תאוהרי ג'אורג'סקו
 | |
| לידה |
31 בינואר 1908 בקאו, חבל מולדובה, ממלכת רומניה  |
|---|---|
| פטירה |
31 בדצמבר 1976 (בגיל 68) בוקרשט, הרפובליקה הסוציאליסטית של רומניה |
| מדינה |
רומניה |
| עיסוק |
עובד דפוס, פעיל איגודים מקצועיים, פוליטיקאי סגן ראש הממשלה שר הפנים ואחראי על תיאום השירותים המיוחדים לביטחון |
| מפלגה |
המפלגה הקומוניסטית הרומנית |
  | |
תאוהרי ג'אורג'סקו (ברומנית: Teohari Georgescu; 31 בינואר 1908 - 31 בדצמבר 1976) היה פעיל קומוניסט ופוליטיקאי רומני, פועל דפוס בהכשרתו, מראשי המשטר הקומוניסטי ברומניה, שר הפנים ו"מתאם השירותים המיוחדים" של רומניה בשנים 1945–1952 וסגן ראש הממשלה בשנים 1948–1952. מתוקף תפקידו היה מהאחראים למדיניות הדיכוי והטרור הסטליניסטי ברומניה במיוחד אחרי שנת 1947, בחסות כוחות הצבא הסובייטיים שנכחו על אדמת רומניה עד שלהי שנות ה-50'. ביוזמת יריביו במפלגה, ובראשם גאורגה גאורגיו דז', הורחק ג'אורג'סקו מהנהגת המפלגה והמדינה במאי 1952. בפברואר 1953 הוא נעצר, נחקר בגין האשמות-שוא על "קונוניה" "ימנית" בתוך המפלגה, על הסכמות עם הלגיונרים, על היותו כביכול סוכן של הבולשת הבורגנית לשעבר, על קשרים עם הציונים והקלות על הגירת יהודים מרומניה, ועוד. ב-1955 הוא שוחרר מן הכלא. בשנותיו האחרונות התאפשר לו לשרת כמנהל בית דפוס שבו עבד בצעירותו, ובימי שלטונו של ניקולאה צ'אושסקו טוהר שמו מכל אשמה ב-1968 והוא זכה לאותות הוקרה מהמפלגה.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
תאוהרי ג'אורג'סקו נולד בשנת 1908 בעיר בבוקרשט כשלישי בין שבעת הילדים של קונסטנטין ג'ארג'סקו ושל אנטה. הזוג גר בכביש קיטילה וניהל חנות מכולת. בנעוריו, אחרי הלימודים עזר ג'אורג'סקו לאביו בחנות. למד בבית ספר מקצועי לאמנויות גרפיות ושתי כיתות בתיכון "ספנטול סאבה". בגיל 15 התחיל לעבוד כשוליית סדר בבית הדפוס החשוב בבוקרשט, "Cartea Românească" ("הספר הרומני"). בגיל 18 התייתם מאביו. הוא שירת בצבא הרומני בבית הספר לקצינים זוטרים באוראדיה ולאחר מכן חזר לעבוד בבית הדפוס. התחיל בחשאי לקרוא חוברות תעמולה קומוניסטיות ובשנים 1927–1928 היה חבר בוועד השביתה של הפועלים במקום העבודה וב-1929 הצטרף למפלגה הקומוניסטית, שהייתה מחוץ לחוק. השתתף באסיפות חשאיות, בארגון שביתות ובחלוקת כרוזים.[1] במרץ-אוקטובר 1933 היה ג'אורג'סקו חבר בוועד האיגוד המקצועי ע"ש גוטנברג של עובדי הדפוס ובוועדה המקומית של איחוד האיגודים המקצועיים בבוקרשט. באוקטובר 1933 נעצר לראשונה על חלוקת כרוזים ועל פעילותו הפוליטית והסינדיקלית. בעת מעצרו ידוע שקיבל מכות מחוקריו. הודות למאמצי עורך דינו, יוסיף שראייר (?- 1950), עונשו הסתכם בחודשיים מאסר. הוא ריצה אותו בבית המעצר של מחוז בוקרשט בכלא וקרשט. אחרי שחרורו עבד ג'אורג'סקו בדצמבר 1933-יוני 1934 כפועל דפוס ב-"Cartea Românească" וכיהן כחבר במועצה הכללית של "האיגודים המקצועיים המאוחדים של רומניה". ב-8 ביוני 1934 נעצר שוב ומצא את עצמו שוב במאסר לחודשיים בבית הסוהר ז'ילאווה, ובסופו של דבר שוחרר בערבות.
