טקס כיבוי משואות והדלקת תקווה
טקס כיבוי משואות והדלקת תקווה היה אירוע באמפי שוני על ידי מטה המשפחות להחזרת החטופים והנעדרים, במקביל לטקס הדלקת המשואות בערב יום העצמאות.
הטקס התקיים תחת השם "כיבוי משואות והדלקת תקווה" ובניגוד לטקס הדלקת המשואות הממלכתי, בטקס זה עלו נציגים לכבות משואות הקשורות להתנהלות הממשלה ביחס להצלת החטופים ותפקוד ממשלת ישראל לאחר מתקפת הפתע על ישראל.[1][2] הטקס כלל ביקורת על התנהלות הממשלה וקריאה להשבת החטופים.[3][4][5][6] משואה אחת הודלקה בטקס: משואת תקווה, ערבות הדדית ופדיון שבויים.
את הטקס הנחו לוסי אהריש וג'קי לוי (שבן משפחתו, עופר קלדרון, נחטף לעזה). האמנים שהשתתפו בטקס האלטרנטיבי היו רונה קינן, דרור קרן, דניאלה ספקטור, להקת "החצר האחורית" ונועה קולר.
הטקס שודר בשידור חי בטלוויזיה ובאינטרנט. האירוע מומן מתרומות אזרחיות.
ארגון הטקס[עריכת קוד מקור | עריכה]
היוזמות והמארגנות קיימו את הטקס בערב יום העצמאות ה-76, כאקט מחאתי של משפחות חטופים ואזרחים המתנגדים לממשלה.[3][7]
הטקס בשוני נערך במקביל לשידור טקס הדלקת המשואות השנתי בהר הרצל שהוקלט מראש והתקיים ללא קהל. ונתפס על ידי האופוזיציה כמפגן תעמולה של הממשלה במקום אירוע מאחד כפי שאמור להיות.[8][9] על פי השבועון "האקונומיסט", שידור הטקס במקביל לטקס הדלקת המשואות הרשמי היה תקדימי ומשמעותי, ומסמל את הקרע הפנימי בחברה הישראלית.[10]
לטקס הגיעו כ-1,400 איש.[11]
שידור הטקס[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני הטקס נאספו 60,000 חתימות של אזרחים שפנו למנכ"לי הערוצים כאן 11, קשת 12 ורשת 13 בבקשה שלא לשדר את טקס הדלקת המשואות הממלכתי, ובמקום זאת לשדר את הטקס החלופי.[12]
הטקס שודר בקשת 12 במסך מפוצל במקביל לטקס הדלקת המשואות.[13][14] כאן 11 ו-ynet העבירו את הטקס בשידור ישיר ובמקביל הוקרן באתרים שונים ברחבי הארץ.
מהלך הטקס[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטקס נערך באמפי שוני, בבנימינה.[15][16]
הטקס נפתח במיצג קולי שכלל הקלטות אמיתיות של שיחות מצוקה למוקדי החירום השונים ממתקפת הפתע על ישראל, והמשיך לקריאת נזכור שחובר על ידי מכון שיטים והוקרא על ידי דרור קרן.[17] לאחר מכן, 12 נציגים שונים החלו לכבות את 12 המשואות, כשכל אחד מהם נושא דברים אישיים.[5][9]
עם תום כיבוי המשואות הוקרנו על מסך גדול תס"חים שנערכו על ידי מתנדבים בכיכר הבימה. התס"חים, שהתכתבו עם מסורת הטקס הממלכתי, נשאו אופי שונה וציינו את מספר החטופים בשבי החמאס, 132. הם ציירו שעון חול, את קריאת העזרה הבינלאומית SOS, וכן את המילה "הפקרה".[14]
בסיום ההקרנה עלתה עינב צנגאוקר, אמו של החטוף מתן צנגאוקר, להדלקת משואה לתקווה, ערבות הדדית ופדיון שבויים.[5]
בסוף הטקס הקריאו דרור קרן ונועה קולר את שמות 132 החטופים שעדיין מוחזקים בידי חמאס והקהל השיב בקריאות "עכשיו" לאחר כל שם.
במהלך הטקס הופיעה להקת "החצר האחורית" עם שירם "האם נדע להיוולד שוב מחדש" אותו כתב יענקל'ה רוטבליט, דניאלה ספקטור בשירה "אברהם", ורונה קינן בשירו של שאול טשרניחובסקי "אני מאמין" הטקס ננעל בשירת "התקווה".[5]
כיבוי המשואות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "משואת הפקרת הביטחון" - כיבתה גלית דן מקיבוץ ניר עוז, אמא של נויה דן ובתה של כרמלה דן, שנרצחו בקיבוץ, ושלושה מבני משפחתה נחטפו
- "משואת הפקרת יישובי העוטף" - כיבו ליאור ועמוס אלון, תושבי קיבוץ בארי שניצלו מהטבח בקיבוץ
- "משואת הפקרת חבל ארץ" - כיבתה יסמין פורת, שהייתה בפסטיבל "נובה" ובפרשת בני הערובה בבארי
- "משואת היוהרה" - כיבה איל אשל, אביה של התצפיתנית רוני אשל, שנרצחה בחמ"ל במוצב נחל עוז
- "משואת ההתנערות מאחריות" - כיבה תת-אלוף (מיל') דוד אגמון (76), שנלחם בקרבות בעוטף ב-7 באוקטובר
- "משואת הפקרת האזרחים לגורלם" - כיבו טמיר רייכר, שהקים את "חמ"ל החילוץ וההצלה" ויזם את דיסקיות החטופים, ליאת קובריגרו ונעה זמברג קרסיק, ממקימות החמ"ל האזרחי
- "משואת העקורים" - כיבתה מיכל להב, שפונתה מביתה בצפון ישראל יותר משבעה חודשים קודם לכן ועדיין לא שבה אליו
- "משואת שחיקת משפחות המילואים" - כיבו דורון ושיר שבתאי, תושבי שדרות
- "משואת הפקרת הביטחון האישי של הנשים בישראל" - כיבתה רביד מנשה, ממקימות המטה להכרה בפגיעה בנשים במלחמה
- "משואת הפקרת בריאות הנפש" - כיבתה ד"ר דפנה שפט, פסיכיאטרית בשירות הציבורי
- "משואת זילות החיים" כיבתה יעל אלון, אם שכולה מ-7 באוקטובר 2023 ובת שכולה ממלחמת יום הכיפורים.
