שמורת פורה
 | |
| מיקום | |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| מיקום |
מחוז הדרום  |
| קואורדינטות | 31°29′48″N 34°46′26″E / 31.49653°N 34.77378°E |
|
(למפת מערב הנגב רגילה)   שמורת פורה | |
  | |
שְׁמוּרַת חָרְבַּת פוּרָה היא שמורת טבע קטנה בנגב הצפוני, בסמוך למחלף מאחז שעל כביש קריית גת - בית קמה. בשמורה פריחה עשירה וייחודית בחודשים פברואר ומרץ.
בשמורת פורה גדלים צמחים ממוצא ים-תיכוני וצמחים ממוצא מדברי. השמורה הייתה מגודרת בשנות ה-60 של המאה ה-20 ולא נפגעה ממרעה. באתר סלעי קירטון גירניים מתקופת האאוקן. בשמורה גדלים צמחי כלנית מצויה, נורית, פרג, עירית גדולה, אירוס ארצישראלי, לשון פר, ערטנית השדות, כלח, שמשון הדור, עכנאי יהודה, דבורנית ודודאים. עוד בשמורה שיחי רותם, מלוח ולענה וצמחי וינקה עשבונית, עירית נבובה, מרווה ריחנית וצהרון מצוי.
שמורה פורה השתרעה על שטח בן 12 דונם באפיק נחל פורה, הוא יובל של נחל שקמה. בשנת 2007 הוגדל שטח השמורה ב-283 דונם. שמה ניתן על שם חורבת פורה הנמצאת בגבולה המערבי. השמורה נקראת בערבית ח'רבת אלפורה. בחורף נאגרים בשמורה מי שיטפונות בסיוע סכר ונוצר אגם עונתי. במקום גשר נחל שקמה שנהרס, גשר זה מהווה שריד מסילת הרכבת הטורקית שנסללה בתקופת מלחמת העולם הראשונה מטול כרם לבאר שבע, ומשם לקוסיימה בחצי האי סיני. הגשר נהרס בשיטפונות בשנות ה-70 של המאה ה-20. בשנים האחרונות נודעה השמורה במרבדי הכלניות האדומים שלה, שהתרבו והתרחבו בעשור הראשון של המאה ה-21, והיא נכללת בפסטיבל דרום אדום הנערך מדי חורף בחודש פברואר בנגב המערבי.
הכניסה הראשית לשמורה היא מכביש 40.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יום שדה "מפגשים של טבע בשמורת פורה", באתר מנהל חברה ונוער, אגף של"ח וידיעת הארץ
- שמורת פורה, באתר החברה להגנת הטבע
- שמורת פורה, באתר טיולי
- שמורת פורה, באתר טבע ונופים בישראל
- שמורת פורה, באתר מסע אחר
משה גלעד, לא בטוח שיש כאן אוצר, אבל כדאי מאוד לטייל באזור, באתר הארץ, 26 במאי 2021