פעילותו במפלגה הקומוניסטית במחתרת[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'אורג'סקו נעצר לאחר מכן פעמים חוזרות. בינואר 1935 נעצר בפלוישט בגין אי התייצבות בבית משפט והוחזק במעצר מספר חדשים. בין 1937–1940 משפטו נדחה מעל עשר פעמים עד שלבסוף נידון לחודשיים מאסר. בפעילותו המחתרתית נשא ג'אורג'סקו כינויים מחתרתיים כמו "יונסקו" (ב-1934–1935), "אנדריי" (1937-1936), "פופוב" (ביוני-ספטמבר 1940) ו"מיכאי" (1941-1940). בינואר 1935 נעצר בעיר פלוישט ושוב נכלא לחודשיים. בשנים 1937-1936 עבד בבית דפוס חשאי של המפלגה הקומוניסטית ואחר כך בין ספטמבר 1937 ליוני 1938 כיהן כמזכיר סניף המפלגה המחתרתי ב"סקטור 3" של בוקרשט וכן כחבר בוועד המקומי של המפלגה בבוקרשט. בו זמנית עבד ב-1937–1938 כפועל בבית הדפוס של היומון אדוורול וב"Imprimeria Națională" (בתרגום - "בית הדפוס הלאומי"). בהמשך פעל באוגוסט 1938-ספטמבר 1939 כמזכיר הוועד המקומי של המפלגה הקומוניסטית בבוקרשט ובאוקטובר 1939-אפריל 1940 נבחר לראשונה לחבר בוועד המרכזי של המפלגה ברמה ארצית. באפריל 1940–1941 נבחר גם למזכירות הוועד המרכזי של המפלגה.
באפריל 1940 ליווה למוסקבה את שטפאן פוריש, שהתמנה למזכיר הכללי החדש של המפלגה הקומוניסטית ברומניה. הנסיעה נועדה לקבלת הדרכה לפי הוראה גאורגי דימיטרוב במשרד הפנים הסובייטי (נ.ק.וו.ד) בענייני שיטות קידוד של המידע וטכניקות כתיבת ידיעות על גבי זכוכית.[2] בשובו לרומניה באוקטובר 1940 ג'אורג'סקו נבחר שוב לחבר הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית בין אפריל 1941 ל-21 באוקטובר 1945. בתקופה זו נעצר שוב ב-23 באפריל 1941 יחד עם שאר חברי מזכירות המפלגה פרט לפוריש. הפעם, בימי המשטר החדש, הצבאי-פאשיסטי של אנטונסקו, נידון ג'אורג'סקו לעשר שנות מאסר. הוא נכלא בבית הסוהר בקאראנסבש ואחר כך בכלא וקרשט ובהמשך, שוב בקאראנסבש. לפני שהועבר למחנה המאסר בטרגו ז'יו ב-1943 מינה גאורגיו-דז' את ג'אורג'סקו למנהיג ההתארגנות הקומוניסטית בבתי הכלא. יומיים אחרי נפילת המשטר אנטונסקו, בעקבות החזרה לחוקה הדמוקרטית, שוחרר ג'אורג'סקו מן הכלא ב-25 באוגוסט 1944.
הקריירה השלטונית בעת השכנת המשטר הקומוניסטי ברומניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחסות הצבא הסובייטי תפסה המפלגה הקומוניסטית ברומניה, שהפכה לחוקית, עמדות חשובות בשלטון הדמוקרטי החדש. לפי הצעתה של אנה פאוקר שחזרה מגלות ברית המועצות יחד עם כניסת הצבא הסובייטי לרומניה, ב-4 בנובמבר 1944 התמנה ג'אורג'סקו לתת-מזכיר מדינה לעניינים מנהליים במסגרת משרד הפנים של ממלכת רומניה. הוא עמד בקשר ישיר עם היועצים הסובייטים, ביניהם הגנרל דמיטרי פדיצ'קין, וגם באמצעות גאורגה פינטיליה, ראש "משק המפלגה" האחראי בנושאי ביטחון על הקשר עם הסוכנים הסובייטים ברומניה. בתוקף תפקידו קיבל עליו ג'אורג'סקו את המשימה לפעול להחדרת הקומוניסטים לתוך מנגנוני הז'נדרמריה והסיגורנצה ולשירות המודיעין המיוחד הרומניים. ג'אורג'סקו סיים את תפקידו כתת-המזכיר במשרד הפנים ב-28 בפברואר 1945.
