שירו של אבא

שירו של אבא (מוכר גם כ"ייבנה המקדש") הוא שיר מאת נעמי שמר, אשר חיברה גם את לחנו. נכלל בקובץ שיריה כל השירים שראה אור ב-1967. זכה לביצועים על ידי הזמרים נחמה הנדל, שולי נתן וביני לנדאו. שמר כתבה את השיר לזכר אביה החלוץ מאיר ספיר, שנהג לשיר שירים בנושא בית המקדש.^[1]

פרקי השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי ללי שמר, בתה של נעמי שמר, השיר הוא בכלל על המעשה החלוצי. "אתה תחצוב את האבן", היא אומרת, "ובסוף אתה גם תכתוב שיר". השיר אמנם בנוי כמספר על בניית בית המקדש, אך בית המקדש הוא המעשה החלוצי - שמתחבר עם "בית אבא" של נעמי שמר, מאיר ספיר, שהגיע מבית מסורתי בווילנה והקים את קבוצת כנרת. (מתוך: "היה ברור שנעמי שמר לא תהיה חקלאית", הסכת "הספרנים" של הספרייה הלאומית).

השיר מבטא תקווה להקמת בית מקדש שלישי בהר המוריה. לפי השיר כל צעד שנעשה לעבר בניית בית המקדש, קטן ככל שיהיה, הוא משמעותי וחשוב. האבן והעץ שחצב ונטע האדם הבודד מצטרפים למכלול האבנים והעצים שחצב ונטע הקולקטיב. כך, כאשר כל אדם מקדיש את עצמו ונותן את חלקו, מוגשמות התקוות והכיסופים העתיקים והמתוקים של עם ישראל. מושא השיר, בית המקדש, הוא קשה לפספוס: האבן בבית הראשון היא אבן לבניית המקדש, העץ בבית השני הוא עץ ארז ממנו נבנה הבית הראשון, ההר של הבית השני הוא ללא ספק הר המוריה ולבסוף בבית השלישי מתייחסים אל תקווה בת שנות אלפיים, התקווה לבניית בית המקדש מחדש מאז חורבנו, לפי אלפיים שנה.

יש המייחסים לשיר משמעות אוניברסלית יותר, המייצגת את החשיבות הכלל אנושית והכלל לאומית של העשייה היומיומית, שלעיתים קשה על האדם. המשוררת מוסרת כי מעשי החולין, שנראים כפשוטים וקטנים, מצטברים לבסוף לכלל מעשה יצירה גדול, המממש את המאוויים הציבוריים והפרטיים. במובן הזה מתקשר השיר לפתגם החזל"י: "לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה בין חורין להיבטל ממנה".

השיר המחורז כולל שלושה בתים ופזמון, שבו חוזרות המילים: "ייבנה המקדש".

הבית הראשון מספר על חציבה של אבן בהר. הדובר טוען כי האבנים יהיו חומר גלם לבניית בניין נשגב, כבמסורת היהודית - "מקדש" - שהקמתו הייתה משאת נפשם של דורות.

הבית השני מספר על נטיעת ארז בהר, "מקום דרדר". הדובר חוזה שמכלל העצים "ייבנה" ההר; הוא ייבנה בעצים הנטועים בו.

הבית השלישי מספר על שירה, הדובר או הדוברת פונים אל מאזינם ומבקשים ממנו לשיר; תכונות השיר כביכול סותרות זו את זו; הוא "שיר חדש", והוא גם "עתיק":

”אִם לֹא שַׁרְתָּ לִי שִׁיר עֲדַיִן,
שׁירה לִי מִזְמוֹר חָדָשׁ
שֶׁהוּא עַתִּיק מִיַּיִן וּמָתוֹק מִדְּבַשׁ
שִׁיר שֶׁהוּא עַתִּיק מִיַּיִן וּמָתוֹק מִדְּבַשׁ
שִׁיר שֶׁהוּא כְּבֵן אַלְפַּיִם וּבְכָל יוֹם חָדָשׁ”

ביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר בוצע לראשונה ב-1966 על ידי רביעיית הבנות "האחיות שמר",^[2] ולאחר מכן על ידי נחמה הנדל (1968) בהקלטת רדיו,^[2] נעמי שמר עצמה בליווי מקהלת רננים (1968), מקהלת הרבנות הצבאית (1969),^[3] צוות הווי פיקוד מרכז,^[2] שולי נתן (1971), "חבורת בימות" בערב שירי נעמי שמר (1972) ואחרים.