שמואל פלקוביץ

שמואל פלקוביץ
לידה	5 בספטמבר 1915; בלחטוב, רפובליקת פולין
פטירה	31 בינואר 2005 (בגיל 89)
מדינה	ישראל

שמואל פלקוביץ (5 בספטמבר 1915 – 31 בינואר 2005) היה יזם ותעשיין ישראלי. ממקימי תעשיית הטקסטיל בישראל.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמואל פלקוביץ נולד ב-5 בספטמבר 1915 בעיירה בלכטוב (Bełchatów) שבמחוז לודז' בפולין. בגיל 16 יצא ללמוד בבית ספר גבוה למסחר וכלכלה בווילנה. לאחר מכן למד הנדסת טקסטיל באנגליה.

בשנת 1939 היה בסיור בארץ ישראל ומצרים, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה חזר לפולין להיות לצד משפחתו.

בקיץ 1940 הצליח להימלט לחלק של פולין שהיה תחת כיבוש ברית המועצות משם המשיך לרוסיה. ודרך רומניה, טורקיה, סוריה ולבנון הגיע, בקיץ 1941, חסר כל, לארץ ישראל. הוריו; יעקב ורוזה רבקה, אחיו יצחק (איטשה) ואחותו יסכה, לא שרדו את השואה.

ב-29 בפברואר 1944 נישא לאסתר חנה לבית ונדרובניק ובשנים 1945, 1946 ו 1950 נולדו להם; יהודה, יעקב ורבקה.

פעילותו התעשייתית והציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

את דרכו בתעשיית הטקסטיל התחיל בשנת 1937 כשהצטרף כשותף פעיל למפעל לאריגת תחרה של דודו בלודג'.

לאחר עלותו ארצה, בשנים 1944–1941, עבד כשכיר בתעשיית הטקסטיל (אריגה) שהחלה את דרכה בתל אביב.

בשנת 1944 הקים בגבעת הרצל (ב"פסג' אקו") שעל גבול תל אביב יפו של אז, מפעל לאריגת מגבות רחצה "פניקס" (כעוף החול, באופן אישי ולאומי). עם פרוץ הקרבות, לאחר החלטת החלוקה, העביר את המפעל לתל אביב, ושם הוסיף לו אגף לאריגת וילונות תחרה שעיקר תוצרתו הייתה ליצוא.

ב 1954 נענה לקריאתו של ראש הממשלה דוד בן-גוריון ויזם הקמת מטוויה לחוטי כותנה בחבל לכיש, לימים קריית גת. בינואר 1956,^[1]^[2]במעמד הנחת אבן הפינה למפעל אמר בן-גוריון:

"המפעל, שאנו יורים היום אבן פינתו, הוא בעצם מפעל צנוע שלא מעטים כמותו בישראל אבל יש לו משמעות גדולה מאוד, אני חושש להגיד משמעות היסטורית. עד עכשיו, היצירה שלנו התרכזה בחלק הקטן של הארץ, בחלק הצפוני. הגאולה של צבא ההגנה לישראל לא תיכון בידינו אם אנחנו לא ניישב השטחים הרחבים והריקים. זו היא החשיבות הגדולה של המפעל הזה. בשנה האחרונה החלו לתכנן ישוב חבל לכיש; אבל זה הוא אחד המפעלים החלוציים הראשונים שהעיזו להעביר החרושת למרחב של הדרום. מפעל זה ישמש דוגמה ליוזמים וליוצרים בארץ שיצאו מהרצועה הצרה והמסובכת של חיפה ותל אביב ויתפשטו לדרום. אבל לאחר שיתבסס החבל הזה ויקומו עוד יישובים חקלאיים מסביב ותבנה העיר הזאת שתהיה של מלאכה וחרושת ודעת – תתחיל ההתפשטות דרומה. ותבוא ברכה על היוזמים אשר העיזו להיות הראשונים, להקים בית חרושת בקצה הדרום-הצפוני ממנו נתפשט ונגיע ביישובים רבים עד אילת."

פלקוביץ הקים וניהל את "המטוויה הישראלית לחוטי כותנה דקים בע"מ". המטוויה הייתה למעשה אבן הפינה לעיר קריית-גת, שתושביה הראשונים היו פועלי הבניין שהקימו את בנייני המפעל ואשר בהמשך עברו הסבה מקצועית למחלקות היצור במטוויה.

בשנת 1960 פרש מניהול המטוויה והקים על יסודות מפעל אשפרה ישן את "זיקית – מפעלי צביעה, דפוס ואשפרה בע"מ", שהפכה לאחד מעמודי התווך לתעשיית הטקסטיל הישראלית והייתה, ברבע האחרון של המאה ה-20, דומיננטית ביותר בתעשיית הטקסטיל בישראל בכלל ובמוצרי הטקסטיל וההלבשה שיועדו ליצוא בפרט. פלקוביץ עמד בראש "זיקית" עד לפרישתו לגמלאות בשנת 1998.

פלקוביץ היה פעיל ב"התאחדות בעלי התעשייה בארץ-ישראל", (לימים התאחדות התעשיינים בישראל), חבר הנהלת סקציית הטקסטיל וחבר הוועד הפועל בשנות ה-40. ונציג ישראל בקרן הכותנה הבינלאומית בשנות ה-70 וה-80.

שמואל פלקוביץ הלך לעולמו ב-31 בינואר 2005.