יואב גלנט – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 64: שורה 64:
ב-[[27 בינואר]] פרסם מבקר המדינה את תמצית ממצאי בדיקתו.{{הערה|1=[http://www.haaretz.co.il/hasite/images/daily/D270111/galant.pdf דברי דובר משרד מבקר המדינה].}} לפי מבקר המדינה, גלנט פלש לשטח ציבורי, ולמרות שהובהר לו שעליו לפנות את השטח הוא לא פינה את השטח במשך ארבע שנים. כמו כן קבע המבקר, כי גלנט "עשה שימוש חורג בשטח הציבורי הפתוח הסמוך לביתו המיועד לכלל לצורך מעבר רק לכלי רכבו... השימוש החורג נמשך שנים ארוכות". בנוסף, קבע המבקר כי גלנט חתם על תצהירים כוזבים בנוגע לעיבוד החלקה שפלש אליה ולשביל שסלל בשטח הציבורי.
ב-[[27 בינואר]] פרסם מבקר המדינה את תמצית ממצאי בדיקתו.{{הערה|1=[http://www.haaretz.co.il/hasite/images/daily/D270111/galant.pdf דברי דובר משרד מבקר המדינה].}} לפי מבקר המדינה, גלנט פלש לשטח ציבורי, ולמרות שהובהר לו שעליו לפנות את השטח הוא לא פינה את השטח במשך ארבע שנים. כמו כן קבע המבקר, כי גלנט "עשה שימוש חורג בשטח הציבורי הפתוח הסמוך לביתו המיועד לכלל לצורך מעבר רק לכלי רכבו... השימוש החורג נמשך שנים ארוכות". בנוסף, קבע המבקר כי גלנט חתם על תצהירים כוזבים בנוגע לעיבוד החלקה שפלש אליה ולשביל שסלל בשטח הציבורי.


ב-[[1 בפברואר]] הגיש [[היועץ המשפטי לממשלה]] [[יהודה וינשטיין]] חוות דעת לפיה עולה תמונה כללית של "אדם העושה במקרים לא מעטים דין לעצמו תוך קביעת עובדות בשטח, עובדות לגביהן בחלק מהמקרים מתקבל אישור בדיעבד תוך הסתייעות בגורמים בכירים שונים לצורך כך".{{הערה|‫{{ynet|אביעד גליקמן|חוות הדעת המלאה על גלנט: "עושה דין לעצמו"|4023798|3 בפברואר 2011|}}‬}} בתשובה לבג"ץ כתב וינשטיין כי "הנתונים הקיימים באשר להתנהלותו של האלוף יואב גלנט, מעלים קשיים משפטיים משמעותיים באשר לסבירות ההחלטה למנותו לרמטכ"ל" וכי "ספק אם ראוי מבחינה ערכית להותיר בעינה את ההחלטה בדבר המינוי". בעקבות כך הודיעו ברק ונתניהו על ביטול המינוי{{הערה|{{הארץ|עמוס הראל|מינויו של האלוף יואב גלנט לרמטכ"ל ה-20 בוטל|1212765|1 בפברואר 2011}}}}. כיום מצוי האלוף גלנט בחופשת שיחרור מהצבא<ref>עמוס הראל ואבי יששכרוף, [http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1226323.html מסיבת הפתעה: הפיוס הפלסטיני הוא הבשורה המדהימה של השבוע החולף], [[הארץ]], {{כ}} 28/04/11.</ref>.
ב-[[1 בפברואר]] הגיש [[היועץ המשפטי לממשלה]] [[יהודה וינשטיין]] חוות דעת לפיה עולה תמונה כללית של "אדם העושה במקרים לא מעטים דין לעצמו תוך קביעת עובדות בשטח, עובדות לגביהן בחלק מהמקרים מתקבל אישור בדיעבד תוך הסתייעות בגורמים בכירים שונים לצורך כך".{{הערה|‫{{ynet|אביעד גליקמן|חוות הדעת המלאה על גלנט: "עושה דין לעצמו"|4023798|3 בפברואר 2011|}}‬}} בתשובה לבג"ץ כתב וינשטיין כי "הנתונים הקיימים באשר להתנהלותו של האלוף יואב גלנט, מעלים קשיים משפטיים משמעותיים באשר לסבירות ההחלטה למנותו לרמטכ"ל" וכי "ספק אם ראוי מבחינה ערכית להותיר בעינה את ההחלטה בדבר המינוי". בעקבות כך הודיעו ברק ונתניהו על ביטול המינוי{{הערה|{{הארץ|עמוס הראל|מינויו של האלוף יואב גלנט לרמטכ"ל ה-20 בוטל|1212765|1 בפברואר 2011}}}}.


