שירי תל אביב-יפו

שירי תל אביב-יפו מאגדים בתוכם את הפזמונים בעברית, אשר העיר "תל אביב" או "יפו" מוזכרות בהם בכל הקשר שהוא: רומנטי, היסטורי, צבאי, נוסטלגי, ארכיטקטוני וכו'. שירים אלו הם חלק אינטגרלי ממכלול הפזמונים שנכתבו בעברית בעיקר מתחילת המאה ה-20, ומכונים גם "שירי ארץ ישראל" או "שירי מולדת".

התפתחותם של השירים קרתה תוך כדי תהליך ההתיישבות בארץ ישראל, וכך נוצרה תרבות מוזיקלית ששיקפה את אופי התקופה ואת האידאולוגיה ששלטה בה. ניתן להבחין בשוני השירים שנכתבו עם ההתיישבויות הראשונות, לבין השירים "העירוניים", שנכתבו עם התפתחות העיור. מן הסתם, תל אביב זכתה לשלל שירים המתייחסים אליה שנבדלים מאוד מהשירים העבריים שנכתבו עד אז.

שירי היישוב החדש שיקפו את האידאולוגיה הציונית שדגלה בשינוי שיתחולל בעם היהודי המתיישב בארץ ובריאת היהודי החדש כחקלאי, כלוחם, וכחילוני. כל זאת בניגוד גמור ליהודי הגלותי. במקביל לבניית הבתים הראשונים וחפירת הבארות הראשונות, החלה להיווצר תרבות עברית חדש, של שירים חדשים שתמכו ברעיון זה. תהליך זה התרחש בעיקר במגזר ההתיישבותי ושירים אלה מילאו תפקיד של שירי עם ושימשו בסיס להמשך התפתחותה של התרבות המוזיקלית הפופולרית העברית. הם כונו "שירים מגויסים" ותאמו את יעדי האידאולוגיה הציונית, שיקפו, ביטאו והפיצו אותם. כדוגמת "עומדים אנו במשמרת" או "פה בארץ חמדת אבות".

שירי תל אביב-יפו, לעומת זאת, החלו להיווצר כאשר תהליך העיור קיבל תאוצה. בניגוד לשירים שנוצרו במגזר ההתיישבותי, אלה לא היו "שירים מגויסים", הם לא התיימרו לשרת מטרות אידאולוגיות ולא ביקשו ליצור תרבות לאומית חדשה, הן נוצרו למטרות בידור. תל אביב נוסדה ב-1909, והתחילה להתפתח לעיר גדולה, הגדולה בארץ, החל משנות העשרים, עם העליות הרביעית והחמישית, בהן המסה הגדולה של העולים הייתה מפולין ומגרמניה. (לעומת העליות הקודמות בהן המסה הגדולה הייתה מרוסיה). בעליות הרביעית והחמישית, היו בעלי מקצועות חופשיים, סוחרים, תעשיינים, בעלי הון וגם זמרים, בדרנים, נגנים, מלחינים, משוררים ואנשי רוח. כמו: פאול בן חיים, יוסף טל, חיים אלכסנדר, חנה מרון, יוסף מילוא ועוד רבים שהפכו לאושיות התרבות התל אביבית ואשר השפיעו רבות על היצירה התרבותית בעיר. מאחר שבפעם הראשונה נוצר בארץ מעמד בינוני ובינוני גבוה, נולד גם סגנון מוזיקלי עירוני חדש בשפה העברית. שירי תל אביב נחשבו לאנטיתזה לשירי העליות הקודמות של הסקטור ההתיישבותי והציוני. הדמיון בין שירי ההתיישבות לשירי תל אביב, היה אך ורק בעובדה שהם היו בשפה העברית ובלחנים שהושאלו לעיתים משירים אירופיים ידועים או בלחנים מקוריים. השוני בין שני סוגי השירים היה רב יותר. שירי תל אביב נוצרו עם הפרדה בין האמן לקהל, לעומת שירי ההתיישבות שיועדו לכול ולשירה בציבור. השירים התל אביביים לא התיימרו לשרת אידאולוגיות והם התמקדו בצרכי היחיד, בצרכי בידור, הומור וסטירה.

תל אביב, זכתה לשירים ופזמונים רבים העוסקים בה. גם יפו, העיר בת יותר מ-3,000 שנה שצורפה לתל אביב בשנת 1949, זכתה אף היא לפזמונים משלה.

בשנת 1958 חיברו חיים חפר ודן בן אמוץ מופע קברטי, "תל אביב הקטנה", לכבוד יוֹבֵל העיר. המופע כלל שלל שירים העוסקים בעיר.

חלק משירי תל אביב נכתבו על ידי משוררים תל אביביים ידועים שתיארו את הווי העיר, ובהם: נתן אלתרמן ("בכל זאת יש בה משהו", "טנגו תל אביב", "גן מאיר בתל אביב", "ערב עירוני"), לוין קיפניס ("מי יבנה בית בתל אביב"), נעמי שמר ("עיר לבנה", "בסנדלים על גשר הירקון", "גג", "לאורך הטיילת"), מאיר ויזלטיר ("יש לי סימפתיה").

בין השירים והפזמונים הידועים על תל אביב: