יקה
יֶקֶה הוא כינוי שמתייחס ליהודי גרמניה, וכן גם ליהודים מן המרחב דובר השפה הגרמנית, שאימצו לכאורה את השפה, את אורח החשיבה, הרגלי החיים והמזג של דוברי גרמנית במרכז אירופה. מאוחר יותר עם העלייה לארץ ישראל, הפכה המילה מכינוי כללי לכינוי גנאי – ובסופו של דבר לכינוי ניטרלי לאדם בעל נימוסים, דייקנות, עקשנות ונוקשות והיעדר חוש הומור, שתואמות את הסטריאוטיפ של היקה[1].
אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קיימות תאוריות שונות לגבי מקור הכינוי. אחת המפורסמות שבהן גורסת כי מקור הכינוי הוא מהמילה Jacke (ז'קט בגרמנית) שככל הנראה נוצר במהלך המאה ה-19 בשל ההבדלים התרבותיים בלבוש שהתפתחו בקרב יהודי מרכז ומערב אירופה, שהחליפו את המעילים הארוכים המסורתיים בז'קטים קצרים, בעוד שיהודי מזרח אירופה נהגו ללבוש בגדים ארוכים יותר, עקב האקלים הקר יותר סביבם.
לפי תאוריה נוספת מקור המילה במילה Jeck (הגיית הצליל J מגרמנית בתור: "יֶקה" יחיד, או לחילופין ברבים "ייקים" עם הסיומת ים בעברית) בדיאלקט של גרמנית דרומית (וכן בכמה ניבים של יידיש), שפירושה "משוגע" או "משונה"[2].
הכינוי השתרש בארץ ישראל במהלך שנות ה-30 של המאה ה-20 בעקבות גל העלייה מגרמניה ולא אחת שימש כמילת גנאי, בעיקר בצירוף "יקה פוץ" (משום שמחשיב עצמו כ"מבין דבר"), והיו אף שטענו בהלצה כי פירוש הכינוי הוא למעשה ראשי תיבות של יהודי קשה-הבנה (או יהודי קשה-הומור).
היקה בתרבות הארצישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- העלייה החמישית נקראה לעיתים גם "עליית היקים", משום שיהודי גרמניה היו מרכיב חשוב בגל עלייה זה. רבים מהם התיישבו באזור רחוב בן-יהודה בתל אביב, שקיבל את הכינוי "בן יהודה שטראסה". המאבק שניהלו כדי לדבר בעברית הפיק ניב המכונה "ייקית", שאף תועד ב"מילון בן יהודה שטראסה - ייקית מדוברת בארץ ישראל" משנת 2012[3].
- שמו העברי של כתב-העת "יקינתון MB", שיוצא לאור על ידי ארגון יוצאי מרכז אירופה, מאזכר את הכינוי 'יקים' לעולי גרמניה, בהלחם בסיסים עם הסיפא של המלה העברית 'עיתון'. הארגון אף מעניק תואר "יקה לשם כבוד" (בין זוכי התואר, עופר אדרת ויוסי אלפי)[4].
- היקים נודעו בנימוסיהם המוקפדים, שבעיניהם נדמו לא רק כביטויי כבוד אלא גם כביטויי חמימות וחיבה. על-כך כתבה מבקרת הספרות, גיטה אבינור:
לפעמים אני זוכרת בגעגועים סגנון זה של ריחוק שבכבוד, של נימוס שאינו גורע מחמימות הידידות, - כאן, בארץ הזאת, שנשימתה שרב לוהט, ובה חיים כולם האחד בחדרי חדריו של עמיתו; בה אנשים דוחפים עצמם לרשות לא-להם, ומכבידים זה על זה ב"חברתיות" מוגזמת הנובעת מאי-ביטחון פנימי.
