רפי ביאר

רפי ביאר
לידה	20 בינואר 1952 (בן 72); פתח תקווה, ישראל
ענף מדעי	קרדיולוגיה, interventional cardiology, רפואה פנימית, רפואה, הנדסה ביו-רפואית
מקום לימודים	אוניברסיטת תל אביב; הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל ;
מוסדות	הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל; רמב"ם - הקריה הרפואית לבריאות האדם ;
פרסים והוקרה	פרס יולודן (1985)

רפי ביאר (נולד ב-20 בינואר 1952) הוא קרדיולוג ומצנתר ישראלי וחוקר ביו-רפואי של מערכות הלב, בשנים 2006–2019 כיהן כמנהלו של רמב"ם - הקריה הרפואית לבריאות האדם (המרכז הרפואי רמב"ם). כיהן כפרופסור מן המניין (כיום פרופ' אמריטוס) בפקולטה להנדסה ביו-רפואית והיה הדיקן של הפקולטה לרפואה בטכניון. שותף מנהל בקרן ההשקעות ALIVE ונשיא אגודות הידידים הבינלאומיות של רמב"ם.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאר נולד בפתח תקווה לרינה וד"ר חיים ביאר, אורולוג בבית החולים שיבא, וגדל בתל אביב, שם התחנך בבית הספר אחד העם ובתיכון עירוני א. התקבל לעתודה האקדמית, ובמסגרתה למד רפואה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, ולאחר מכן שירת בצה"ל כרופא צבאי בגולני וביחידות שדה אחרות. בהמשך למד הנדסה רפואית בטכניון והשלים תואר דוקטור למדעים בהנחייתו של אורי דינר בתחום ההחייאה והסיוע ללב הכושל. ביאר החל את התמחותו במחלקה פנימית ברמב"ם, השלים התמחות בקרדיולוגיה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס ועסק במחקר בתחום ההחייאה והסיוע ללב הכושל, דימות הלב באמצעות תהודה מגנטית גרעינית וחקר המכניקה של הלב.

עם שובו לישראל השתלב כרופא בכיר ברמב"ם ועסק במחקר בתחום ההנדסה הרפואית והמערכת הקרדיווסקולרית ביחידה להנדסה רפואית בטכניון, שם הקים לימים את המכון לחקר מערכות הלב יחד עם שמואל זיידמן. בשנים 1991–1992 השתלם בתחום הקרדיולוגיה הפולשנית בבית החולים האוניברסיטאי שבקלגרי. במהלך השבתון המשיך את עבודתו בדימות הלב באמצעות תהודה מגנטית גרעינית, כמו גם במחקרים בתחום המכניקה של חדרי הלב. בשנת 2008 השלים לימודיו בתחום בריאות הציבור באוניברסיטת ג'ונס הופקינס והוכתר בתואר M.P.H.

דיקן הפקולטה לרפואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1995 קודם לפרופסור מן המניין בפקולטה להנדסה ביו-רפואית בטכניון ושנה לאחר מכן התמנה למנהל היחידה לקרדיולוגיה פולשנית במכון הקרדיולוגי ברמב"ם והצטרף לפקולטה לרפואה. בשנת 1999 נבחר לדיקן הפקולטה לרפואה וכיהן בתפקיד במשך 6 שנים. אחד מהישגיה הבולטים הפקולטה בזמן כהונתו היה זכייתם של אברהם הרשקו ושל אהרן צ'חנובר בפרס נובל לכימיה לשנת 2004. ביאר התמקד בהידוק שיתוף הפעולה בין הקליניקה לבין ההנדסה הביו-רפואית והיה יוזם ומקים תוכנית שיתוף הפעולה בין הטכניון ובין אוניברסיטת ג'ונס הופקינס בתחום מדעי הרפואה והנדסה ביו-רפואית. בשנת 2005 זכה בפרס אגודת המלומדים של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס על הקמת התוכנית ועל הישגים בינלאומיים יוצאי-דופן.

