שמואל ניסן גודינר

שמואל ניסן גודינר
Шмуэль Нисан Годинер

לידה	1892 טלחאני, בלארוס
פטירה	1941 (בגיל 49 בערך) מחוז מוסקבה, ברית המועצות
מדינה	האימפריה הרוסית, ברית המועצות
תקופת הפעילות	מ-1921
מפלגה	הבונד

שמואל ניסן גוֹדִינֶר (בכתיב יידי: גאָדינער; ברוסית: Шмуэль Нисан Годинер;‏ 1893, טלחאני, בלארוס – 1941/‏1942, בקרבת מוסקבה) היה משורר, מחזאי, מתרגם וסופר יידי.

קורות חיים

שמואל ניסן גודינר נולד בעיירה טלחאני שבקרבת מינסק (אז באימפריה הרוסית) בשנת 1893 למשפחה דתית מסורתית. אביו היה מלמד דרדקים. אבל את בנו לימד גם לימודי יהדות כלליים. היה מנעוריו חבר מסור של המפלגה הקומוניסטית הרוסית. קודם לכן היה ממייסדי תנועת "הבונד הצעיר".

כשהיה שמואל ניסן בן 15, נדד עם משפחתו לוורשה בירת פולין. הוא היה שוליית נפחים, עבד גם בבית חרושת, ותוך כך השלים את חינוכו העצמי בקלאסיקה האירופית. הוא שלט היטב ברוסית, בפולנית ובגרמנית. עוד בשהותו בוורשה החל לכתוב ולפרסם את סיפוריו. החונך הספרותי שלו היה י"ל פרץ, שעודדו להמשיך בכתיבה.

בשנת 1912 גויס לצבא הצאר הרוסי, ונשלח לקווקז, לעשות שם את תקופת טירונותו. בשנת 1914 נשלח עם יחידתו לקרבות מלחמת העולם הראשונה באזורים שמעבר להרי הקרפטים. הוא נפצע בקרב ונלקח בשבי על ידי הצבא האוסטרי. שמואל ניסן הצליח להימלט מהשבי וחזר לוורשה שהייתה אז תחת כיבוש גרמני.

בוורשה הצטרף למפלגה הקומוניסטית, חזר לרוסיה והצטרף לכוחות המהפכה. בשנת 1921 נשלח על ידי המפלגה למכון הספרותי הגבוה על שמו של המשורר ולרי בריוסוב, למד שם שנתיים ויצר את יצירות היידיש שלו שתאמו לדרישות המשטר. הוא כתב גם שירים, אבל כוחו נתגלה בסיפורת. נושאי כתיבתו בראשית דרכו היו סיפורי המהפכה ומלחמת האזרחים ברוסיה.

שמואל ניסן גודינר הצטרף לסופרי היידיש הקומוניסטים ופרסם בכתב העת "שטערן" (יידיש: 'כוכב') בעיר מינסק, ובכתבי העת היידישיסטים של המשטר. כתב מחזות ותרגם מיצירות הסופרים הסובייטים (יורי אולשה, פיודור גלדקוב וליליה סייפולינה), ערך גם כמה אנתולוגיות של יוצרי יידיש. הוא ביקר כמה פעמים בבירוביג'ן, וסייע בהקמת מוסדות תרבות ביידיש הנאמנים למשטר.

בקיץ 1941, לאחר תחילת מלחמת העולם השנייה, התגייס לפרטיזנים שנותרו מאחורי החזית, אך חזר למוסקבה. ממוסקבה נשלח שוב כמפקד פרטיזנים, ונהרג בקרב נגד הגרמנים.

ספריו הרבים ביידיש נפוצו בכל רחבי העולם היהודי, כולל ארצות הברית וארץ ישראל. לאחר מותו יצאו אחדים מספריו במהדורות חוזרות, בניו יורק, בהוצאת איקו"ף, בשנת 1950. אף יצירה של גודינר לא תורגמה לעברית.

ספרי גודינר ביידיש

בבית הספרים הלאומי רשומים 15 כותרים משלו, כולם ביידיש. מהם ראויים לציון:

• דער מענטש מיט דער ביקס (יידיש: "האיש עם הרובה"): רומן, מוסקבה, 1923.
• פיגורען אויפן ראנד (יידיש: "דמויות בשוליים"), קייב, 1929.
• ג'ים קופערקאפ (יידיש: "ג'ים ראש-נחושת"): מחזה פוליטי, מוסקבה, 1930.
• קאווקאם הערש (יידיש: קווקום הרש"), חרקוב, 1933.
• די הייליקע שקלאווער לבנה (יידיש: "הירח הקדוש משקלוב"), 1936.
• דער ערשטער (יידיש: "הראשון"), מוסקבה 1938.
• דער יומטוב פון פריינדשאפט (יידיש: "חג הידידות"), מוסקבה 1939.
• אנדערע מענטשן (יידיש: "אנשים אחרים"), מוסקבה 1940.
• טאג אנטקעגן (יידיש: "אל מול היום"), מוסקבה, 1942.
• זאוועלער טראקט (יידיש: "הכביש של זאוול"), ניו יורק 1950.

מתרגומיו

• יורי אלושה, קנאה: רומן (יידיש: שמואל גאדינער), מוסקבה, 1931.

קישורים חיצוניים

• שמואל ניסן גודינר, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
• על קורות משפחת גודינר בשואה(הקישור אינו פעיל) (באנגלית)