות יותר עם ברצלונה מאשר עם פריז.

שמו החל הולך לפניו באירופה כולה והוא קצר הצלחה בתערוכות שהוצגו במדריד (1892–1894). בברלין (1891–1896) ובתערוכה העולמית בשיקגו בשנת 1893. באותו הזמן חוג הבוהמה שהקיף את קאזס ורוסיניול החל לארגן תערוכות בתדירות גבוהה בברצלונה ובסיג'ס. עם התגברות הפעילות בקטלוניה, שב קאזס להתגורר בברצלונה אף שהמשיך לנסוע מדי שנה לסלון השנתי בפריז.

ארבעה חתולים

עולם האמנות המודרניסטי קבע את מקום מושבו בבית-הקפה ארבעה חתולים, בר ומסעדה בסגנון Le Chat Noir בפריז. קאזס מימן את בית-הקפה, שנפתח בקומת הקרקע של בית מרטי, מבנה נאו-גותי פרי תכנונו של האדריכל ז'וזפ פוג' אי קדפאלק ברחוב מונטסיו שבמרכז ברצלונה; הוא נפתח בחודש יוני 1897 ופעל משך שש שנים (שופץ מחדש בשנת 1978). השותפים למיזם היו פרה רומאו, סנטיאגו רוסיניול ומיקל אוטריו. בבית הקפה נערכו מפגשים ספרותיים והוצגו תערוכות אמנות, בין היתר אחת התערוכות הראשונות של פבלו פיקאסו הצעיר. יצירת הדגל באוסף הקבע של בית-הקפה הוא דיוקן עצמי של קאזס המדווש באופני טנדם יחד עם פרה רומאו.

ממש כמו ב- Le Chat noir גם ארבעה חתולים התהדר בכתב-עת ספרותי בו נטל קאזס חלק לא מבוטל. כתב-העת לא האריך ימים בכותר הזה, אך המשיך לראות אור תחת הכותרים "שיער ועט" (Pèl i Ploma) ו"צורה" (Forma) שגם בהם תרם קאזס מיצירותיו. "שיער ועט" נתן חסותו לכמה תערוכות אמנות לרבות תערוכת היחיד הראשונה של קאזס בגלריית פארס בשנת 1899.

תוך כדי שגשוג הקריירה שלו כצייר, פנה קאזס לעיצוב גרפי, תוך שהוא מאמץ את סגנון האר נובו ששימש כציון דרך למודרניזם הקטלאני. הוא עיצב כרזות פרסומת עבור בית-הקפה ומודעות עבור יקב "קודורניו", "אניס דל מורו" וחברות רבות נוספות.

מוניטין הולך וגובר

עבור התערוכה העולמית שהתקיימה בפריז בשנת 1900, בחרה הוועדה הספרדית בשני ציורי שמן של קאזס: דיוקן משנת 1891 של אֵריק סאטי ודיוקן של אחותו של קאזס, אליזה. תמונה פרי מכחולו של טקס הוצאה להורג במכשיר חניקה קטפה את אחד הפרסים הראשונים במינכן בשנת 1901. יצירותיו הוצגו בכל רחבי אירופה ומחוצה לה, כגון: בואנוס איירס. בשנת 1902 נרכשו 12 מיצירותיו לאוסף הקבע של חוג הליסאו, מועדון חברים אקסקלוסיבי המסונף לבית האופרה בברצלונה.

בשנת 1903 התקבל כחבר באגודה הלאומית לאמנויות יפות בפריז, דבר שהקנה לו זכות להציג תערוכה אחת כל שנה: למעשה, הוא הציג תערוכה כזו פעמיים בלבד. בשנת 1903 היצירה שהוצגה הייתה "ההתקפה" שלאחר מכן הוסב שמה ל"ברצלונה 1902" הציור מתאר את אירועי השביתה הכללית שהוכרזה בברצלונה אותה שנה. אף על פי שעבודתו זו של קאזס, בה נראה שוטר הדוהר עם סוסו לתוך קהל מפגינים, צוירה שנתיים קודם לכן. בשנת 1904, זכה הציור בפרס הראשון בתערוכה הכללית במדריד.