מנהל רמב"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 2006 מונה למנהלו של המרכז הרפואי רמב"ם, אותו הנהיג תחת אש במלחמת לבנון השנייה. הוא חזה ויישם את תוכנית הפיתוח של הקריה הרפואית, "חזון אדם", אשר נהגתה יחד עם איתן ורטהיימר, ובמסגרתה הוקמו בית חולים תת-קרקעי ממוגן ל-2000 חולים ע"ש סמי עופר, המתקן היחיד מסוגו בעולם, נחנך חדר מיון ממוגן עם יחידת טראומה, בית חולים לילדים ע"ש רות רפפורט, בית חולים אונקולוגי ע"ש יוסף פישמן ובית חולים למחלות לב ע"ש אייל עופר. במרכז החזון הוקם מגדל תגליות הבריאות ע"ש הלמסלי - מרכז למחקר יישומי בשיתוף הטכניון ואוניברסיטת חיפה ובשילוב התעשייה. למימושם של מיזמים אלה גייס ביאר סכום של למעלה מ-500 מיליון דולר. כמנהל רמב"ם עסק בפיתוח היזמות והקים ב-2014 את חברת היישום רמב"ם מד-טק וב-2017 את חממת מיינד-אפ בשיתוף מדטרוניק, IBM, פיטנגו ואימפקט פירסט. עד 2020 הקימה החממה 12 חברות הזנק.

בפברואר 2019 סיים כהונתו כמנהל המרכז הרפואי ולאחר שבתון בג'ונס הופקינס התמנה לנשיא אגודות הידידים הבינלאומיות של רמב"ם והמשיך לסייע בתחומי המחקר. הוא הוחלף על ידי ד"ר מיכאל הלברטל.

בשנת 2019 הוענק לביאר התואר ד"ר לשם כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה.

נשוי לדליה ביאר, עובדת סוציאלית במקצועה, ולהם ארבעה ילדים, בתו היא הזמרת חגית ביאר שהתחרתה בתוכנית הריאליטי "גריז".

תחומי מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחומי העניין במחקריו של ביאר הם המערכת הקרדיווסקולרית, זרימת דם כלילית, טיפול בתותבים, בחסימות עורקיות, קרדיולוגיה פולשנית, הדמיה ואנליזה תלת־ממדית של הלב ורובוטיקה בצנתורים. ביאר פרסם למעלה מ-230 מאמרים מדעיים ו-15 ספרים בתחום חקר הלב וברשותו מספר רב של פטנטים.. ביאר היה המייסד והעורך הראשי של ה-International Journal of Cardiovascular Interventions ובהמשך שינה את ייעודו ל-Acute Cardiac Care. כמו כן מכהן כחבר מערכת ומבקר בעיתונים מדעיים בתחום הקרדיולוגיה וההנדסה הרפואית. ייסד בשנת 1995 סדרה של כינוסים בינלאומיים שנושאם "חידושים בקרדיולוגיה פולשנית". כינוסים אלו העמידו את הקהילה המדעית הישראלית בשורה הראשונה בתחום הקרדיולוגיה ותרמו באופן ניכר לפרסום הבינלאומי של הפעילות האקדמית-רפואית בישראל. הכינוסים בתחום החדשנות הרפואית שמתקיימים מדי שנה מחזקים את המוניטין של ישראל בתחום הסטרט-אפים בקרדיולוגיה. אף שהוא אוחז בתפקידים ניהוליים ואקדמיים רבים ממשיך ביאר בצנתורי הלב, עם פעילות רציפה בחדר הצנתורים, ובפרט בצנתורים אבחנתיים וטיפוליים במחלה כלילית מורכבת וטיפול בסטנטים בעורקי הצוואר.