===השכלה וחיים פרטיים===
===השכלה וחיים פרטיים===
שורה 70: שורה 70:


גלנט הוא תושב מושב [[עמיקם]], נשוי לקלודין שאותה הכיר במהלך שירותו הצבאי בחיל הים. היא השתחררה מצה"ל בדרגת [[סגן-אלוף]]. אב לשתי בנות ובן. {{הערה|1=[http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/147/833.html?hp=1&cat=875 מהשייטת לרמטכ"ל: דמותו של יואב גלנט], [[nrg מעריב]], 22 באוגוסט 2010}} אחותו הצעירה היא הסופרת [[יעל איכילוב]].
גלנט הוא תושב מושב [[עמיקם]], נשוי לקלודין שאותה הכיר במהלך שירותו הצבאי בחיל הים. היא השתחררה מצה"ל בדרגת [[סגן-אלוף]]. אב לשתי בנות ובן. {{הערה|1=[http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/147/833.html?hp=1&cat=875 מהשייטת לרמטכ"ל: דמותו של יואב גלנט], [[nrg מעריב]], 22 באוגוסט 2010}} אחותו הצעירה היא הסופרת [[יעל איכילוב]].

לאחר שחרורו מונה למנכ"ל חברת נמקס אויל אנד גז, חברת חיפושי [[נפט]] ו[[גז טבעי]] בשליטת [[בני שטיינמץ‫]]{{הערה|{{גלובס|עמירם ברקת|יואב גלנט - מנכ"ל חברת חיפושי הנפט והגז של שטיינמץ|1000720278|30 בינואר 2012}}}}‬


==לקריאה נוספת==
==לקריאה נוספת==

גרסה מ־22:08, 3 בפברואר 2012

תבנית:חייל יואב גלנט (נולד ב-8 בנובמבר 1958) היה אלוף בצה"ל שכיהן בתפקידו האחרון כמפקד פיקוד הדרום עד ל-21 באוקטובר 2010, ובמסגרת תפקידו עמד בראש הפיקוד על מבצע עופרת יצוקה. קודם לכן כיהן בין היתר כמזכיר הצבאי של ראש הממשלה, כמפקד עוצבת עידן, כמפקד אוגדת עזה וכמפקד שייטת 13.

גלנט היה מועמד לשמש כרמטכ"ל ה-20 של צה"ל, במקומו של רב-אלוף גבי אשכנזי, ומינויו אושר על ידי ממשלת ישראל ה-32. לאחר עתירה לבג"ץ וממצאים בדו"ח של מבקר המדינה בעניינו בוטל המינוי.

ביוגרפיה

גלנט נולד, גדל והתחנך בשכונת גבעת עלייה שביפו. אמו פרומה היא ניצולת השואה שעלתה לישראל באוניית המעפילים "אקסודוס". אביו, מיכאל, ממנו התייתם בגיל 17, שירת בשועלי שמשון והיה מהצלפים המצטיינים בצה"ל‏[1]. גלנט קרוי על שם "מבצע יואב" בו השתתף אביו, שהיה הלוחם הראשון שפרץ למשטרת עיראק סווידאן[2]. למד בתיכון דוד קלעי בגבעתיים[3].

