תוצאות מלחמת העולם הראשונה

הלחימה במלחמת העולם הראשונה הסתיימה כאשר הפסקת האש נכנסה לתוקף בשעה 11:00 ב-11 בנובמבר 1918 עם חתימת הסכם הכניעה הגרמני.

ההסגר על גרמניה

בעקבות המלחמה הטילו מדינות ההסכמה הסגר ימי על גרמניה. מעריכים כי הסגר זה גרם למותם של אזרחים רבים בשל תת-תזונה במשך השנתיים האחרונות למלחמה. תחזוקת ההסגר, כפי שתואר על ידי רוברט לקי ב-Delivered From Evil, "יענה את הגרמנים... וישלח אותם בזעם הייאוש לזרועות השטן". מצור זה וההשפלה בחוזה ורסאי גרמו להיסטוריונים רבים לטעון כי היחס לגרמניה לאחר המלחמה הגדולה היה אחת מהסיבות לפרוץ מלחמת העולם השנייה.

צ'רצ'יל התייחס להסגר בנאומו ב-3 במרץ בבית הנבחרים הבריטי:

אנו שומרים על אמצעי הכפייה שלנו פעילים לגמרי... אנו מתחזקים את המצור בקנאות... גרמניה קרובה מאוד לגוויעה ברעב. העדויות שקיבלתי... מראות... את סכנת הקריסה הגדולה בה נתון כל מרקם החיים החברתי והלאומי של גרמניה, תחת לחץ הרעב ותת-התזונה.

ההסגר לא הוסר עד לאחר יוני 1919, עם חתימת חוזה ורסאי.

חוזה ורסאי

ערך מורחב – חוזה ורסאי

תוצאת ועידות השלום בפריז ביוני 1919, היה חוזה ורסאי – סופה הרשמי של המלחמה. בין 440 סעיפיו, דרש החוזה שגרמניה תקבל אחריות על פתיחת המלחמה ותשלם פיצויים כבדים. ההסכם כלל גם פסקה, שחייבה את הקמת חבר הלאומים. הסנאט האמריקאי מעולם לא אישר את האמנה, למרות מסע התמיכה באמנה שבו פצח נשיא ארצות הברית, וודרו וילסון. ארצות הברית נשאה ונתנה על חוזה שלום נפרד עם גרמניה, שהושלם באוגוסט 1921.

מגפת השפעת

ערך מורחב – השפעת הספרדית

מקרה נפרד אך קשור היה מגפת השפעת הגדולה. זן חדש של שפעת, שמקורו בארצות הברית אולם כונה באופן מטעה "שפעת ספרדית", נישא בטעות לאירופה עם הכוחות האמריקאים. המחלה התפשטה במהירות דרך יבשת אמריקה ואירופה, וקנתה אחיזה לבסוף בעולם כולו. מספר המתים המדויק אינו ידוע, אך ההערכה כי מדובר בכ-50 מיליון איש אינה נחשבת למוגזמת.

תוצאות גאופוליטיות וכלכליות

מהפכות

מאורע חשוב ביותר, שנגרם בגלל המחסור הכלכלי הקשה ברוסיה בעקבות המלחמה, היה המהפכה הרוסית שהביאה להפלת המשטר הצארי, ובסופה עלו הבולשביקים לשלטון. אך התקוממויות של סוציאליסטים וקומוניסטים התרחשו גם במדינות אירופאיות אחרות מ-1917 והלאה, בעיקר בגרמניה והונגריה.

גרמניה

ערך מורחב – רפובליקת ויימאר

גרמניה טרום מלחמת העולם הראשונה

הגרמנים נאלצו לוותר למדינות שונות על כמעט 13 אחוזים משטחי האימפריה שלהם. החלק ה"מוחרם" הגדול ביותר מגרמניה הוחזר לפולין, שתבעה את רוב השטחים שהיו בבעלותה לפני החלוקות של 1772–1795. פרובינציות אלה נבלעו על ידי גרמניה ב-1881; חלקן נקראו לעיתים בשם "המסדרון הפולני" בגלל מיקומן בין פרוסיה המזרחית לבין שאר גרמניה. בריטניה וצרפת לקחו את מרבית הקולוניות של גרמניה ואת שטחי האימפריה העות'מאנית מחוץ לטורקיה כמנדטים מטעם חבר הלאומים.