כעבור שבוע, ב-6 במרץ 1945 התמנה כשר הפנים בממשלת ד"ר פטרו גרוזה, שנמצאה בשליטה קומוניסטית רחבה. הוא המשיך להחזיק בתיק זה עד 28 במאי 1952, גם בממשלה הבאה בראשות גאורגה גאורגיו -דז' שהייתה על טהרת המפלגה הקומוניסטית. אחרי מעצרו של המזכיר הכללי לשעבר של המפלגה, שטפאן פוריש, הרביעייה המנהיגה את המפלגה - המזכירות - שהייתה מורכבת מגאורגיו-דז, אנה פאוקר, וסילה לוקה וג'אורג'סקו עצמו שהאשימה את פוריש בבגידה הורתה על חיסולו הפיזי. ללא משפט, פוריש נרצח אחר כך בשנת 1946 בבית שבו הוחזק בכוח, באמצעות אלת ברזל. מבצעי ההוראה היו נאמנו של דז', גאורגה פינטיליה ונהגו.[3] בוועידה הלאומית של המפלגה הקומוניסטית של רומניה שהתקיימה ב-16-22 באוקטובר 1945 נבחר ג'אורג'סקו לחבר בוועד המרכזי של המפלגה והשתייך לו עד 27 במאי 1952.(מ-1948 שינתה המפלגה את שמה למפלגת הפועלים הרומנית). הוא נבחר גם לחבר בפוליטבירו (הלשכה הפוליטית) של הוועד המרכזי ובמזכירות הוועד המרכזי, בהן פעל כחבר מן המניין עד 27 במאי 1952.
בשנים 1946–1948 היה ג'אורג'סקו גם חבר בבית הנבחרים והחל מ-1948 עד 1952 היה נציג של מחוז הבחירה טימישוארה באספה הלאומית הגדולה, הפרלמנט החדש שהוקם על ידי השלטון הקומוניסטי. בין 17 במרץ 1948 ל-28 במאי 1952 כיהן ג'אורג'סקו גם כסגן ראש הממשלה בממשלת גאורגיו-דז'. בעת היותו אחד המנהיגים המרכזיים של השלטון החדש של "הרפובליקה העממית הרומנית" ובמיוחד כאחראי על משרד הפנים ותיאום השירותים המיוחדים לביטחון, השליט ג'אורג'סקו ועמיתיו מדיניות של דיכוי וטרור, שכלל במשך שבע שנים כ־100,000 מעצרים פוליטיים - של מתנגדים בפועל או מדומים חשודים כמתנגדים לשלטון הקומוניסטי, של איכרים שהתנגדו לקולקטיביציזה של החקלאות, של חברים לשעבר ודמויות פוליטיות מן המפלגות ה"בורגניות" שהוצאו מחוץ לחוק, אקדמאים, אנשי רוח ואנשי דת הידועים כבעלי דעות שונות מהאידאולוגיה השלטת. האסירים הפוליטיים הראשונים היו הנעצרים בהפגנות הפרו-מונרכיות בסתיו 1945 ובימי הבחירות הכלליות המזויפות ב-19 בנובמבר 1946. עם האנשים שנפלו ראשונים קרבן לדיכוי נמנה גם התובע ג'וג'וק מקראיובה שניהל בימי המשטר הקודם תיק פלילי נגד ג'אורג'סקו נעצר ב-1948 והובא לבוקרשט והושלך דרך החלון מהקומה החמישית של פרפקטורת המשטרה.[4] בשנת 1948 אורגן גם דיכוי הכנסייה היוונית-קתולית הרומנית שהוצאה מחוץ לחוק ומעצרם של בישופיה (28 באוקטובר 1948). בעת הנהגתו עסקו שירותי הביטחון גם בדיכוי קבוצות פרטיזנים אנטיקומוניסטים פחות או יותר חמושות שפעלו באזורים הכפריים ובהרים. בשנת 1947 ניצלו הסובייטים, אמיל בודנראש וג'אורג'סקו את ניסיונם של כמה ממנהיגי האופוזיציה להימלט מרומניה ("פרשת טמדאו") כדי להוציא מחוץ לחוק את שתי "המפלגות ההיסטוריות" הבורגניות - מפלגת האיכרים הלאומית והמפלגה הלאומית-ליברלית ולעצור את מנהיגיהם. רבים מהם נזרקו לבתי סוהר הידועים כיום לשמצה.[5]
כשר הפנים בשנת 1951 היה ג'אורג'סקו המארגן הראשי של גירושם ההמוני של בני קבוצות אתניות וחברתיות מאזור הספר בגבול עם יוגוסלביה - רבע מהם גרמנים אתניים (שוובים של באנאט), האחרים סרבים, בולגרים, ארומנים קיאבורים, פליטים רומנים מבסרביה ובוקובינה וכו', לערבות ברגאן המשתרעות בין בוקרשט לדנובה.