שירות צבאי

בשנת 1976 התגייס לשייטת 13 (יחידת הקומנדו הימי) בה שירת כלוחם וכמפקד. לדבריו הוא בחר להתגייס ליחידה זו כיוון שביום גיוסו שאל את קצין המיון מהי היחידה לה ההכשרה הקשה ביותר, וזו התשובה שקיבל[4]. גלנט המשיך למסלול הכשרה בפלגת הפושטים של הקומנדו הימי. ביוני 1978, בהיותו בקורס המתקדם של השייטת, השתתף ב"מבצע שלכת", פשיטה על בסיס מחבלים בדהר-אל-בורג' שבלבנון, כמפעיל סירת גומי. כאשר החליט מפקד השייטת דאז עמי איילון כי היוצאים לקצונה יבצעו קורס חובלים מקוצר או קורס קציני חי"ר (זאת במקום קורס קציני אג"ם שהיה נהוג עד אז), היה גלנט היחיד שנאות לצאת לקורס קציני חי"ר. את הקורס סיים כחניך מצטיין, הוא שב לשייטת ומיד שולב כמפקד חוליית חוד ב"מבצע מתח גבוה" באפריל 1980, בו השמידו כוחות השייטת בסיס, ממנו עמדו לצאת מחבלים לפיגוע מיקוח בישראל, והרגו כעשרים מהם[5]. במהלך המבצע נפצע מפקד הכוח וגלנט לקח את הפיקוד על הכוח כולו. לימים סיפר כי היה אז:

סגן משנה צעיר בן עשרים ואחת, אי שם בחופי לבנון. פשיטה. שמונה עשרה מחבלים הרוגים. פצועים לכוחותינו. המפקד שלי, דורון, נפצע. מפקד השייטת, בחוף, אומר לי- 'יואב קח פיקוד על הכוח של החוד'. אני לוקח פיקוד, מוביל אותו. מוציא את הפצועים, יוצא החוצה. ירי, מרגמות, לחץ.

בהמשך שירותו השתתף בפשיטות נוספות בלבנון. גלנט השתחרר מהצבא בשנת 1982 ונסע לאלסקה שבארצות הברית, שם עבד כחוטב עצים[6], ובה שהה בתקופת מלחמת לבנון הראשונה.

גלנט שב לישראל ולשירות בצה"ל בשנת 1984, עבר קורס חובלים ובסופו הוסמך לתפקיד קצין משמרת בסטי"ל, מונה לסגן מפקד הסטי"ל "אח"י קשת"[7] ובהמשך למפקד אח"י סער[8]. בשנת 1986 מונה למפל"ג לוחמים של שייטת 13 והועלה לדרגת סגן-אלוף, בין פעולותיו הייתה הטבעת "ספינת השיבה" של אש"ף קודם הפלגתה במעגנה בקפריסין[9] וביצוע מארב לרכבי מחבלים בצידון[10]. בתפקידו הבא היה מפקד יחידת ההכשרות של הקומנדו הימי. ב-1993 ביקש גלנט ממפקד חיל הים דאז, האלוף עמי איילון שלא לצאת ללימודים באוניברסיטת הרווארד אלא לקבל תפקיד פיקודי מבצעי על כוחות בזרוע היבשה של צה"ל. בקשתו אושרה וגלנט קודם לדרגת אלוף-משנה השתלם בקורס מפקדי חטיבות, עבר לזרוע היבשה של צה"ל, ומונה למפקד חטיבת מנשה באוגדת איו"ש[11]. כמפקד החטיבה הוביל גלנט את הלחימה בג'נין כנגד ארגוני הטרור הפלשתינאים במהלך האינתיפאדה הראשונה. משנכנס לתפקידו היו בעיר יותר ממאה מחבלים המבוקשים על- ידי צה"ל והשב"כ, וכשסיים אותו כולם נתפסו או נהרגו בידי כוחות הביטחון[12].