למרות ההשפלה שבשלום זה, גרמניה כיבדה את גיבורי המלחמה שלה והנציחה את ניצחונותיה. ראויה לציון במיוחד בניית (1927) האנדרטה הגדולה לזכר ניצחונם על הרוסים בקרב טננברג.

מיליטריסטים גרמנים יצרו עד מהרה תאוריות לגבי המהפכות בגרמניה, שלטענתם מנעו את ניצחונה במלחמה הגדולה. גרמנים רבים נטו להאמין שהם יכלו לנצח במלחמה אלמלא בוגדנותם של פוליטיקאים בעורף. היה צורך במלחמת העולם השנייה כדי לשכנע אותם שלא כך הדבר.

על אף שארצות הברית תמכה בתשלום פיצויים גרמני, היא מצאה עצמה בסופו של דבר מלווה כספים לגרמניה לשם שיקום כלכלתה, שחלק ניכר מהם שימשו למעשה לתשלום הפיצויים. גרמניה שילמה פיצויים גם בצורת סחורות וחומרים אחרים; עם זאת, תוצאתם הכוללת של פיצויים אלה הייתה מיתון כלכלי לא רק בגרמניה, אלא גם במדינות אחרות להן גרמניה ייצאה סחורות במחירי שוק נמוכים.

רוסיה

ערך מורחב – המהפכה הרוסית 1917, חוזה ברסט-ליטובסק

בשנת 1917, עוד במהלך המלחמה, התרחשה מהפכה. השלטון האוטוקרטי של הצאר הופל ונעשה ניסיון להקים ברוסיה משטר דמוקרטי. אולם, בסופו של דבר השתלטה על רוסיה המפלגה הבולשביקית, שהייתה מפלגה קומוניסטית, והיא הקימה ברוסיה את המשטר הקומוניסטי הראשון בעולם. מנהיגי רוסיה החדשים ובראשם לנין החליטו לפרוש מהמלחמה בראשית 1918 ובכך עוררו על עצמם את זעמן של בריטניה וצרפת. הרעיון הקומוניסטי ותפישת השלטון בכח על ידי מהפכה עוררו חשש במערב ורוסיה מצאה את עצמה במהרה מבודדת ומוחרמת.

כתוצאה מכישלון הבולשביקים לוותר על טריטוריות, כוחות גרמנים ואוסטרים הביסו את הצבא הרוסי, והממשלה הקומוניסטית החדשה נאלצה לחתום על חוזה ברסט-ליטובסק במרץ 1918. בחוזה זה ויתרה רוסיה על כל תביעותיה לפינלנד, לטביה, ליטא, שטחי פולין הקונגרסאית ואוקראינה, והותירה לגרמניה ואוסטרו-הונגריה "לקבוע את הסטטוס העתידי של שטחים אלה בהסכמת תושביהם". מאוחר יותר, ממשלת לנין הכריזה גם על ביטול חלוקת ברית פולין, ובכך הפכה לאפשרית את תביעת פולין לגבולותיה מ-1772.

ממלכת פולין, שהוכרזה על ידי הגרמנים והאוסטרים על שטחה של פולין הקונגרסאית ב-1916, והיוותה חלק מן התוכנית המרכז-אירופאית, הוחלפה ב-1918 ברפובליקה הפולנית. תחת הנהגתו הדינמית של הנשיא הזמני יוזף פילסודסקי, היא איחדה את הפרובינציות הפולניות הקודמות של אוסטריה ופרוסיה. פילסודסקי שאף גם לסייע לבלארוס ולאוקראינה להיעשות מדינות עצמאיות, אך התוכנית נכשלה, ושתי הארצות היו לרפובליקות סובייטיות נפרדות.

רומניה, שנוצרה מאיחודן של מונטניה (Muntenia) ונסיכות מולדובה (Moldova), החזירה לעצמה את חלקה המזרחי של מולדובה (בסרביה) מרוסיה.

הרפובליקה הדמוקרטית של ארמניה, הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה והרפובליקה הדמוקרטית של אזרבייג'ן הוקמו באזור הקווקז עם התפרקותה של הרפובליקה הדמוקרטית הפדרטיבית של עבר הקווקז. ב-1922 פלשו הסובייטים לכל המדינות הללו, והכריזו עליהם כרפובליקות סובייטיות. מאורעות דומים התרחשו במרכז אסיה.