מאוחר יותר, בחקירתו ב-1952 הואשם ג'אורג'סקו על ידי דז' וחבריו לעבר במפלגה כי בסוף 1945, ביוזמתם של אנה פאוקר ושלו נוהלו מגעים מטעם המפלגה הקומוניסטית עם ניקולאיה פטראשקו, מנהיג בפועל של הפלג של הוריה סימה בארגונים הלגיונרים המחתרתיים (התנועה הלגיונרית הייתה בלתי חוקית ברומניה החל משנת 1941) וסוכם על "אי תוקפנות" בין הצדדים ועל שחרורם של לגיונרים ממחנות הריכוז והפסקת רדיפתם של אלה שירדו למחתרת (ושלא ביצעו פשעים) בתמורה להסגרה מרצון ומסירת כלי נשק .[6][7] צעדים אלה היו למעשה חלק מהמאמץ הקדחתני של המפלגה הקומוניסטית שמספר חבריה היה מצומצם להגדיל בקצב מהיר את מספרם[8] והם היו בזמנו חלק מהמדיניות שנקבעה על ידי מזכירות המפלגה כולה.[9] בסופו של דבר בשנת 1948 התחילו מעצרים המוניים של אלפי חברים לשעבר של התנועה הלגיונרית,
בעת כהונתו כשר הפנים האחראי להוצאת דרכונים, התנהלה עלייה המונית של יהודים מרומניה לישראל, בהתאם למדיניות של המפלגה הקומוניסטית של רומניה באישור ההנהגה הסובייטית. תפקידו ותפקידה של אנה פאוקר בהרשאת עלייה זו בשנים 1948–1951 נוצלה ב-1952 בהכפשתם של השניים כ"משתפים פעולה" עם הציונים.
ההדחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במליאת הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית ב-26-27 במאי 1952 הואשם תאוהרי ג'אורג'סקו - ביחד עם שרת החוץ אנה פאוקר, עם שר האוצר וסילה לוקה ועם גאורגה רדולסקו, סגן השר לסחר-החוץ - בעידוד הפלגנות בתוך המפלגה, ובחתירה נגדה ונגד המדינה. בשלב הראשון הוא ושאר הנאשמים סולקו מהפוליטבירו ומתפקידיהם במפלגה הקומוניסטית ובמדינה. אחרי "בדיקת" המסמכים, החל ב-17 ביוני 1952 עבר ג'אורג'סקו סדרת חקירות ב-DGPS (המינהל הכללי של משטרת הביטחון), ארגון שהוקם תחת חסותו ב-1948. ב-18 בפברואר 1953 נכלא ג'אורג'סקו, ושוחרר מן הכלא בתום 3 שנים, ב-20 בינואר 1956.
