שלמה יצחק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שלמה יצחק (1893 ~ 21 ביוני 1920)[1] היה אחד מתלמידי יעקב פייטלוביץ', אשר למדו בארץ ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי פייטלוביץ' יצחק נולד בצ'ילגה, לפי המשפחה המורחבת נולד בסקלט. שמו האמהרי היה סולומון.סביו היה הכהן הגדול אבא זרו ירמיאס המכונה "אבא סמעו זרו". אביו יצחק זרו היה אחיהם של המנהיגים הרוחניים אבא יעקב זרו ואבא לווי זרו ,חמיו של ברהן ברוך. התייתם מהוריו בגיל צעיר ועבר לגור יחד עם הכהנים הגדולים בכפר גורבה, שם היה חניך כהונה.[1]

במהלך מסעו השני לאתיופיה (1909-1908) בליווי גטה ירמיהו, פגש פייטלוביץ' בשלמה יצחק, בן דודו של ירמיהו אשר המליץ עליו שישלח לארץ ישראל למטרת לימודים.[2][3] ב-1909 החל ללמוד יחד עם ירמיהו בבית הספר למל של חברת עזרה שבירושלים תחת השגחתו של אברהם צבי גולדשמידט והתחנכו על ידי אשר בן נתן. ב-1912 הועבר ירמיהו ללימודים באירופה ויצחק נותר לבדו כאשר לעיתים רחוקות פייטלוביץ', עמנואל וירמיהו יוצרים עמו קשר.

בזמן שהותו בירושלים כתב יומן אישי ושם מתוארים רבים מאירועי חייו לרבות פירוט ניכר של כיבוש ירושלים בידי הבריטים ומצב העיר בזמן מלחמת העולם הראשונה, ביומנו ישנו גם תיאור של מלחמת השפות. היומן נכתב במחברת של בית הספר "למל" שבירושלים. היומן עבר דיגיטציה ומקוטלג באוניברסיטת תל אביב. יצחק היה אדם בודד ואדוק בדת היהדות הרבנית שאותה אימץ לחלוטין והיה בקשר קרוב עם הקהילה הנוצרית אתיופית בירושלים.[4] בשנת 1918 עזב את בית הספר מכיוון שלא ידע מספיק את השפה הגרמנית, עמה לימדו בבית הספר ועבר לגור בחדר קטן יחד עם שותף יהודי-תימני, באותה השנה הוא שלח מספר מכתבים אל מנהל למל, אל פייטלוביץ', אל דוד ילין ואל הרב שמואל צבי מרגליות כדי שיחזרו אותו לאתיופיה כדי שימלא את יעודו, להיות מורה לביתא ישראל.[5]

כחלק ממסעו הרביעי לאתיופיה (1921-1920), הגיע פייטלוביץ' לירושלים יחד עם תאמרת עמנואל ולקחו עמו את יצחק וכן התלוו אליהם אחיו, חיים פייטלוביץ' ורופא מבית החולים הדסה בשם אנטין. כאשר החבורה הגיע לנמל מאסאווה היא החלה לצעוד לכיוון היישוב היהודי ושבדרך חלה יצחק. עם חלוף הזמן מחלתו של יצחק החמירה והוא נפטר ב-21 ביוני 1920, בסביבות 9 בבוקר ונקבר בדרך שבין הכפר עדי קולה לעיר עדווה.[6] הרב מנחם ולדמן מצא בספר צילומים של בית הקברות היהודי באסמרה, אריתראה צילום קבר ומצבה שעליה כתוב שמו של סולומון יצחק ה"פלשי". הרב ולדמן משער שגטיה ירמיהו ויעקב פייטלוביץ' העבירו את עצמותיו של סולומון יצחק לאסמרה והוא נקבר שם מחדש. שם הספר: אסמרה : יהודים באריתריאה / שמואל מנחם כהן, מנצור יעקב כהן, דונטלה סימאונה, משה יעקב כהן, עדי כהן, פרנקו דל אורו, 2016.

שלמה הפלאשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנובלה שלמה הפלאשי (Salomo der Falascha) הוא על חייו של יצחק ונכתב בגרמנית על ידי זליג שכנוביץ (Selig Schachnowitz) שכיהן כעורך של העיתון דער איזראעליט בתחילת המאה ה-20. הנובלה עצמה תורגמה לעברית בידי מאיר צבי פורש ופורסמה בשנת תשכ"ד. עותק מהמהדורה הגרמנית לספר נמצא באוניברסיטת תל אביב. עותק של התרגום העברי נמצא בספרייה הלאומית בירושלים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Shalva Weil, "The Life And Death of Solomon Isaac" in Tudor Parfitt & Emanuela Trevisan Semi (Editors), The Beta Israel in Ethiopia and Israel: Studies on Ethiopian Jews, Routledge, 1999, ISBN 9780700710928, pp. 40-49
  • Shalva Weil, "Beta Israel Students Who Studied Abroad 1905-1935" in Svein Ege, Harald Aspen, Birhanu Teferra & Shiferaw Bekele (Editors), Proceedings of the 16th International Conference of Ethiopian Studies, Norwegian University of Science and Technology, 2009, pp. 209-217

הנובלה

  • Selig Schachnowitz, Salomo der Falascha, I. Kauffmann, 1923
  • Sigrid Sohn, "S. Schachnowitz’s novel Salomo der Falascha (1923)" in Tudor Parfitt & Emanuela Trevisan Semi (Editors), Jews of Ethiopia: The Birth of an Elite, Routledge, 2005, ISBN 9780415318389, p. 53-64

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 לפי פייטלוביץ' יצחק היה כבן 15 כאשר פגש בו; Shalva Weil, "The Life And Death of Solomon Isaac" in Tudor Parfitt & Emanuela Trevisan Semi (Editors), The Beta Israel in Ethiopia and Israel: Studies on Ethiopian Jews, Routledge, 1999, ISBN 9780700710928, p. 42
  2. ^ Emanuela Trevisan Semi, Jacques Faitlovitch and the Jews of Ethiopia, Vallentine Mitchell, 2007, ISBN 9780853036548, p. 48
  3. ^ יעקב פייטלוביץ', מסע אל הפלשים (מתרגם: מרדכי וומברנד), דביר, 1959, עמ' 90
  4. ^ Weil, The Life, p. 44
  5. ^ Weil, The Life, p. 46
  6. ^ Trevisan Semi, Jacques Faitlovitch, p. 75