שוק העבודה בכלכלה נאו-קלאסית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שוק העבודה בתאוריה הכלכלית הנאו-קלאסית פועל על פי אותם הכללים של שוק היצע וביקוש כאשר הביקוש לעבודה (נמדד ביחידות של שעות עבודה) נמדד בביקוש של היצרים לשעות עבודה וההיצע נובע מביקוש של עובדים לעבודה.

הנחות היסוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדי לבודד את הכוחות הבסיסיים הפועלים בשוק מניח המודל את כל הנחות היסוד של שוק תחרותי משוכלל, וכולל בין היתר את ההנחות הבאות:

  1. לרשות כל גורם בשוק עומד כל המידע הרלוונטי לפעילותו בשוק (לדוגמה, תנאי שכר, תנאי עבודה במקומות השונים, וכו').
  2. כל שחקן בשוק חותר באופן רציונלי למקסום הרווח הכלכלי שלו.
  3. השוק מפוצל ליחידות קטנות, הן מבחינת המעסיקים והן מבחינת העובדים, כך שלכל יחידה השפעה זניחה על השוק כולו (שלא כמו במצב בו קיימים איגודי עובדים, מונופולים או אוליגופולים).
  4. בשוק העבודה יש אפשרות לניידות חופשית בכל עת בין עבודות, בהתאם לשיקולי רווח והפסד כלכליים.

ביקוש לעבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי התורה הנאו-קלאסית, היחס בין כמות העבודה אותה ירצה המעסיק לבין השכר אותו הוא ישלם עבור כל שעת עבודה, הוא יחס הפוך (כלומר, עבור כמות עבודה גדולה יותר המעסיק יציע שכר נמוך יותר, כדי לאזן את הוצאותיו).

המחיר אותו יהא מוכן לשלם היצרן יהיה התפוקה השולית של אותו עובד (או שעת עבודה). עקומת הביקוש לעובדים נבנית בהתבסס על תוספת התפוקה שהעובד האחרון ייצר. תפוקה שולית — תוספת התפוקה הנובעת מהעסקת יחידת תשומה (עובד) נוספת. עבור התפוקה השולית מתקיים כלל התפוקה השולית הפוחתת: החל מכמות מסוימת של יחידות תשומה כל יחידה נוספת תניב תפוקה שולית נמוכה יותר. כלומר, התוספת לתפוקה שתתקבל מהעסקת עובד נוסף תהיה קטנה יותר ככל שמספר העובדים הכולל יהיה גדול יותר. לפיכך, המעסיק יעדיף לשכור פועלים נוספים רק עד הנקודה שבה תוספת התפוקה בהעסקת עובד נוסף תשתווה לשכרו. מכאן שעקומת הביקוש לעובדים, בקטע שבו התפוקה השולית פוחתת, תרד משמאל לימין.

לדוגמה: בעל נגרייה מסוגל לפקח על 5 עובדים. עד 5 עובדים, הנגרייה מייצרת 100 כיסאות ביום, כלומר- 20 כיסאות ביום לעובד (20 = תפוקתו השולית של כל פועל עד 5 עובדים). אם ישכור בעל הנגרייה עובד נוסף, יאלץ לפנות חלק מזמנם של העובדים לפעולות תיאום ופיקוח (שכן הוא אינו יכול לעשות זאת בעצמו), ואז תייצר הנגרייה 114 כיסאות ביום. כלומר, 19 כיסאות ביום בממוצע לכל עובד. העובד השביעי יגדיל את תהליכי הפיקוח והתיאום הנדרשים ואולי אף יהפוך את הנגרייה למקום כה מלוכלך, שידרשו שעות עבודה מיוחדות לנקיון, וכך תוספת התפוקה שיביא עמו העובד הנוסף תהיה קטנה מ-14, וכן הלאה. המעסיק ירצה להוסיף עובדים עד שעלותו של כל עובד נוסף תהיה גדולה מהעלייה בתפוקה אשר יביא עמו עובד זה.

היצע עבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היצע העבודה על-פי התאוריה הוא השכר אותו ידרוש העובד עבור כל שעת עבודה. היחס הטהור בין שעות העבודה לשכרן הוא יחס ישר. כלומר, ככל שהעובד יעבוד שעות רבות יותר, כך המחיר שידרוש עבור כל שעה יעלה, שכן כל שעה נוספת בעבודה גורעת מזמן הפנאי שלו וצריכה להיות מתומחרת כך שוויתור זה על הפנאי ישתלם. העובד יכול, על כן, להגיע לשתי מסקנות סותרות:

  • העובד עשוי לסבור כי ככל ששכר עבודתו גבוה יותר, כך מוטב לו לוותר על שעות עבודה על מנת להמיר אותן בשעות פנאי, שכן בהיותו מועסק הוא יכול לממנן.
  • העובד עשוי לסבור כי ככל ששכר עבודתו גבוה יותר, כך מוטב לו להעלות את מספר שעות העבודה שלו, שכן יכולתו לצרוך פנאי יקר יותר תעלה ועבודתו תהפוך משתלמת יותר.
ביקוש והיצע

את עקומות ויחסי ההיצע והביקוש ניתן לתאר כמו בגרף שמשמאל. על–פי הכלכלן הנאו-קלאסי ג'ון היקס בספרו "תורת השכר" משנת 1932, עשויים להתקיים בשוק תהליכים המונעים משוק העבודה להגיע לנקודת שיווי–המשקל. לדוגמה, ייתכן מצב שבו חסר מידע לגבי מצב השוק או שיש חוסר רצון להחליף מקצוע. תהליכים אלו הם חיכוכיים—היינו, זמניים—והשוק נוטה להגיע לנקודת שיווי המשקל, הנקודה שבה כמות העבודה וגובה השכר הם באיזון מושלם מבחינת העובדים והמעסיקים.

ביטוי מרכזי לתהליכים המעכבים את ההגעה לשכר מאוזן במשק הוא גמישות וקשיחות של ההיצע והביקוש. גורמים אלו מבטאים את מידת התגובה שמתאימים העובדים והמעסיקים לשינויים בדפוסי העבודה. לדוגמה, על פי התאוריה, אם מכוננים במשק מסוים חוק שכר מינימום, הוא יגרום לכך שעובדים לא יוכלו להציע את שירותיהם במחיר נמוך ממחיר שכר המינימום ומעסיקים לא יוכלו לשכור שירותי עובדים במחיר הנמוך ממחיר זה. אם גובה שכר המינימום יהיה נמוך במידה משמעותית מנקודת שיווי המשקל, הרי שלא תהיה לו השפעה כלל, שכן גם אם יהיו מעסיקים שישמחו להעסיק עובדים בעלות נמוכה מאוד, אף עובד לא יסכים לעבוד תמורת שכר נמוך יותר. לחלופין, אם שכר המינימום יקבע הרבה מעל לנקודת שיווי המשקל, הוא ייצור קשיחות בשוק: מעסיקים שירצו להעסיק עובדים שהתפוקה השולית שלהם נמוכה משכר המינימום יימנעו משכירת עובדים כאלו וינסו למצוא עובדים בעלי תפוקה שולית גבוהה יותר. כתוצאה מכך, עובדים בעלי מיומנות נמוכה (לא מקצועיים) ייטו להיפלט משוק העבודה במצב כזה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]