רפאל רוזין

רפאל רוזין
לידה	9 בדצמבר 1936; ירושלים, פלשתינה (א"י)
פטירה	14 באפריל 1985 (בגיל 48)
ענף מדעי	רפואה פיזיקלית ושיקומית
מקום קבורה	בית הקברות הצבאי בהר הרצל
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים
מוסדות	בית חולים תל השומר; הפקולטה למדעי הרפואה והבריאות, אוניברסיטת תל אביב ;

רפאל (רפי) רוזין (9 בדצמבר 1936 - 14 באפריל 1985) היה רופא ישראלי, מומחה ברפואה שיקומית, ראש האגף השיקומי של בית החולים תל השומר ופרופסור בבית הספר לרפואה ע"ש סאקלר של אוניברסיטת תל אביב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוזין נולד בירושלים למינה ושמואל רוזין. סיים את לימודי הרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים בשנת 1962, והתמחה ברפואה שיקומית.

בפרוץ מלחמת ששת-הימים הוחלט במשרד הביטחון להקים בישראל מחלקה לנפגעי חוט השידרה, ובהמלצתו של סר לודוויג גוטמן מאנגליה, אחד מגדולי הרפואה השיקומית בעולם, מונה רוזין לעמוד בראשה, למרות גילו הצעיר. בשנת 1971 נסע רוזין לשנת השתלמות במרכזים שיקומיים בחו"ל, ובשנת 1973 הקים את המחלקה לנפגעי חוט-השידרה בבית החולים תל השומר. כאשר המחלקה הייתה בשלבי התארגנות ראשונים פרצה מלחמת יום הכיפורים. בזמן המלחמה טיפל הצוות הרפואי בפצועים הרבים שהגיעו מהחזית, במחלקה שפעלה במבנים זמניים, עם ציוד חסר ובתנאים קשים. לאורך תקופת שירותו של רוזין במחלקה, טיפל אגף השיקום בפצועי צה"ל, נפגעי פעולות תגמול ותקריות גבול וכן בפצועי מלחמת שלום הגליל.

ב-1976 התמנה רוזין לראש האגף השיקומי של בית החולים שיבא בתל השומר. בניית מבנה הקבע של מרכז השיקום הסתיימה רק שלוש שנים לאחר מכן. רוזין היה פעיל בכל שלבי התכנון וההקמה של מרכז השיקום בתל השומר.

ב-1977 התמנה לפרופסור חבר בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב. בין השנים 1985-1978 כיהן כראש החוג לרפואה שיקומית וראש החוג לריפוי בעיסוק. הוא מונה לפרופסור מן המניין לאחר ביצוע מחקרים אקדמיים רבים בנושא השיקום.

תוך כדי עבודתו בבית החולים היה פרופ’ רוזין מעורב בפעילות שיקומית ארצית נרחבת, שכללה בין השאר השתתפות פעילה בוועדות שונות מטעם משרד הבריאות, משרד העבודה והרווחה, משרד הביטחון והמוסד לביטוח לאומי. בנוסף לכך היה מעורב בייעוץ שיקום הנכים בקיבוצים. הוא פעל בכנסת למען חקיקת תיקון לחוק למען נגישות מבני ציבור לנכים (התקבל ב-4 במאי 1982^[^{דרוש מקור]}).

יזם רעיונות שונים כדי לקדם את רווחת הנכים ואת דרכי שיקומם. כך למשל יזם הכנסת טכנולוגיות מיחשוב חדישות לטובת הנכים בראשית עידן המחשב, תכנון אביזרים ומיכון המותאמים לצרכים המיוחדים של המטופלים, גיבוש גישות סוציאליות ליברליות בשיתוף גופים ומוסדות כגון משרד הביטחון והביטוח הלאומי, והבאת קופים שאולפו במיוחד כדי לסעוד את המטופלים. הוא יזם וקידם את ארגון הגג של הנכים, והיה בין מקימי המרכז למידע וייעוץ לאביזרים, בינוי ותחבורה לנכים, מילבת.^[1] כמו כן היה המנהל הרפואי של מרכז רקנטי לטיפול בנפגעי ראש, ויו"ר האגודה הישראלית לשיקום.

יזם והקים את החוג לפיזיותרפיה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, שבראשו עמד בשנות חייו האחרונות, והיה חבר במועצה המדעית של האוניברסיטה (בית הספר למקצועות הבריאות ע"ש שטייר)^[2]. כמו כן פעל למען מעמד אקדמי למקצועות הריפוי בעיסוק והפיזיותרפיה, ויזם את הקמת בית-הספר לפיזיותרפיה במרכז הרפואי שיבא בתל-השומר.

רוזין ייחס חשיבות רבה לספורט הנכים בישראל ובמסגרות הבינלאומיות, וייצג את ישראל בוועדה הרפואית של המשחקים הפאראלימפיים.

בשנת 1997 הוקמה קרן מחקר ע"ש פרופ רוזין עבור מחקרים בתחומי הרפואה השיקומית קול קורא בחסות אוניברסיטת תל אביב, מענק המחקר מוענק בטקס מיוחד במסגרת "הכנס השנתי של האיגוד הישראלי לרפואה פיזיקלית ושיקום".

פרופ’ רוזין כונה בפי מטופליו "האבא של הנכים", וזאת בשל ניסיונו לשלב יכולת רפואית עם הבנה לצרכיו הנפשיים של המטופל. זאת למרות מגבלותיו הבריאותיות. אחד מתלמידיו שהמשיך את דרכו במרכז הרפואי "שיבא" היה אברהם (אבי) עורי