קהילות יהודיות ודתיות עכשוויות של יקים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כמה קהילות השומרות על מנהגי היקים, יוצאי יהדות גרמניה, קיימות כיום בשווייץ, במזרח צרפת (בחבלי-הארץ אלזס ולורן), וכן במדינת לוקסמבורג הזעירה. הקהילה היהודית וחרדית הגדולה באירופה היום היא עדת ישורון (ציריך). קהילה משמעותית נמלטה מפרנקפורט לאחר פוגרומי ליל הבדולח האנטישמיים, ועברה לוושינגטון הייטס בניו יורק, שם הקימו את קהל עדת ישורון (ניו יורק) שדבק במנגינות ובנוסח היקי. גם בקהילת בבית המדרש גולדרס גרין, שנוסדה על ידי פליטי גרמניה בשנות ה-30 של המאה ה-20, שומרים על מנהגים יקיים, אך של מנהג ברלין, ששייך למנהג אשכנז המזרחי. קהילה הוקמה גם בקיבוץ חפץ חיים בישראל, וכן שמרו על מנהגי היקים בקהילת בנין ציון ברחביה עד שנסגר בשנת ה'תשס"ד.[5] חלק ממנהגי היקים, בדרך כלל באופן חלקי, נשמרו בקהילות נוספות של עולי גרמניה שהוקמו בארץ ישראל לאחר העלייה החמישית: 'חברת אהבת תורה' בחיפה, 'מקור חיים' בפתח תקווה, 'איחוד שיבת ציון' בתל אביב, וכן בית הכנסת במושב שבי ציון. ברבות השנים, רבים מבתי הכנסת הללו נסגרו או שינו את מנהגיהם.
בעשורים האחרונים נפתחו בישראל על ידי מכון מורשת אשכנז מספר קהילות חדשות הנוהגות במנהג יהדות גרמניה, מתוך ניסיון להחדירו בקרב צאצאי היקים המשתייכים כיום לציבור הליטאי. עם הקהילות האלה נמנית קהל עדת ישורון בירושלים (ברמות), בראשות הרב יהודה גנס, אשר התחילה בפרויקט לשימור מנגינות ונוסח התפילה בגרמניה. קהילות נוספות נמצאות בין היתר בבני ברק, בביתר עילית, בחיפה ובקריית ספר[6].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יהדות גרמניה
- יהדות אוסטריה
- יהדות שווייץ
- יהדות אלזס (חבל-ארץ וכן חלק מיהדות צרפת)
- יהדות לורן (חבל-ארץ וכן חלק מיהדות צרפת)
- יהדות לוקסמבורג (מדינה, וכן חלק מיהדות צרפת)
- יהדות אשכנז
- גרמנית
- יידיש
- אשכנזים (ישראל)
- מכון מורשת אשכנז
- אשכנז (דמות מקראית)
- אתניות יהודית
- קבוצה אתנו-דתית
- דת היהדות
- יהדות התפוצות
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שלמה אראל, היקים – חמישים שנות עליה, הוצאת ראובן מס, 1985
- פרופ' גיא מירון, מ'שם' ל'כאן' בגוף ראשון – זיכרונותיהם של יוצאי גרמניה בישראל, המרכז להיסטוריה גרמנית ע"ש קבנר, האוניברסיטה העברית בירושלים, הוצאת ספרים ע"ש מאגנס, ירושלים, 2004 – ביקורת ספרים באתר יד ושם
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר "יקה" - אנשים, מקומות, סיפורים
- נוסח התפילה הייקי
- מילון לייקית מדוברת, באתר ארגון יוצאי מרכז אירופה
- מילון המילים הגרמניות שחדרו לעברית, בעריכת ד"ר אוריאל אדיב
- חזנות יהודית גרמנית לשבת שירה
- מיכאל ששר, עליית ה"ייקים" - סיכומי יובל, מעריב, 5 בספטמבר 1986
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ רוביק רוזנטל, מילון הסלנג המקיף, הוצאת כתר, 2005, עמ' 167
- ^ GECK, במילון הגרמני של וילהלם ויאקוב גרים.
- ^ עופר אדרת, לך תבין ייקים || 80 שנה אחרי שעלו לארץ, יוצא לאור המילון הייקי הראשון, באתר הארץ, 24 באוגוסט 2012
- ^ עופר אדרת : "ייקה של כבוד" בעיתון הארץ, באתר מכון גתה
- ^ ראובן גפני, מקדש מעט : בתי כנסת מוכרים ונסתרים בירושלים: שערי חסד, רחביה, קריית שמואל, טלביה, ירושלים תשס"ד, עמ' 47 ואילך.
- ^ רשימה מלאה של קהילות שהוקמו על ידי מכון מורשת אשכנז נמצאת באתר שלהם.