האימפריה האוסטרו-הונגרית

האימפריה האוסטרו-הונגרית נחלקה לכמה וכמה שטחים. הרפובליקות החדשות של אוסטריה והונגריה נוצרו, כופרות בכל המשכיות עם האימפריה הישנה. צ'כוסלובקיה הוקמה מבוהמיה, מורבייה, שלזיה האוסטרית, סלובקיה ורותניה הקרפטית. גליציה הועברה לפולין ואיטליה קיבלה את דרום טירול וטריאסטה. בוסניה-הרצגובינה, קרואטיה, סלובניה ו-וויבודינה (vojvodina) צורפו לסרביה ומונטנגרו ליצירת מה שנודע לאחר מכן כיוגוסלביה. בוקובינה צורפה לרומניה, וכן טרנסילבניה הפכה לחלק ממנה. למרות העובדה שחוזה ורסאי לא גרם לשינויים אלה, הוא הכיר בהם.

גם מהמחוז ההונגרי באנאט, נקרעו חלקים גדולים על ידי רומניה ויוגוסלביה.

בגלל האוכלוסייה המעורבת, וחלקית בגלל האינטרסים של כוחות מסוימים, הגבולות החדשים הללו לא תמיד נערכו בהתאם לחלוקות אתניות. כמעט כל המדינות החדשות של מזרח אירופה הכילו מיעוטים לאומיים גדולים. מאות אלפי גרמנים המשיכו לחיות במדינות זה עתה נוצרו. רבע מאוכלוסיית הונגריה מצאה עצמה חיה מחוץ למדינה זו.

האימפריה העות'מאנית

ערך מורחב – מלחמת העצמאות של טורקיה

בסוף המלחמה התפרקה הממשלה העות'מאנית, והאימפריה חולקה בין הכוחות המנצחים בהסכם סוור (Treaty of Sèvres).

צרפת ובריטניה קיבלו את מרבית המזרח התיכון, והבריטים קיבלו את המנדט הבריטי בארץ ישראל מחבר הלאומים.

איטליה ויוון קיבלו את מרבית אנטוליה, אך התנגדות טורקית כפתה על היוונים נסיגה משם, בזמן שהאיטלקים לא היו מסוגלים לבסס עצמם במדינה זו. המדינה העצמאית של ארמניה נוצרה במזרח טורקיה, אך הצבא האדום פלש ב-1920 ומדינה זו צורפה לברית המועצות.

אזור כורדי אוטונומי הוקם גם כן, אך ניסיונותיו לקבל עצמאות ב-1920 דוכאו על ידי הטורקים.

לאחר שההתנגדות הטורקית, שהובלה על ידי מוסטפא כמאל, כבשה את האזורים היווניים, איטלקיים, ארמנים וכורדים, נחתמה ברית חדשה – ברית לוזאן, שסיימה את כל מעשי האיבה באופן רשמי, והובילה ליצירת הרפובליקה הטורקית המודרנית.

האימפריה הבריטית

שינויים קונקרטיים פחות כללו את ההחלטיות הגוברת של מדינות חבר העמים הבריטי. קרבות כקרב גליפולי עבור אוסטרליה וניו זילנד, וקרב רכס וימי עבור קנדה, גרמו לגאווה לאומית גדלה במדינות אלה, ולאי רצון גובר שלהן להישאר כפופות לבריטניה, מה שגרר אחריו את עליית האוטונומיה הדיפלומטית שלהן בשנות ה-20.

באשר לבריטניה עצמה, למימון המלחמה היה מחיר כלכלי נורא. בהיותה אחת מהמשקיעות הגדולות במלחמה, נכנסה בריטניה לחובות כבדים, עם תשלומי ריבית שעמדו על כ-40% לכל הוצאה ממשלתית. האינפלציה הוכפלה בין 1914 ועד לשיאה ב-1920, בזמן שערך המטבע הבריטי נפל ב-258 אחוזים. פיצויים בצורת פחם גרמני, שניתן בחינם, דיכאו את התעשייה המקומית, וגרמו לשביתה כללית ב-1926.

ארצות הברית

אף על פי שנגררה אל המלחמה בחוסר רצון בולט של רוב אזרחיה ומנהיגיה, יצאה ארצות הברית בסופה של המלחמה כמנצחת הגדולה, כמעצמת על כלכלית וצבאית וכמנהיגה מוסרית של העולם המערבי. עם זאת, לאור האכזבה מכישלון המלחמה להשיג את האידיאלים הנעלים שהובטחו בידי נשיאה וודרו וילסון בנאום ארבע עשרה הנקודות, בחר העם האמריקאי בבדלנות, ונהנה מכמה שנים של שגשוג עד לשפל הגדול ב-1929, ובסופו של דבר, נכנסה ארצות הברית למלחמת העולם השנייה בדצמבר 1941.

