שביל סובב כנרת

שביל סובב כנרת הוא טרק המאפשר הליכה מסודרת וחופשית, או רכיבה על אופניים, סביב אגם הכנרת. השביל מסומן בסימון שבילים לבן-סגול-כחול. את השביל יזמה החברה להגנת הטבע והוא מתוחזק ומפותח על ידי רשות הכנרת ואיגוד ערים כנרת. במסגרת הקמתו בוצעו השגת אישורים למעבר השביל והמטיילים במתחמים שונים, הסרת גדרות ומכשולים אחרים, סימון, ועדכון תמ"א. עם זאת, חלקים מהשביל מעולם לא הוכשרו, ואחרים נזנחו והתמלאו בצמחייה, או שהגישה אליהם הוגבלה^[1].

רקע והקשר חקיקתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי חוקי מדינת ישראל הגישה לחופי הכנרת אמורה להיות חופשית לכל, והיא פטורה מתשלום דמי כניסה. למרות החוק, פרטים וגופים שונים השתלטו על חלקים מהחופים וגדרו אותם, והם מונעים אליהם כניסה לציבור הרחב, או שהם מתנים אותה בתשלום דמי כניסה^[2].

במסגרת המאבק לתיקון המצב הופעל על ידי החברה להגנת הטבע ומתנדבים מהציבור הרחב, כבר בראשית 2003, פרויקט של הסרת הגדרות ויצירת "שביל סובב כנרת", שיאפשר לציבור הרחב לטייל באופן מסודר מסביב לאגן הכנרת, ובכך יעגן את זכות הציבור למעבר חופשי. "שביל סובב כנרת" אמור להשתלב במערך מסלולי הטיולים האזוריים. עם הקמת איגוד ערים כנרת ורשות הכנרת תפס הפיתוח של השביל תאוצה תחת ניהולם.

הבחירות לכנסת השבע עשרה סייעו, ככל הנראה, לגיוס אנשי ציבור לטובת פריצת השביל. ב-7 במרץ 2006 חתמו נציגים מכמה מן המפלגות הגדולות (עוזי לנדאו מהליכוד, שלום שמחון מהעבודה ובני אלון מהאיחוד הלאומי-מפד"ל) על "ברית עם הכנרת" בה הם מתחייבים להעלות את הכנרת לסדר היום הציבורי בכנסת הבאה, ולהשיב את חופיה לידי הציבור, למעבר חופשי. בטקס שנערך בחוף של מכללת אוהלו, בסמוך לכנרת, נכחו כלי תקשורת ובסופו צעדו חברי הכנסת בשביל שסומן במקום.

על שולחן הממשלה הונחה הצעת החלטה שהוגשה על ידי השרה לאיכות הסביבה דאז, יהודית נאות, אשר קוראת:

"לקדם תכנון והקמה של שביל סובב כנרת, בתוואי הצמוד ככל הניתן לקו האדום העליון של האגם, אשר יסייע לטיפוח ולשמירה על ערכי הטבע, הנוף והמורשת, לקידום התיירות והטיילות, ולשיפור הנגישות לבעלי מוגבלויות - כיוזמה המביאה את זכות הציבור לנגישות אל ולאורך חופי האגם לכלל מימוש."

מנהל התכנון במשרד הפנים הביע נכונות לקדם הליך שינוי לתמ"א 13 לחופי הכנרת אשר יעגן סטטוטורית את העקרונות העומדים מאחורי רעיון השביל. בשנת 2016 פורסם ש"ניתן לצעוד בכ-90% מהשביל שחובק את הכנרת ואורכו כ-53 קילומטרים" וכי ממשיכים לפעול ברשות הכנרת ואיגוד ערים כנרת לפריצת עשרה האחוזים הנוספים שישלימו את אורך השביל ל-58 קילומטרים^[3].

קטעי השביל[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתנדבים, הכוללים קבוצות נוער מכל רחבי הארץ, כבר הכשירו קטעי שביל באורך של 35 קילומטרים מתוך סך היקפה של הכנרת שמגיע ל-60 קילומטרים^[4], אותם סימנו אנשי הוועדה לשבילי ישראל, והם ממשיכים במאמץ שנועד להביא לשביל שיקיף את כל האגם. בשנת 2012 הסכים קיבוץ מעגן לסלילת השביל דרך שטחו, לאחר התנגדות שנמשכה שנים, והשביל יעבור סמוך למקום בו אירע אסון מעגן. בין הקטעים שנפתחו והמצטרפים לקטעים שהיו חופשיים למעבר נמנים:

מפרץ אמנון - כפר הנופש במפרץ אמנון היה מגודר משני צידיו והיווה צוואר בקבוק בקטע השביל מכפר נחום לשפך הירדן.
אכסניית עולי הרגל בעין שבע – על אף העובדה שהתוכניות החלות על השטח מבטיחות גישה חופשית אל החוף ולאורכו, בפועל נחסמה הגישה של הציבור לחוף. כתוצאה מפעילות שקוימה לסימון המעברים הציבוריים החל המקום לפתוח שעריו.
חופי המועצה האזורית גולן – בתחום חופי הרחצה של המועצה האזורית גולן (למעט חוף לבנון) הוסדר וסומן המעבר הרגלי החופשי לאורך רצועת החוף.
אזור נוקייב (חלוקים וגופרה) - מוקשים שנסחפו מהמוצב הנטוש לחופי הכנרת הביאו לגידור האזור, אך אלה פונו והגדר הוסרה.
האון – מעגן – במסגרת הכשרת קטע השביל בין קיבוץ האון לקיבוץ מעגן הוסרו מספר גדרות ישנות שחסמו את המעבר לאורך רצועת החוף.