שלג 1950 בישראל

בשנת 1950 אירע אירוע השלג המשמעותי ביותר בארץ ישראל מאז החלו בה המדידות המטאורולוגיות ב-1870,^[1] אירוע שלג בסדר גודל כזה לא חזר מאז. במהלך האירוע ירד שלג ברוב חלקי הארץ, כולל מישור החוף והנגב. תנאי מזג האוויר הקשים ונזקיהם הכבידו במיוחד על רבבות עולים חדשים שהגיעו באותה עת במסגרת העלייה ההמונית ושוכנו במחנות אוהלים.

סקירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ינואר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת ינואר, החלו מטחי ברד בתל אביב ומעט פתיתי שלג ירדו בגליל העליון ובהרי ירושלים.^[2]

ב-27 בינואר, החל לרדת שלג בהרי הצפון ובירושלים. הוא אמנם נערם לגובה רב, אך הפשיר במהרה והותיר אחריו קור כבד. הקור התרחב לשאר הארץ ושלג החל לרדת גם בשומרון ובהרי יהודה. ב-28 בחודש ירד שלג בחיפה ונערם לגובה של 15 ס"מ ובתל אביב ירדו פתיתי שלג למשך דקות אחדות.^[3] ב-29 בחודש חזר לרדת שלג בחיפה שכיסה את מרבית העיר בלבן.^[4]

פברואר[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשבוע מאוחר יותר, ב-6 וב-7 בפברואר, החל לרדת שלג כבד בכל רחבי הארץ. גובהו הגיע ל-60 ס"מ בצפת, ל-65 ס"מ בירושלים, ל-17 ס"מ בחיפה, ול-12–19 ס"מ בתל אביב ובלוד, כמו כן ירד שלג בפתח תקווה, כפר סבא, נתניה והשומרון, בראשון לציון, רחובות ובהרי הנגב וכן סביב הכנרת.^[5] ב-8 בפברואר הגיע השלג גם לים המלח, כאשר נערמו 8 סנטימטר של שלג.^[6]

רבים מילידי הארץ לא ראו כלל שלג עד אותו יום וכמוהם גם רבבות עולים חדשים שהגיעו לארץ במסגרת העלייה ההמונית ששהו בדיור עלוב במעברות וללא ציוד חורף ובגדים מתאימים.^[7]^[8] כמו כן דווח על שלג ביריחו, תופעה נדירה ביותר, ועל התמוטטות שרידי בית כנסת בעיר העתיקה בירושלים.^[9]

נזקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האסון הגדול ביותר שגרם השלג הפתאומי אירע במחנה העולים בעין שמר, שם נהרגו ארבעה עולים כאשר תקרת חדר האוכל קרסה תחת כ-18 טון שלג.

גם בירושלים במפעל ש. פרידמן לתנורים שבגבעת שאול, התמוטטה תקרת בית החרושת ואדם אחד נפצע קשה מאד.

זרם החשמל נותק במקומות רבים מאוד ומעל מחצית קווי הטלפון נותקו. התחבורה הציבורית בתוך הערים שותקה ובין הערים פעלה באופן חלקי בלבד. ה"מצור" על הערים ובפרט על מחנות העולים שבפרבריהן גרם למחסור של כמה ימים במזון ומצרכים חיוניים.

נזק נגרם גם לכלכלת הארץ, שהתבססה על חקלאות ובפרט על פרדסים שבהם קרסו אלפי עצים ופרי רב קפא והושחת באופן בלתי הפיך.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשירו של יהודה פוליקר "חלון לים התיכון" הוא מזכיר את השלג שירד בתל אביב בשנת 1950, זמן קצר לאחר עליית אביו לישראל. יצוין כי זהו אי דיוק של הפזמונאי (יעקב גלעד), השלג ירד בפברואר 1950 ולא בדצמבר 1950.

”שנת חמישים סוף דצמבר
בחוץ מלחמת רוחות
השלג צנח כאן לפתע
לבן מזכיר לי נשכחות.”

נתן אלתרמן חיבר בית לפזמון "אני חדש בארץ" ששרה ג'טה לוקה בתיאטרון "לי-לה-לו":

”"...השדרה היא לובן צח / והשלג מתנוצץ בה / אנשים עוברים בסך / ועלי מראים באצבע.../ אני חדש בארץ / זאת רואים מיד / זה מורגש / זה מורגש / במבט אחד / אני חדש בארץ / זאת רואים מיד / אני מביט / אני נרגש / אני עוד פה / אני עוד פה / אני עוד פה חדש..."”[1]

בספרו של מאיר שלו, כימים אחדים, מוזכר השלג בשנת 1950 אשר הצטבר על ענפי עץ אקליפטוס, הביא לשבירתו של ענף והניע את העלילה.