בשנת 1994 שב לשייטת 13, הפעם כמפקדה. באותה שנה מונה על ידי הרמטכ"ל דאז, אהוד ברק, לבצע את התחקיר הצבאי לטבח מערת המכפלה. בשנת 1995 לקחה השייטת, תחת פיקודו[13] חלק במבצע ההתנקשות בפתחי שקאקי, מייסד תנועת הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני והמזכ"ל הראשון שלה, וסייעה ללוחמי המוסד להיחלץ מן האי מלטה בסיום המבצע[14]. בינואר 1995 נהרג בתאונת אימונים הלוחם רן קימחי. בדצמבר 1996 נהרגו בתאונת אימונים שניים מלוחמי השייטת, יאיר אנגל ומתן פוליבודה, במהלך אימון צלילה. בפעולותיו של גלנט כמפקד השייטת בעת האירוע לא נמצא דופי. הוא סיים את תפקידו בשנת 1997.

לאחר תום כהונתו בשייטת הועלה לדרגת תת-אלוף, שב לזרוע היבשה ופיקד על אוגדת עזה עד 1999. לאחר מכן, עד שנת 2001, שימש כמפקד עוצבת עידן (אוגדת שריון בפיקוד המרכז) לאחר שעבר הסבה לשריון. בין השנים 2001-2002 שימש ראש מטה במפקדת זרוע היבשה.

בשנת 2002 מונה לתפקיד המזכיר הצבאי של ראש ממשלת ישראל אריאל שרון והועלה לדרגת אלוף[15]. בתקופה כהונתו אירעו האינתיפאדה השנייה וההכנות והביצוע של תוכנית ההתנתקות.

מפקד פיקוד דרום

בסוף שנת 2005 מונה לתפקיד מפקד פיקוד הדרום. במסגרת תפקיד זה הוטל על גלנט להשלים את היערכות צה"ל סביב רצועת עזה ולהגביר את המאבק בהברחות דרך גבול ישראל-מצרים לאחר סיומה של תוכנית ההתנתקות. גלנט הגביר את שיתוף הפעולה בין פיקוד הדרום לחיל האוויר הישראלי במאבק נגד ירי הקסאם על יישובי עוטף עזה וערים כמו שדרות ואשקלון. במהלך שירותו כמפקד הפיקוד נחטף בגזרת עוטף עזה החייל גלעד שליט. בעקבות כך יצאו כוחות צה"ל, בפיקוד גלנט, למבצע גשמי קיץ. גלנט אף טען באותה עת כי יש להגיב באופן התקפי כנגד ירי הקסאמים. זאת בניגוד לעמדת שר הביטחון עמיר פרץ.[16]

לאחר מלחמת לבנון השנייה פורסם כי שר הביטחון עמיר פרץ ביקש למנות את גלנט למפקד פיקוד הצפון במקום האלוף אודי אדם שהתפטר, אולם לבסוף מונה גדי אייזנקוט, מועמדו של הרמטכ"ל דן חלוץ[17].

בתחילת שנת 2008 פיקד גלנט על כוחות פיקוד הדרום במבצע חורף חם. בסוף 2008 ובתחילת 2009 התנהל תחת פיקודו מבצע עופרת יצוקה, בעקבות ירי רקטות החמאס על יישובי עוטף עזה[18].

כמו כן כמפקד הפיקוד דחף גלנט להקמת יחידת רימון, אשר הוקמה מחדש באוגוסט 2010, משום שגרס כי לפיקוד הדרום נדרשת יחידה מיוחדת ללחימה ברצועת עזה מחד ובחדירות המחבלים מחצי האי סיני בעומק הנגב מאידך[19].

מועמדות לרמטכ"לות

במהלך 2009 התמודד על תפקיד סגן הרמטכ"ל, ולאחר מינויו של בני גנץ לתפקיד, בחר להישאר כמפקד פיקוד הדרום ולא לכהן בתפקיד אחר במטכ"ל[20].

במהלך אוגוסט 2010 החלו ההכנות למינוי מחליפו של גבי אשכנזי בתפקיד הרמטכ"ל. גלנט היה לאחד המועמדים הבולטים, אך על הליך המינוי העיבה פרשת "מסמך גלנט", אשר תיאר קמפיין שיווקי, כביכול, שנועד לקדם את גלנט לתפקיד תוך הכפשת מועמדים אחרים. לאחר שחקירת משטרה העלתה ראיות לכך שהמסמך מזויף[21] התחדש הליך המינוי. ב-5 בספטמבר אישרה ממשלת ישראל את המלצת שר הביטחון, אהוד ברק, למנות את גלנט לרמטכ"ל.