צרפת

בשביל צרפת סימן קץ המלחמה את סופה של הדומיננטיות הפרוסית-גרמנית, שנמשכה מאז שהפרוסים והבריטים גירשו את נפוליאון ב-1815, ובמיוחד מאז תבוסת הצרפתים במלחמת צרפת–פרוסיה ב-1870.

אולם הגנרליסימו של "מדינות ההסכמה", פילדמרשל פרדיננד פוש, תבע כי למען ביטחון צרפת על נהר הריין ליצור מעתה גבול בין צרפת לגרמניה. בהתבססו על ההיסטוריה, הוא היה משוכנע שגרמניה תחזור להיות איום שוב, ומששמע כי חוזה ורסאי הותיר את גרמניה יחסית ללא פגע, הוא חזה בדיוק רב כי "זהו אינו שלום, זוהי אך הפסקת אש למשך 20 שנה".

השתתפותם של חיילי קולוניות צרפתיות מהודו-סין, צפון אפריקה ומדגסקר במלחמה, שבלעדיהם עלולה הייתה להפסיד, אף היא עובדה בעלת משמעות. כאשר חיילים אלו חזרו למולדתם, וצרפת המשיכה להתייחס אליהם כאל אזרחים סוג ב', רבים מהם הפכו להיות הגרעין של קבוצות התומכות בעצמאות.

מיעוטים

מיעוטים רבים מצאו את עצמם גולים, או במצב גאופוליטי חדש. 3 מיליון גרמנים בחבל הסודטים (שהיו רוב בחבל הארץ אך מיעוט בצ'כוסלובקיה), וכשלושה מיליון הונגרים אתנים, ועוד רבים אחרים.

קשה במיוחד היה מצב היהודים, שנחשדו כלא נאמנים בכל הארצות הכבושות. בארצות הקומוניסטיות שבחרו באתאיזם אנטי דתי, הם נרדפו הן בשל דתם, והן בשל אי נאמנותם לקומוניזם. מעריכים כי כ-100,000 יהודים נרצחו במהומות אנטי בולשביקיות שנערכו בידי פולנים אוקראינים ורוסים, מיד לאחר המלחמה. בגרמניה ואף בארצות מזרח אירופה הואשמו היהודים בבגידה ובאחריות להפסד, ובארצות המערב האשימו את היהודים בתמיכתם בקומוניזם, במהפכנות, ובמידה רבה במלחמה עצמה.

הכלכלה העולמית

הכלכלה העולמית שלאחר מלחמת העולם הראשונה סבלה מבעיות שונות שסייעו לסלול את הדרך לשפל הגדול של שנות ה-30. הכלכלה מלאת הטלטלות שלאחר המלחמה הביאה מדינות רבות לשינוי מדיניותן הכלכלית, ומתוך הנסיבות שלאחר המלחמה, תפסה בהדרגה ארצות הברית את מקומה של בריטניה ככלכלה הגדולה בעולם, רבות הודות ליכולתה להתמודד היטב עם המשברים שיצרה מלחמת העולם הראשונה.

המלחמה מומנה במידה רבה באמצעות אשראי. אג"ח למימון המלחמה נקנו מבעלי הון מקומיים, ובהלוואות זרות, בעיקר מארצות הברית, שהייתה נייטרלית רוב המלחמה. ארצות הברית סיפקה במהלך המלחמה 10.3 מיליארד דולר למדינות ההסכמה, כאשר בריטניה קיבלה 4.1 מיליארד דולר. גרמניה, שמדיניותה הכלכלית נשענה על הנחה שמדינות הציר ינצחו במלחמה, הסתמכה על תשלומים ספקולטיביים שקיוו הגרמנים לקבל מהסכם הכניעה. בינתיים נהגה גרמניה להדפיס כסף וללוות סכומים גדולים בתנאים אטרקטיביים למדי, ובסוף המלחמה הייתה נתונה בחוב של 156 מיליארד רייכסמארק. בשנת 1918 שווי המטבע הגרמני היה 50% לעומת שוויו ארבע שנים קודם לכן.

