דררה מצויה

קישורים חיצוניים

• ADIR TV, דררה ירוקה, או דררה מצויה,דררת קרמר, http://youtu.be/e1Y9cED6s_M

שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

דררת קרמר
מצב שימור
conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	עופות
סדרה:	תוכאים
משפחה:	תוכיים
סוג:	דררה
מין:	דררת קרמר
שם מדעי
Psittacula krameri ‏סקופולי, 1769
תחום תפוצה

דְּרָרַת קְרַמֵר (שם מדעי: Psittacula krameri), המוכרת גם בשם דררה ירוקה, או דררה מצויה, היא מין תוכי שהתיישב דרך קבע בארץ ישראל (ועל כן מכונה בעברית לעתים בסתמי דְּרָרָה, כשם הסוג).

תיאור

לדררת קרמר יש גוף קטן, צבעה ירוק בהיר וזנבה ארוך, עם מדרגות. אורכה הממוצע הוא 41 סנטימטרים, מתוכם 23 סנטימטרים אורך זנבה. אורך כנפיה 15 - 17.5 סנטימטרים, ומוטת הכנפיים היא 34 - 39 סנטימטרים. חלקו העליון של מקורה אדום והתחתון שחור. לזכר הבוגר צווארון שחור בין הסנטר לצדי הצוואר. בעורף הוא נעשה ורוד בהיר. לצעירים יש נוצות זהבהבות, המקורים אדומים והזנב ארוך.

צבען של רוב נוצות הדררה הוא ירוק. צבעם של הבטן, הפנים והחלק התחתון של הכנפיים הוא ירוק, אולם בהיר מצבע הנוצות. עורפו וחלקו האחורי של ראשו הם בעלי גוון כחול. לזכר פס שחור המתחיל בסנטר ונגמר באזור הלחיים. בעורף יש פס ורוד דק המשלים את הפס השחור ויוצר מראה של טבעת מסביב לצוואר. בצוואר הנקבות, לעומת זאת, לא קיימת טבעת זו. הטבעת מתחילה להופיע בגיל 18 חודשים, ובגיל 32 חודשים היא כבר ברורה לגמרי. נוצות הזנב האמצעיות הן ירוקות וחלקן כחולות עם גון צהוב בקצה. במבט מלמטה, קצות נוצות הזנב הן בצבע ירוק, כאשר האמצעיות נוטות לצבע שחור. חלקו האמצעי של זנב הנקבה הוא לרוב קצר משל הזכר. המקור אדום עד אדום כהה עם קצה שחור. העיניים בצבע צהבהב (אצל הנקבות – אפור-לבן), והרגליים בצבע ירוק- אפור.

משקלה של הדררה נע בין 100 ל-200 גרמים ויש לה כוח רב. הדררות מסתובבות בקבוצות של עד תשעה פרטים וכן עפות גם לבד. תוחלת חייה בשבי היא כ-5 עד 12 שנים ובטבע עד 15 שנים. בין הדררות נפוצים הצבעים: ירוק, צהוב, כחול ולבן.

בשעת מעוף הדררה מחפשת זרמי אוויר ובכך חוסכת אנרגיה, אבל כושר הניווט שלה איננו טוב ביותר. לדררה יכולת דיבור מעטה. שריקתה חזקה מאוד, עד שאפילו מגובה של כ-50 מטר אפשר לשמוע את שריקותיה. כשמחתימים אותה או מרגילים אותה ל"אכילת יד" היא ידידותית, אך תוקפנית לעתים ומסוגלת לנשוך בחוזקה.

הדררה נשארת לרוב באזור מסוים ונעה רק בתחומי אזור זה. היא משמיעה צעקות חזקות בעיקר בזמן תעופה ושהייה על עצי קינון. בשבי, נותנת אמון בבעליו יחסית מהר. הדררה אוהבת ללעוס, לכרסם ולהתקלח.

מוצא ותפוצה

מקור הדררה הוא במערב פקיסטן, צפון הודו, נפאל וציילון, משם התפשט למערב אפריקה – גינאה, סנגל, דרום מאוריטניה (אזור מרוקו ואלג'יר), צפון סומליה, צפון אתיופיה וסודאן. חיה בשטחים פתוחים עם עצים, סנים (סנה), יערות יבשים או שולי יערות פתוחים. ניתן למצוא דררות כמעט תמיד באזורים מיושבים. הדררות פושטות על מטעי פירות וקפה.

הדררות נפוצות מאוד ברחבי העולם, אולם באזורים רבים הדררות נמצאות באופן עונתי בלבד.

בתי גידול

תפוצה בעולם

הדררה נפוצה בדרום אסיה מבורמה דרך הודו ואירן לערב, ובאזור הסאהל באפריקה.