בכלא הוא עבר 190 חקירות קשות, כפי שהיה נהוג מאז שהוא עצמו עמד בראש משרד הפנים וניהל את "תיאום השירותים המיוחדים" לביטחון. על מנת ללחוץ עליו להודות ולהלשין על חבריו, הובאו למעצר גם אשתו וילדיו.[10] עם הרחקתו מפעילות פוליטית והעמדתו בחקירות, הושם הקץ ל"ניסוי פיטשט" - שיטת "חינוך מחדש" שנוהלה בשנים 1949–1952 על ידי השירותים החשאיים, במטרה להשפיע על אסירים פוליטיים, ולכפות עליהם את האידאולוגיה של המפלגה הקומוניסטית. האשמותיו של ג'אורג'סקו כללו: (1) היותו סוכן בשירות הבולשת הבורגנית (ה"סיגורנצה"); (2) מינוי עורך דינו לשעבר, יוסיף שראייר (שהואשם אף הוא כ"סוכן הסיגורנצה") לתפקיד מזכיר כללי של משרד הפנים; (3) ניסיון להגיע להסכם פיוס עם נציגי הלגיונרים (חברי "משמר הברזל" הפרו-נאצי) שיאפשר ללגיונרים-לשעבר שדה פעולה חופשי לפעולות ריגול, חבלה ותעמולה נגד המשטר; (4) ניהול מדיניות מנוגדת לאינטרסים של המדינה בסוגיית ההגירה, ומתן אפשרות לעזיבתם של מהנדסים, רופאים וטכנאים שעבודתם הייתה חיונית למדינה; (5) הקלה על גורמים ציוניים עוינים להגר מן המדינה; (6) התערבות לטובת עבריינים כך שיחמקו מעונש; (7) התערבות דומה לטובת מקורביו וקרובי משפחתו; (8) ניהול יחסים עם נשותיהם של אסירים ועם פקידות הכפופות לו; (9) הפסקת חקירתה של פקידה במשרד הפנים בשם אוקטביה פרוימסקו שהייתה מאהבתו; (10) החזקת מטבע זר ברשותו בניגוד לחוק. בסופו של דבר לא נמצאו ראיות לכך שהוא היה סוכן הסיגורנצה, ואף לא לכך שידע כי יוסיף שראייר היה סוכן. ביוזמת הנהגת המפלגה בראשות צ'אושסקו נערכה לג'ורג'סקו ב-1968 חקירה חוזרת על ידי ועדה מיוחדת שטיהרה אותו מרוב ההאשמות. בעניין רציחתו של פוריש הוועדה הגיעה למסקנה כי הודאתו בכך שיזם את המעשה הייתה לא מהימנה, והרצח בוצע מיוזמתה המשותפת של הנהגת המפלגה ובראשה גאורגיו-דז' (שמת ב-1965) .[11]
שנותיו האחרונות. טיהור שמו על ידי המשטר צ'אושסקו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שחרורו ממאסר, משפטו המתוכנן בוטל, ובאפריל 1956 - באישורו של גאורגיו-דז' שהחליט "למחול" לו, עבר ג'אורג'סקו לעבוד כסגן מנהל (ובהמשך כמנהל) בבית הדפוס "13 בדצמבר" בבוקרשט, שמו החדש של בית הדפוס "Cartea Românească" שבו עבד בצעירותו. ב-1963 פרש לגמלאות.
בימי שלטונו של ניקולאה צ'אושסקו, במליאת הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הוחלט באפריל 1968 לטהר מאשמה את שמותיהם של חלק מקרבנות הדיכוי הסטליניסטי משנות מנהיגותו של גאורגה גאורגיו דז', ביניהם גם תאוהרי ג'אורג'סקו. ב-21 ביולי 1972 מונה ג'אורג'סקו, לאות הוקרה, כחבר מ"מ בוועד המרכזי של המפלגה. הוא החזיק בתפקיד זה עד ה-28 בנובמבר 1974. כמו כן הוענקו לו התואר "גיבור העמל הסוציאליסטי" ומדליית הזהב "המגל והפטיש".
חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחותו, לנוצה פסקולסקו, הייתה בשנות ה-50 ראשת לשכה במשרד החינוך הרומני, בעת כהונתה של אנה פאוקר. אחד מאחיו, בבה ג'אורג'סקו, התמנה ב-1948 למפקד בית הסוהר בג'ורג'יו.[12] ג'אורג'סקו היה נשוי פעמיים: אשתו הראשונה, אמיליה סמואילה, יהודייה במוצאה, הייתה פעילה קומוניסטית מתקופת המחתרת. היא ילדה את בתו הראשונה, אנקה, לימים רופאה, שעלתה לישראל בשנות ה-80' עם בעלה. אשתו השנייה הייתה מריוקה, גרושתו של הפעיל הקומוניסטי גריגורה ג'אמנו. מנישואים שניים אלה נולדו לג'אורג'סקו שני בנים תאומים.[13]
אחד מגיסיו היה הגנרל ניקולאיה פרבולסקו, שמונה על ידי ג'וארג'סקו כמזכיר כללי במשרד הפנים המופקד על המשטרה, ובהמשך היה לתת-מזכיר במשרד האספקה וראש עיריית בוקרשט בשנים 1949-1948.[14]
תאוהרי ג'אורג'סקו מת ב-1976. אפרו נטמן ב"אנדרטת גבורי המאבק לחירות העם והמולדת, למען הסוציאליזם", הידוע כיום כמאוזולאום בפארק קרול. אחרי נפילת המשטר הקומוניסטי ברומניה הוא הועבר למקום אחר.
פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1946 - אות מסדר ההצטיינות בתחום התרבות (Meritul cultural)- בדרגת קצין
- 1972 - תואר "גיבור העמל הסוציאליסטי"
- 1972 - מדליית הזהב "המגל והפטיש"
פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Cuvântarea ținută la Conferința administrativă de la Cluj, 25 septembrie 1945, 1945
(נאום בוועידה המנהלית בקלוז', 26 בספטמבר 1945)
- La interese unice, 1945
(למען אינטרסים מאוחדים)
- Discurs rostit în fața cetățenilor Sectorului III Albastru, 1946
(נאום בפני אזרחי הסקטור III כחול של בוקרשט)
- O vigilentă apărare a libertăților populare. Culegere de articole (1944–iulie 1946), 1946;
(ההגנה המפוקחת של חירויות העם. קובץ מאמרים. 1944-יולי1946)
- Cucerirea (1877) și redobândirea independenței naționale (1944/45), 1946
(כיבוש העצמות הלאומית - ב-1877 - כיבושה מחדש -ב-1944–1945)
- Bazele politice ale regimului de democrație populară, 1949
(היסודות הפוליטיים של משטר הדמוקרטיה העממית)
- Consiliile populare. Expunere făcută în fața Marii Adunări Naționale, miercuri 12 ianuarie 1949, 1949
(המועצות העממיות. סקירה בפני האספה הלאומית הגדולה, יום רביעי 12 בינואר 1949) (המפלגה והארגון המהפכני המאוחד של הנוער העובד)
- Partidul și organizația unică revoluționară a tineretului muncitor 1949
- Cuvântare rostită la Conferința de unificare a Tineretului muncitor în ziua de 21 martie 1949, 1949
(נאום בוועידה לאיחוד הנוער העובד ב-12 במרץ 1949)
- Expunere asupra proiectului de lege pentru raionarea teritorială a R.P.R., 1950
(סקירה על פרויקט החוק לחלוקה טריטוריאלית של הרפובליקה העממית הרומנית)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ולדימיר טיסמניאנו, Stalinism pentru eternitate, היסטוריה פוליטית של הקומוניזם הרומני, הוצאת Humanitas, בוקרשט, 2014.
- 2001 Doina Jela Lexiconul negru - Procesul comunismului, Humanitas București
- Dan Cătănuș, Ioan Chiper Cazul Foriș.Lupta pentru putere in P.C.R, Vremea, București 1999:,
(כולל דו"חות חקירות של תאוהרי ג'אורג'סקו בשנות המעצר ב-1953–1954)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"De unde vine minciuna „Teohari Georgescu = Burăh Tescovici” באתר Acum - 19 באוקטובר 2010
ביוגרפיה קצרה Laurențiu Dologa- Fețe ale comunismului românesc:Teohari Georgescu באתר Ziare 18 באוגוסט 2010
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ D.Jelea ע'123
- ^ Doina Jelea ע' 123
- ^ 2014 V.Tismăneanu ע' 136
- ^ Doina Jelea ע'125
- ^ 2014 V.Tismăneanu ע' 128
- ^ 1 Alexandru Nicolschi, ilegalist comunist, spion sovietic, deţinut şi general de securitate (ברומנית)
- ^ Lavinia Bitea, Jurnalul Național 9.5.2006 Ca Făt Frumos din poveste in Istoria comunismului [1]
- ^ Lavinia Bitea 2006
- ^ V.Tismaneanu 2014 ע' 123
- ^ Doina Jelea ע' 124
- ^ סטנוגרמה של חקירתו של ג'אורג'סקו ב-1968. Vladimir Alexe 27.9.2006 באתר חדשות 9am.ro
- ^ D.Jelea ע' 124
- ^ V.Tismăneanu 2010
- ^ Doina Jelea עמ' 124