בשנת 1904, במהלך שהייתו בבירת ספרד, יצר סדרת קריקטורות של החברה הגבוהה במדריד כמו גם של ציירים כגון: חואקין סורויה ואגוסטין קרול, ששימש כפסל הרשמי של ממשלת ספרד. בסטודיו של קרול הוא צייר דיוקן של המלך אלפונסו ה-13 רכוב על-גבי סוס. הציור נרכש על ידי האספן האמריקני צ'ארלס דירינג.

בשל המוניטין שיצאו לו כצייר דיוקנאות, שב קאזס להתגורר בברצלונה. הוא הכיר בחורה שעבדה כמוכרת כרטיסי פייס בשם חוליה פראיירה, שהייתה צעירה ממנו ב-22 שנה. בשנת 1906 צייר תמונת דיוקן שלה כאשר חוליה הייתה בת 18 בלבד. עד מהרה הפכה למודל החביב עליו ולאשת חיקו. למרות התנגדותה של משפחתו לקשר ביניהם הם נישאו לבסוף בשנת 1922.

חסות

בשנת 1907 רכשה אמו של קאזס את מנזר סנט בנט דה באג'ס והזמינה אצל ז'וזפ פויג' וקדפאלק את עבודות השיפוץ בו. קאזס בילה זמן רב בסנט בנט. חמש שנים לאחר מכן, עם פטירתה של אמו, ירש את המנזר.

בשנת 1908, נסעו קאזס ונותן חסותו צ'ארלס דירינג ברחבי קטלוניה. דירינג רכש מבנה עתיק ששימש בית-חולים בעיירה סיג'ס בכוונה להפוך אותו למעונו הפרטי. אותה שנה יצא קאזס למסע של 6 חודשים בקובה ובארצות הברית. במסע זה יצר קאזס כתריסר עבודות שמן וכ-30 רישומי פחם של ידידיו ושותפיו של דירינג.

בשובו לספרד קיים תערוכות במדריד ובברצלונה, בתערוכה בברצלונה הציג כ-200 רישומי פחם שתרם למוזיאון בברצלונה. התערוכה במדריד התקיימה במשרד התיירות וכללה ציורים של דמויות ידועות בעיר, לרבות דיוקן מלך ספרד.

לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה ערך כמה נסיעות ברחבי ספרד ובאירופה, הוא ביקר בווינה, בבודפשט, במינכן, בפריז, בהולנד, במדריד ובגליסיה, וקיים תערוכות חשובות בספרד ובצרפת. בשנת 1913 רכש בית בשכונת סנט ג'רבזי בברצלונה, בשנת 1915 ערך תערוכה משותפת יחד עם רוסיניול וקלארסו בגלריית פארס, לציון מלאת 25 שנה לתערוכה המשותפת הראשונה שלהם.

תמרית

בשנת 1916 נסעו קאזס ודירינג לתמרית (באזור טראגונה) . דירינג רכש את כל הכפר ומינה את קאזס לנהל את תוכנית השיפוץ שלו. שנים אחדות לאחר מכן בשנת 1924, שב קאזס לתמרית כדי לצייר כמה עבודות נוף.

קאזס, רוסיניול וקלארסו המשיכו לקיים תערוכות משותפות בגלריית פארס שהפכו לדבר שבשגרה עד מותו של רוסיניול בשנת 1931. קאזס נפטר שנה לאחר מכן, ב-1932, מעט לאחר כינונה של הרפובליקה השנייה בספרד ונקבר בבית הקברות במונז'ואיק בברצלונה. בשנותיו האחרונות המשיך לצייר דיוקנאות ונופים, וכן כרזות לעידוד המלחמה בשחפת וכדומה, אבל מיום מותו, כוכבו החל דועך ואט-אט הפך נחלת העבר.

יצירות

• לפני הרחצה, שמן על בד, 72.5 X 60 ס"מ, מונסראט, מוזיאון מונסראט, 1894
• במולאן דה לה גאלט, שמן על בד, 117 X 90 ס"מ, מונסראט, מוזיאון מונסראט, 1892
• דיוקן עצמי בחליפת פלמנקו, שמן על בד, 115 X 96.5 ס"מ, ברצלונה, המוזיאון הלאומי לאמנות של קטלוניה (MNAC), 1883
• מלחמת שוורים, שמן על בד, 53.7 X 72.4 ס"מ, מונסראט, מוזיאון מונסראט, 1884
• דיוקן עצמי בלבוש שודד, שמן על בד, 100 X 81 ס"מ, מונסראט, מוזיאון מונסראט, 1885
• מונסראט קאזס - דיוקן, שמן על בד, 202 X 92 ס"מ, אוסף בנק היספנו-אמריקני, 1888
• אליזה קאזס - דיוקן, שמן על בד, 200 X 100 ס"מ, אוסף פרטי, 1889
• מצייר את עצמו, שמן על בד, 59 X 73 ס"מ, סיג'ס, קאו פראט, 1890
• האלמנה, שמן על בד, 186 X 115 ס"מ, וילנובה וג'לטרו, ספריית מוזיאון ויקטור בלאגר, 1890
• מועדון היאכטות בברצלונה, שמן על בד, 100 X 140 ס"מ, מונסראט, מוזיאון מונסראט, 1890-1891
• משרת מבוית, שמן על בד, 42.2 X 32 ס"מ, מונסראט, מוזיאון מונסראט, 1890
• העלמות נ' נ' - דיוקן, שמן על בד, 220 X 160 ס"מ, אוסף פרטי, 1890
• באוויר הפתוח, שמן על בד, 115 X 82 ס"מ, ברצלונה, המוזיאון הלאומי לאמנות של קטלוניה (MNAC), 1891
• סצנת פנים, שמן על בד, 102 X 82 ס"מ, ברצלונה, המוזיאון הלאומי לאמנות של קטלוניה (MNAC), 1891
• הלב הקדוש, שמן על בד, 67 X 55.5 ס"מ, ברצלונה, המוזיאון הלאומי לאמנות של קטלוניה (MNAC), 1891
• סצנת פנים באוויר הפתוח, שמן על בד, 160.5 X 121 ס"מ, ברצלונה, אוסף כרמן טיסן-בורנמיזה, 1892
• ריקוד במולאן דה לה גאלט, שמן על בד, סיג'ס, קאו פראט, 1893
• החניקה למוות, שמן על בד, 127 X 166.2 ס"מ, מדריד, המוזיאון הלאומי, מרכז האמנות ע"ש המלכה סופיה, 1894
• פרחים מרוטי עלים, שמן על בד, 101X 80 ס"מ, אוסף פרטי, 1894
• ריקוד לעת ערב, שמן על בד, 170 X 230 ס"מ, ברצלונה, חוג הליסאו, 1896
• תהלוכת קורפוס כריסטי מכנסיית סנטה מריה דל מאר, שמן על בד, ברצלונה, המוזיאון הלאומי לאמנות של קטלוניה (MNAC), 1896
• רמון קאזס ופרה רומאו רוכבים באופני טנדם, שמן על בד, 191 X 215 ס"מ, ברצלונה, המוזיאון הלאומי לאמנות של קטלוניה (MNAC), 1897
• ההתקפה, שמן על בד, 298 X 470.5 ס"מ, אולוט, מוזיאון מחוז לה גארוצ'ה, 1899
• צעיר דקדנטי, שמן על בד, 46,5 X 56 ס"מ, פריז, מוזיאון מונסראט, 1899
• חוליה, שמן על בד, 85 X 67 ס"מ, מלגב, מוזיאון כרמן טיסן, 1915

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רמון קאזס בוויקישיתוף