בעקבות ההלוואות הרבות, בתום המלחמה, בשעה שמדינות רבות באירופה חוו ירידה בעצמתן הכלכלית, ארצות הברית נהנתה משגשוג בהיבט זה. ארצות הברית נקטה בשנים אלו במדיניות חובות קשוחה, שאילצה את מדינות ההסכמה להסתמך על החוב הגרמני, כדי שיוכלו להחזיר בתורן את חובן לארצות הברית. מהלכים אלו הקשו על הכלכלה הגרמנית להתאושש, והובילה אותה בשנת 1923 לאינפלציה אדירה, שבשיאה המחירים הוכפלו כל יומיים. למרות שממשלת גרמניה הצליחה לחסל את החוב הפנימי שלה הודות לאינפלציה, ההשלכות החברתיות והפוליטיות שלה היו הרסניות, וביניהן משבר אמון רב, ואובדן נכסים אדיר שמוטט את מעמד הביניים הגרמני, ויצר את הקרקע הפוליטיות לעלייתן של מפלגות קיצון פוליטיות בשנים אלו. הסדרי החוב פגעו קשות גם בבולגריה, בת בריתה של גרמניה במלחמה.

משבר יכולת החזר החוב של מעצמות המרכז, הגיע לכדי פתרון זמני בזכות מעגל של הלוואות, כאשר מעצמות המרכז מלוות כספים מארצות הברית, כדי שיוכלו להחזיר את חובן למדינות ההסכמה, שבתורן יחזירו את חובן לארצות הברית. מעגל זה הגביר את התערבותה של ארצות הברית באירופה, וגרם להתלהבות אמריקאית בהשקעות זרות, שיצרה התאוששות מסוימת בכלכלה האירופית, ובעיקר תקווה פוליטית. התלהבות אמריקאית זו נמשכה עד לשפל הגדול שעצר אותה באופן דרמטי.

במקביל, ארצות הברית ששמרה בקנאות על יציבות תקן הזהב העולמי, על אף פרישתן של מספר מדינות מהתקן לפני המלחמה, ולאחר המלחמה עודדה מדינות לשוב לתקן הזהב, שיאפשר להן להחזיר חוב בעזרת זהב. תשלומי הזהב לארצות הברית הגדילו את כמות הזהב במדינה, מה שעל פי מדיניות תקן הזהב אמור לגרום לאינפלציה במדינה המקבלת את הזהב, ולדפלציה במדינות שמשלמות את הזהב. בתיאורה, עליית המחירים של האינפלציה וירידת המחירים של הדיפלציה אמורים היו להוביל בסופו של דבר להחזרתו של הזהב למדינה המשלמת, אולם בפועל, בעקבות התחייבותו של הפדרל ריזרב לשמור על יציבות מחירים, נאלץ הפדרל ריזרב לאגור זהב ו"להוציא אותו מחוץ לשוק". המהלך אמנם פתר באופן זמני את הבעיה עבור ארצות הברית, אך יצר בעיות במדינות אירופה, שבסופו של דבר יצרו לחצים גדולים על הכלכלות משני צידי האוקיינוס האטלנטי, שגרמו בהמשך לאינפלציה הבלתי-ניתנת-לעצירה של השפל הגדול.

השפל הגדול, שעצר במידה רבה את יכולתם של גורמים אמריקאים להתערב באירופה, אילץ את מדינות אירופה וארצות הברית לנסות ולחפש פתרון חלופי למשבר החוב, ושינתה את פריסת החזר החובות כך שהמדינות החייבות יצטרכו להחזיר סכום נמוך יותר למשך שנים רבות יותר. אולם לא היה די במהלך זה כנגד עוצמת המשבר הכלכלי של השפל הגדול.

טראומה חברתית

ערך מורחב – הדור האבוד

ההתנסות בזוועות המלחמה הובילה למעין טראומה לאומית קולקטיבית אצל כל המדינות המשתתפות. האופטימיות של 1900 פינתה את מקומה ל"דור האבוד", דור החיילים ששב לביתו ומעולם לא החלים מהחוויות שעבר. דבר זה נכון במיוחד לגבי צרפת, בה מספרים עצומים של צעירים נהרגו או נפצעו בזמן הסכסוך. במשך מעט השנים הבאות, הפכה אומה זו לאובססיבית באבלה, ואלפי מפעלי הנצחה הוצבו, מצבת זיכרון לכל כפר בצרפת.

המעמד של הנשים לאחר המלחמה עלה, כמעט עד למעמדם של הגברים. בכמה מדינות ניתנה לנשים זכות הצבעה לשלטון.