למינוי התנגד השר מיכאל איתן[22], עקב חשדות לעברות תכנון ובנייה הנוגעות לנחלת בני הזוג גלנט במושב עמיקם, שעלו בתחקיר של העיתונאי קלמן ליבסקינד, אך הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה (ועדת טירקל) לא מצאה בחשדות אלו די כדי לפסול את מינויו של גלנט לרמטכ"ל.

התנועה הירוקה עתרה לבג"ץ[23] בדרישה שוועדת טירקל תדון מחדש בהתאמתו של גלנט לתפקיד, עקב החשדות בפרשת הקרקעות. בג"ץ דרש מהיועץ המשפטי "הסברים על הטעות שהוסיפה לנחלת גלנט במושב עמיקם שטחים על חשבון השטח הציבורי"[24]. ב-18 בינואר 2011 החליט מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, לזמן אליו את גלנט לבירור במשרדו בעקבות ממצאים חדשים בפרשה. למחרת, ב-19 בינואר, דחה בג"ץ בקשה לצו ביניים שיעכב את כניסתו של גלנט לתפקיד הרמטכ"ל עד להכרעה בעתירה נגד מינויו.

ב-27 בינואר פרסם מבקר המדינה את תמצית ממצאי בדיקתו.[25] לפי מבקר המדינה, גלנט פלש לשטח ציבורי, ולמרות שהובהר לו שעליו לפנות את השטח הוא לא פינה את השטח במשך ארבע שנים. כמו כן קבע המבקר, כי גלנט "עשה שימוש חורג בשטח הציבורי הפתוח הסמוך לביתו המיועד לכלל לצורך מעבר רק לכלי רכבו... השימוש החורג נמשך שנים ארוכות". בנוסף, קבע המבקר כי גלנט חתם על תצהירים כוזבים בנוגע לעיבוד החלקה שפלש אליה ולשביל שסלל בשטח הציבורי.

ב-1 בפברואר הגיש היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין חוות דעת לפיה עולה תמונה כללית של "אדם העושה במקרים לא מעטים דין לעצמו תוך קביעת עובדות בשטח, עובדות לגביהן בחלק מהמקרים מתקבל אישור בדיעבד תוך הסתייעות בגורמים בכירים שונים לצורך כך".[26] בתשובה לבג"ץ כתב וינשטיין כי "הנתונים הקיימים באשר להתנהלותו של האלוף יואב גלנט, מעלים קשיים משפטיים משמעותיים באשר לסבירות ההחלטה למנותו לרמטכ"ל" וכי "ספק אם ראוי מבחינה ערכית להותיר בעינה את ההחלטה בדבר המינוי". בעקבות כך הודיעו ברק ונתניהו על ביטול המינוי[27].

השכלה וחיים פרטיים

גלנט הוא בעל תואר ראשון בהצטיינות בכלכלה ומנהל עסקים מאוניברסיטת חיפה.

גלנט הוא תושב מושב עמיקם, נשוי לקלודין שאותה הכיר במהלך שירותו הצבאי בחיל הים. היא השתחררה מצה"ל בדרגת סגן-אלוף. אב לשתי בנות ובן. [28] אחותו הצעירה היא הסופרת יעל איכילוב.

לאחר שחרורו מונה למנכ"ל חברת נמקס אויל אנד גז, חברת חיפושי נפט וגז טבעי בשליטת בני שטיינמץ‫[29]

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מייק אלדר, שייטת 13‏ - סיפורו של הקומנדו הימי ספריית מעריב, ת"א (התשנ"ג), עמ' 551. בספר זה גלנט, אז מח"ט מנשה, מתואר בשם בדוי (מיכאל אביר).
  2. ^ עמיר רפפורט, "מבצע יואב", מעריב, 21 באפריל 2006‏
  3. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ

    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    אמיר אורן, מינוי יואב גלנט לרמטכ"ל ה-20 ההימור של אהוד ברק, באתר הארץ, 23 באוגוסט 2010
  4. ^ ‏אלדר, עמ' 551
  5. ^ מייק אלדר, שייטת 13, ספריית מעריב, 1993, עמודים 572-578.
  6. ^ אלדר, עמוד 648
  7. ^ אריאל שמידברג, אודיסיאה באלג'יריה, באתר ישראל היום, 28 באפריל 2009
  8. ^ דן מרגלית ורונן ברגמן, הבור, הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, 2011, עמ' 186
  9. ^ דן מרגלית ורונן ברגמן, הבור - הסודות האפלים מאחורי משבר המנהיגות החמור בתולדות צה"ל, כנרת, זמורה-ביתן, 2011, המהדורה המוקדמת, עמודים 139-140.
  10. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Nrg

    פרמטרים ריקים [ 7 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    חן קוטס-בר, חיבוק של מח"ט, באתר nrg‏, 19 באוגוסט 2005
  11. ^ אמיר אורן, אהוד ברק, עד לאן תיקח אותו האחריות?, הארץ, ‏ 13.08.2010.
  12. ^ עמיר רפפורט, מבצע יואב, מעריב, ‏ 21.04.2006.
  13. ^ עמוס הראל, מתנת הפרידה לגבי אשכנזי, הארץ, ‏ 14.02.2011.
  14. ^ דן מרגלית ורונן ברגמן, הבור - הסודות האפלים מאחורי משבר המנהיגות החמור בתולדות צה"ל, כנרת, זמורה-ביתן, 2011, המהדורה המוקדמת, עמודים 140-142.
  15. ^ בן כספית, "תשיג לי את גלנט. דחוף", באתר nrg מעריב, 7 בינואר 2005.
  16. ^ עמוס הראל ואלוף בן, פרץ מסתייג מהצעת צה"ל להרחיב את הפעולה בעזה, באתר הארץ, 1 בנובמבר 2006
  17. ^ עמוס הראל, מחלוקת בין פרץ לחלוץ מונעת מינוי אלוף לצפון, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2006
  18. ^ אמיר בוחבוט, אלוף פיקוד דרום יואב גלנט חוזר לים העזתי, באתר nrg‏, 9 בינואר 2009
  19. ^ אנשיל פפר, ערב ראש השנה, צה"ל פותח את סיירת רימון, הארץ, ‏ 28.09.2011.
  20. ^ יהושע בריינר, למרות האכזבה: יואב גלנט נשאר בצה"ל, וואלה, 12 ביולי 2009
  21. ^ גלעד גרוסמן ואיילה חננאל, המשטרה: יש ראיות לכך שמסמך גלנט זויף, וואלה!, 19.8.2010
  22. ^ קלמן ליבסקינד, איתן: "גלנט רמס את החוק ברגל גסה", באתר nrg מעריב, 5 בנובמבר 2010
  23. ^ שמואל מיטלמן, עתירה: לבטל את מינוי גלנט לרמטכ"ל, באתר nrg מעריב, 15 בספטמבר 2010
  24. ^ תומר זרחין, בג"ץ ליועץ המשפטי לממשלה וינשטיין: הסבר את הטעות בפרשת הקרקעות של גלנט, באתר הארץ, 10 בינואר 2011
  25. ^ דברי דובר משרד מבקר המדינה.
  26. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet

    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    אביעד גליקמן, חוות הדעת המלאה על גלנט: "עושה דין לעצמו", באתר ynet, 3 בפברואר 2011‬
  27. ^ עמוס הראל, מינויו של האלוף יואב גלנט לרמטכ"ל ה-20 בוטל, באתר הארץ, 1 בפברואר 2011
  28. ^ מהשייטת לרמטכ"ל: דמותו של יואב גלנט, nrg מעריב, 22 באוגוסט 2010
  29. ^ עמירם ברקת, ‏יואב גלנט - מנכ"ל חברת חיפושי הנפט והגז של שטיינמץ, באתר גלובס, 30 בינואר 2012