שירה גפן

שירה גפן
	שירה גפן, 2010
לידה	30 באפריל 1971 (בת 52); רמת גן, ישראל
מדינה	ישראל
עיסוק	שחקנית, מחזאית, סופרת ילדים, תסריטאית ובמאית
בן זוג	אתגר קרת
צאצאים	לב קרת
פרסים והוקרה	מדליית לורה אינגלס וילדר
	פרופיל ב-IMDb

שירה אביבה גפן (נולדה ב-30 באפריל 1971) היא שחקנית, מחזאית, סופרת ילדים, תסריטאית ובמאית ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גפן נולדה וגדלה ברמת גן. היא בתם של העורכת והמפיקה נורית גפן והסופר, המתרגם והמשורר יהונתן גפן (שכתב עליה את השיר "שיר לשירה") ואחותו הגדולה של הזמר והמוזיקאי אביב גפן. למרות ההשראה היצירתית ששאבה ממשפחתה, טענה בראיונות בהם השתתפה כי בפועל, היא סבלה מהחשיפה הרבה של משפחתה ומחוסר היציבות שלה, וסיפרה על הפרובוקציות השונות במסגרתה ועל קשיי הוריה. לגפן אחות צעירה, נטאשה גפן שנולדה ב-1995 מנישואיו של אביה לאווה חדד שלימים גם הופיעה בסרטה, "מדוזות".

לאחר שירותה הצבאי כמש"קית חינוך, סיימה לימודי משחק בבית הספר למשחק ניסן נתיב. ב-1996 השתתפה בתפקיד קטן בסרט הקצר "מלכה לב אדום". היא זכתה לחשיפה ראשונה כששיחקה את דמותה של מיה באום בסרטו של קרוב משפחתה אסי דיין, "מר באום" מ-1997 לצד דיין עצמו, עידן אלתרמן וקארין אופיר. על משחקה ב"מר באום" הייתה מועמדת ל"פרס אופיר". באותה שנה השתתפה גפן בסרטו של יורם זק, "לאור היום", לצד שולי רנד. ב-1998 גילמה בסדרת הטלוויזיה של הטלוויזיה החינוכית "20 פלוס" ששודרה בערוץ 2, את דמותה של מיקי הופמן, צעירה רגישה העוברת לגור בדירה תל אביבית עם שני שותפים צעירים. בשנת 2000, שיחקה בסרטו של גור בנטביץ' "משהו טוטאלי" לצד טינקרבל ומאור כהן. בשנת 2003 השתתפה בסרט התיעודי "אביב" העוקב אחר חיי אחיה, לצד שאר חברי משפחתה. ב-2008 הופיעה כאורחת בפרק האחרון של העונה השנייה של "בטיפול" כפסיכולוגית ששוכרת את הקליניקה של ראובן דגן בעקבות נסיעתו לארצות הברית.

לאורך השנים עסקה גפן בכתיבה וביצירה. בשנת 1993 כתבה את ספרה הראשון, ספר הילדים "פעם הים היה מרק", שמהווה אסופת קטעים כתובים שיצרה לערוץ הילדים. ספרה יצר מחלוקות בקרב מורים רבים, עקב הסיפור בו מתואר כי ניתן למצוא את אלוהים במכולת. בשנת 2001 כתבה לשידורי קשת את הסדרה לגיל הרך - "הנימנומים"^[1] וכתבה שירים לרצועת השידור "הקונצונים" וחומרים נוספים עבור ערוץ הפעוטות ערוץ הופ!. ב-2002 כתבה את הספר "על עלה ועל אלונה", שנחל הצלחה. בשנת 2003 כתבה בשם הבדוי "גאולה יופה", את הטלנובלה המצליחה "משחק החיים". ב-2005 כתבה את הסיפור "דיסנילנד" לקובץ הסיפורים "צלליות". באותה שנה כתבה וביימה ביחד עם בן-זוגה אתגר קרת את הסרט "מדוזות" בכיכובה של שרה אדלר^[2]. ביחד עם קרת כתבה ב-2006 את ספר הילדים "לילה בלי ירח" שאויר על ידי דוד פולונסקי. בשנת 2012 יצא לאור ספרה "לילה טוב מפלצת" שאיירה נטלי וקסמן שנקר ובשנת 2014 יצא ספרה "אגם הדמעות" שאויר על ידי ענת צרפתי.

לגפן קריירה תיאטרונית, הן במשחק והן בכתיבה (ובבימוי באופן חלקי). בשנת 1998 כתבה וביימה את ההצגה "הלב שנעלב", שזכתה להצלחה ואף זכתה בפרס בפסטיבל חיפה להצגות ילדים. בשנת 2000 כתבה וביימה את ההצגה "החתונה האחרונה" שירדה במהרה מהבמות עקב בעיות פנימיות של תיאטרון חיפה בו הוצגה^[3]. בשנת 2003 השתתפה במופע המחול "אנגז'ה", במהלכו שילבה ריקוד ודקלום טקסטים. לאורך השנים השתתפה בהצגות "התאומים מוונציה" ו"המובן מאליו" בתיאטרון בית ליסין, "לס מואה טמה" בתיאטרון החאן, ו"הכלה וצייד הפרפרים" בתיאטרון הבימה.

סרט הביכורים של גפן ובעלה אתגר קרת (הזוג ביים את הסרט), "מדוזות", הוצג במסגרת פסטיבל קאן 2007 וזכה בפרס מצלמת הזהב, הנחשב לפרס היוקרתי ביותר המוענק ליוצרים בתחילת דרכם, ובשני פרסים במסגרת "שבוע הביקורת" – אחת התחרויות הנלוות לתחרות המרכזית: פרס הבימוי מטעם איגוד היוצרים הצרפתי ו"פרס המבקרים הצעירים"^[4]. בשנת 2014 יצא סרטה "בורג" העוקב אחרי שתי נשים משני צדי הקו הירוק - האחת ישראלית (בגילומה של שרה אדלר) והשנייה פלסטינית (סאמירה סרייה), הסרט הוקרן במסגרת שבוע הביקורת של פסטיבל קאן^[5]^[6]. לפני הקרנת הסרט בפסטיבל הקולנוע ירושלים עוררה גפן מהומה כאשר ביקשה מהקהל לעמוד לזכרם של ילדים פלסטינים שנהרגו במבצע צוק איתן. בנובמבר 2014 זכה הסרט בפרס מכון הסרטים האמריקאי^[7]. באפריל 2023 בהלוויתו של אביה יהונתן גפן במושב נהלל עוררה סערה כשלבשה חולצה שכתוב בה "אין דמוקרטיה עם כיבוש" מטעם ארגון זכויות האדם "מסתכלים לכיבוש בעיניים". גפן מסרה בתגובה כי צר לה כי הרסה לחלק מהציבור שלא אהבו זאת והדגישה כי כל המקומות כשרים למחאה. כחודש לאחר מכן תרמה את תכולת ביתו לכפר הפלסטיני מסאפר יטא.