בשנת 2002 הקים את חברת "קורינדוס" (אנ'), שפיתחה זרוע רובוטית לביצוע צנתור בלי שהרופא ימצא בחדר הצנתור.^[1]

חברות בוועדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

1996-1994 - יושב ראש החוג הישראלי לחקר הלב
1996 - חבר מועצת המנהלים, מרכז מחקר לב ע"ש הנרי נויפלד
1994 - חבר הוועדה להערכת מענקי מחקר, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
1995-1994 - חבר המועצות הלאומיות למניעה וטיפול במחלות לב
1995 - יו"ר הוועדה לרפואה קלינית, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
1998-1995 - חבר בוועדות המחקר של המדען הראשי, משרד הבריאות
2002-1995 - חבר הוועדה הארצית ל-MRI, משרד הבריאות
1997-1998 - יועץ הקרן הדו-לאומית למדע
1998-1997 - דירקטור באלביט הדמיה רפואית
2002 - חבר הוועדה להערכת המחקר הרפואי במשרד הבריאות
2003 - חבר הוועדה הקרדיולוגיה לאן? באיגוד הקרדיולוגי בישראל
2010 - יושב ראש המרכז הלאומי להשתלות
2009–2011 - יושב ראש הוועדה הציבורית להרחבת סל התרופות
2020-יושב ראש הוועדה לבחינת תוכנית הלימודים ברפואה-המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג)

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

1982 - פרס מצוינות ללימודי מוסמכים
1983 - פרס קנדי לי עבור עבודת תואר DSc
1985 - פרס יולודן למחקר, הטכניון
1988 - פרס לנדאו (מפעל הפיס) למחקר
1991 - פרס נויפלד למחקר קרדיולוגי, האגודה הקרדיולוגית בישראל (יחד עם ד"ר לסיק)
1991 - פרס ע"ש לי-פרידמן למחקר רפואי
1992 - פרס גוטווירט לקידום המחקר, הטכניון
1997 - מדליה ע"ש שמואל זיידמן, האגודה להנדסה ביו רפואית
1999 - פרס טאוב למצוינות במחקר, הטכניון
2002 - פרס מירובסקי להישגים ברפואה קרדיווסקולרית, האגודה הקרדיולוגית בישראל
2005 - פרס אגודת המלומדים של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס על הישגים בינלאומיים יוצאי-דופן

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Sideman S, Beyar R, Eds. Simulation and Imaging of the Cardiac System. State of the Heart. Martinus Nijhoff Publ, The Hague, 1985.
Sideman S, Beyar R, Eds. Simulation and Control of the Cardiac System. Proc. of the Second Henry Goldberg Meeting. CRC Press, Boca Raton FL, Vols. I, II, III, 1987.
Sideman S, Beyar R, Eds. Activation Metabolism and Perfusion of the Heart. Martinus Nijhoff Publ. The Hague, 1987.
Sideman S, Beyar R, Eds. Analysis and Simulation of the Cardiac System - Ischemia. CRC Press, Boca Raton, FL, 1989.
Sideman S, Beyar R, Eds. Imaging, Analysis and Simulation of the Cardi¬ac System. Freund Publishers, London, 1990.
Sideman S, Beyar R, Eds. Imaging, Measurement and Analysis of the Heart. Hemisphere Publishing Co, NY, 1991.
Sideman S, Kleber A, Beyar R, Eds. Cardiac Electrophysiology, Circu¬lation and Transport. Kluwer Academic Publ, MA, 1991.
Sideman S, Beyar R, Eds. Interactive Phenomena in the Cardiac System. Plenum Press, NY, 1993.
Sideman S, Beyar R, Eds. Molecular and Subcellular Cardiology: Effects of Structure and Function, Plenum Press, NY, 1995.
Beyar R, Keren G, Leon M, Serruys P. Eds. Frontiers in Interventional Cardiology, Martin Dunitz Publ., London, 1997.
Sideman S, Beyar R Eds. Analytical and Quantitative Cardiology: From Genetics to Function, Plenum Press, NY, 1997.
Sideman S, Beyar R Eds. Cardiac Engineering: From Genes & Cells to Structure & Function. Ann NY Acad Sci, Vol. 1015, 2004.
Sideman S, Beyar R, Landesberg A. The Communicative Cardiac Cell. Ann NY Acad Sci, Vol 1047, 2005.
Sideman S, Beyar R, Landesberg A. Control and Regulation of Transport Phenomena in the Cardiac System. Annals of the New York Academy of Sciences Vol. 1123, 2008.
Beyar R, Landesberg A Eds. Analysis of Cardiac Development: From Embryo to Old Age. Ann NY Acad Sci. 2010;1188