בישראל

דררת קרמר בפארק הירקון בתל אביב

בית הגידול של הדררה הוא נוף עצים. בישראל, הדררה היא פליטת תרבות, והיא מוגדרת כמין פולש באזורים נרחבים של העולם המערבי. עקב אופיה האופורטוניסטי והאגרסיביות שלה במאבק על נקודות קינון, הדררה דוחקת מינים מקומיים ומשתלטת על אזורי מחייה רבים. בעבר נקשרה התפשטות הדררה להתיישבות אדם, וכן הצטברו תצפיות רבות על פלישה גם לתחומי מחייה מבודדים. הדררה היא אחד משני סוגים של תוכי (בנוסף לתוכי שחור) הנמצאים בישראל. בשנות ה-80 של המאה ה-20 נראו הדררות הראשונות בארץ ישראל. הדררות ככל הנראה ברחו ממגדלן בשרון והחלו להתרבות בבר.

ניתן למצוא ריכוזים גדולים של דררות בחורשות אקליפטוס וצפצפה באזור עמקי הצפון, רמת הגולן, באזור השרון, לאורך מישור החוף עד באר שבע, וסביב יישובי אדם ונאות מדבר, בנגב ובמדבר יהודה. דררה ירוקה, או דררה מצויה,דררת קרמר דררת קרמר חיה במושבות, ומתרבה באופן חופשי בטבע ובסביבות עירוניות. בין היתר ניתן לראות דררות בחורשת האקליפטוסים שבפארק הלאומי ברמת גן, בקמפוס גבעת רם ובעמק הצבאים שבירושלים . התוכי נזון מאגוזי פקאן, שסק, חמניות ופירות.

כתוצאה מכמותם הגדלה יותר ויותר הפכה הדררה לעוף המזיק לחקלאות.

תזונה

הדררות ניזונות מחלקי צמחים שונים, כגון זרעים, גרגרים, פירות, פקאן ,פרחים, נקטר (בעיקר מפרחי סלמליה ואריתריה). לאחר הרבייה, בחלק מהאזורים של הודו, הדררות, בקבוצות ענק, מלקטות מזון בשדות ובמטעים, כגון דוחן, אורז, תירס, קפה ופירות שונים. לעתים קרובות הן גורמות נזק ניכר לשדות ולמטעים אלה. בשבי תזונת הדררה מורכבת מתערובת גרעינים (חמנייה, כוסמת, סוגי דוחן שונים, שיבולת שועל, חיטה, קנביס, גרעיני חמנייה בכמות קטנה, מונבטים), מגוון של פירות (תפוחים, בננות, תאנים, ענבים, אוכמניות ועוד), ירקות (ורד הבר, תירס חצי מבושל, גזר, גמבה, מלפפון ועוד), סוגי צמחים (שן הארי, כוכבית ופרחים שונים) ומזונות שונים (מזון ביצים, לחם מרוכך, ביסקוויטים כחטיף).

רבייה

הדררה מגיעה לבגרות מינית בגיל 18 חודשים, אולם היא מתחילה להתרבות רק בגיל שלוש. הנקבה מטילה בין שלוש לחמש ביצים. זמן הדגירה הוא 23 ימים. הגוזלים מתכסים בנוצות לגמרי בגיל שבעה שבועות. שבועיים אחר כך הגוזלים עצמאיים. אם ההטלה הראשונה אינה מוצלחת, בדרך כלל תבוא עוד הטלה ישר אחריה.

הדררות חיות בלהקות של כ-60 חברים. אך בעונת הקינון, הלהקה מתפצלת לזוגות. לעתים הדררות כובשות חורי נקרים בעצים ומתיישבות שם. ההורים המסורים מטפלים בגוזליהם כחודשיים עד אשר הם עפים מן הקן והופכים עצמאיים.

הרבייה בשבי אינה קשה. נוהגים לבודד את הפרטים, שכן הם יכולים להיות אגרסיביים לפני ובזמן הרבייה. הרבייה מתחילה בין דצמבר לפברואר, כך שאם הכלוב נמצא בחוץ, יש לתלות את תאי ההטלה בחודש אפריל, כשמזג האוויר מתחיל להתחמם, כדי לקבל הטלות פוריות.

תוכים מזן הדררה שגדלו כציפורים מוחתמות עשויים לשמש ציפורי מחמד נוחות. כבר מימי קדם הייתה הדררה בשבי האדם ושימשה כציפור מחמד, אך לדררות חסרון בולט כחיות מחמד: הם לועסים כל דבר שבא לפיהם.

קישורים חיצוניים

• ערן דביר, מחוץ לסורגים, הדררה - תוכי בר בישראל‏‏