- "משואת הפקרת החטופים" - כיבו מרב סבירסקי, ששני הוריה נרצחו ב-7 באוקטובר, אחותו של איתי סבירסקי שנחטף ונרצח בשבי חמאס, וכרמית פלטי קציר, שאביה נרצח ב-7 באוקטובר, אימה נחטפה ושוחררה ואחיה אלעד קציר נחטף ונרצח בשבי החמאס.
הדלקת משואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "משואת התקווה" - הדליקה עינב צנגאוקר, אמו של מתן צנגאוקר, החטוף בעזה.[15][18][8]
לאחר הטקס[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטקס שודר, בין השאר, בפני אלפי בני אדם בכיכר הבימה בתל אביב. בסיומו צעדו משתתפיו לאורך שדרות רוטשילד אל בית העצמאות (שדרות רוטשילד 16), שם קראו את מגילת העצמאות.[15]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
שידור חי מאמפי שוני - טקס כיבוי המשואות והדלקת תקווה, סרטון בערוץ "דמוקרטTV", באתר יוטיוב (אורך: 01:32:36)- אביב הברון, לכבות כדי לעורר, באתר ynet, 14 במאי 2024
- ג'קי לוי, למה הנחיתי את הטקס ההוא, ישראל היום, 16 במאי 2024
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ MSN, www.msn.com
- ^ Fink, Rachel (2024-05-13). "Hostages' families hold alternative Independence Day ceremony". Haaretz (באנגלית). נבדק ב-2024-05-17.
- ^ 1 2 ניצן שפיר, 132 חטופים בעזה: טקס יום העצמאות האלטרנטיבי של משפחות החטופים, באתר גלובס, 13 במאי 2024
- ^ משפחות חטופים קיימו טקס אלטרנטיבי לטקס המשואות, באתר מאקו, 13 במאי 2024
- ^ 1 2 3 4 יואב איתיאל, "כיבוי משואות" במחאה על האירוע הממלכתי: "הטקס של הממשלה מזלזל בכולנו", באתר וואלה, 13 במאי 2024
- ^ מתן וסרמן, במקביל להר הרצל: טקס המשואות האלטרנטיבי התקיים בכיכר החטופים, באתר מעריב אונליין, 13 במאי 2024
- ^ משפחות חטופים קיימו טקס אלטרנטיבי לטקס המשואות, באתר מאקו, 13 במאי 2024
- ^ 1 2
יסמין לוי, הערב שבו הערוצים הפכו רשמית לצפון קוריאה, באתר הארץ, 14 במאי 2024
- ^ 1 2 עמית סלונים, הכול בחיים זו בחירה. ערוצי הטלוויזיה בחרו אתמול ללקק לביבי ולמירי רגב, באתר וואלה, 14 במאי 2024
- ^ On Independence Day Israel is ripping itself apart, באתר The Economist, 14 במאי 2024
- ^ CANAAN LIDOR, Some families of hostages held in Gaza since October 7 mark Independence Day with alternative ceremony, The Times of Israel, 13 במאי 2024
- ^ משפחות מפונים לערוצי הטלוויזיה: "אל תשדרו את טקס יום העצמאות", באתר אייס, 7 במאי 2024
- ^ יסמין לוי, טקס המשואות: הערב שבו הערוצים הפכו רשמית לצפון קוריאה, באתר הארץ, 14 במאי 2024
- ^ 1 2 בטור אנושי: המיצג בטקס האלטרנטיבי של משפחות החטופים, באתר www.facebook.com
- ^ 1 2 3 ליאור אל-חי, יעל צ'כנובר, "להציל אותם, ואת המדינה": טקס "כיבוי המשואות" של משפחות חטופים, באתר ynet, 13 במאי 2024
- ^ עדי חשמונאי ובר פלג, טקס כיבוי משואות נערך באמפי שוני: "יש לנו עם אבל המדינה שלנו חטופה", באתר הארץ, 13 במאי 2024
- ^ אבלות ופרידה | מכון שיטים | ארכיון החגים הקיבוצי, באתר chagim
- ^ עינב צנגאוקר בטקס "כיבוי המשואות": יש לנו עם אבל המדינה שלנו חטופה", באתר ישראל היום, 13 במאי 2024