הרוגים במלחמה

מלחמת העולם הראשונה הייתה שונה מעימותים צבאיים קודמים: היה זה מפגש בין טכנולוגיה של המאה ה-20 עם מנטאליות וטקטיקות של המאה ה-19. במלחמה זו לחמו מיליוני חיילים בכל צד והאבדות היו עצומות, לרוב בשל כלי נשק יעילים יותר (כמו ארטילריה ומכונות ירייה), שבהם נעשה שימוש בכמויות גדולות כנגד טקטיקות שאבד עליהן הכלח.

רבים מהקרבות הקטלניים בהיסטוריה התרחשו במלחמה זו. ראו: קרבות איפר, קרב רכס וימי, הקרב הראשון על המארן, קרב קמברה (1917), קרב קמברה (1918), הקרב על הסום, קרב ורדן, קרב גליפולי. גורמים שונים מביאים לגרסאות אחדות למספר הקורבנות. האם, למשל, ראוי להחשיב את מגפת השפעת כאחת מגורמי המוות במלחמה, בהתחשב בתפקיד המכריע שמילאו החפירות בהפצתה?

חיילי "מדינות ההסכמה" שנהרגו

• צרפת: 1,240,000
  • קולוניות צרפתיות: 114,000
• האימפריה הבריטית: 908,000
  • בריטניה: 715,000
  • אוסטרליה: 60,000
  • קנדה: 55,000
  • הודו: 25,000
  • ניו זילנד: 16,000
  • דרום אפריקה: 7,000
• איטליה: 650,000
• בלגיה: 13,700
• יוון: 5,000
• מונטנגרו: 3,000
• רומניה: 336,000
• רוסיה: 1,700,000
• סרביה: 45,000
• פורטוגל: 8,100
• ארצות הברית: 50,600

חיילי מעצמות המרכז שנהרגו

• אוסטרו-הונגריה: 1,100,000
• בולגריה: 87,500
• גרמניה: 1,770,000
• האימפריה העות'מאנית: 325,000

אזרחים שנהרגו

• אוסטרו-הונגריה: 300,000
• בלגיה: 30,000
• בריטניה: 36,000
• בולגריה: 275,000
• צרפת: 40,000
• גרמניה: 760,000
• יוון: 132,000
• רומניה: 275,000
• סרביה: 650,000
• האימפריה העות'מאנית: 1,000,000

שאריות התחמושת

ערך מורחב – קציר ברזל

לאורך האזורים בהם היו החפירות וקווי החזית, כאזור שמפיין בצרפת, נותרו כמויות של תחמושת ופגזים שלא התפוצצו, חלקם עוד מסוכנים, וממשיכים לגרום לפציעות ואף מוות עד לימינו אלה. כמה מהם נמצאים גם כיום, לרוב על ידי חוואים שחורשים את שדותיהם. חלק מהתחמושת מכילה כימיקלים רעילים כגז חרדל וגזים אחרים. ניקוי אזורי הקרב הגדולים היא לפיכך משימה מתמשכת, שסופה אינו נראה לעין בעשורים הקרובים. בבלגיה ובצרפת עוסקות חוליות כל שנה בפירוק, העברה והשמדה של טונות תחמושת שלא התפוצצה.

לקריאה נוספת

• יו סטרחן, עורך: "The Oxford Illustrated History of the First World War", אוסף מאמרים של חוקרים שונים על המלחמה.
• ברברה טוכמן, אוגוסט 1914 – המאורעות שהתחילו את המלחמה.

סדרת הטלוויזיה הדוקומנטרית הראשונה על ההיסטוריה של המלחמה היא The Great War של ה-BBC, מ-1964), שנוצרה בשיתוף עם CBC ומוזיאון המלחמה האימפריאלי. בסדרה זו 26 פרקים באורך 40 דקות, שמציגים שימוש נרחב בצילומי ארכיון ועדויות השורדים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תוצאות מלחמת העולם הראשונה בוויקישיתוף

• המלחמה שתסיים את כל המלחמות באתר ה-BBC.
• הצבא הבריטי במלחמה הגדולה
• קרבות במלחמת העולם הראשונה
• מלחמת העולם הראשונה, כולל סרטים, כרזות, שירה וקובצי קול
• אנציקלופדיה של מלחמת העולם הראשונה
• "המלחמה הגדולה"
• מסמכים ממלחמת העולם הראשונה
• אתר המרכז מידע על מלחמת העולם הראשונה
• כרזות ממלחמת העולם הראשונה
• אמנות ומלחמת העולם הראשונה
• מלחמת העולם, 1914-1918 - השפעה, דף שער בספרייה הלאומית