מנחם מנדל שניאורסון

מנופף לשלום לילדים עוברים בצעדה

צעדת ל"ג בעומר בכניסה לבית מדרשו, ב-1987

בית מדרשו - 770

ילד מכריז פסוק מ-12 הפסוקים שבחר הרבי לילדי ישראל לאמירה בכל הזדמנות. בתחתית עמדת הרבי סמל ה-מרכז לענייני חינוך

רבי מנחם מֶנְדֶל שניאורסון (י"א בניסן תרס"ב, 18 באפריל 1902 - ג' בתמוז תשנ"ד, 12 ביוני 1994), מכונה הרבי מליובאַוויטש (מלוּבָּבִיץ') ובקיצור הרבי, הוא האדמו"ר השביעי בשושלת אדמו"רי חסידות חב"ד, עמד בראשה משנת ה'תשי"א (1951) ועד לפטירתו.

קורות חייו

מנחם מנדל שניאורסון נולד בעיר ניקולייב שבאוקראינה לרב לוי יצחק שניאורסון ולחנה שניאורסון, הבכור מבין שלושה בנים. אביו הוא צאצא של הצמח צדק, האדמו"ר השלישי בשושלת אדמו"רי חב"ד (נין בנו בכורו רבי ברוך שלום שניאורסון, בן אחר בן), השם "מנחם מנדל" ניתן לו על-שם הצמח צדק. אמו הייתה בתו של רב העיר ניקולייב, מאיר שלמה ינובסקי, נכד הרב אברהם דוד לבוט.

בשנת 1909 בהיותו בן 7 עבר עם משפחתו לעיר יקטרינוסלב, לאחר שאביו התמנה לרב העיר (בה כיהן בשנים 1909-1939). יש הסבורים כי אביו היה מורהו העיקרי. אביו שכר לו בצעירותו למורה פרטי את הרב שניאור זלמן וילנקין שלימדו חומש עם רש"י, נ"ך, משנה וגמרא כארבע וחצי שנים, וכן שלחו למוסד שנלמדו בו גם לימודי חול. הרב שניאורסון עסק גם בקבלה ובחסידות. לאחר מכן למד באוניברסיטת יקטרינוסלב וכשומע חופשי באוניברסיטת לנינגרד.

בשנת 1927 עזב את ברית המועצות ועבר להתגורר בברלין, שם למד תורה ושמע קורסים באוניברסיטה המקומית. בשנת 1928, בי"ד בכסלו ה'תרפ"ט, נשא לאישה בוורשה את חיה מושקא שניאורסון, בתו של יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר השישי בשושלת אדמו"רי חב"ד. לאחר החתונה המשיך להתגורר בברלין ולמשך סמסטר וחצי למד מתמטיקה ופילוסופיה כשומע חופשי באוניברסיטת ברלין.

בשנת 1933 עבר לפריז, שם סיים לימודי הנדסת חשמל בבית הספר להשכלה גבוהה בעבודות ציבוריות. בשנת 1938 קיבל תואר מהנדס חשמל. לאחר מכן, נרשם ללימודי מתמטיקה בסורבון.

בזמן שהותו בברלין ובפריז, נהג לכתוב את חידושי תורתו על הכתב (חידושים אלו התגלו לאחר פטירתו ונכללו בסדרת החוברות "רשימות").

בואו לניו יורק

בשנת 1941 נמלט מצרפת שנכבשה בידי הנאצים. ובכ"ח בסיון ה'תש"א הגיע עם אשתו לניו יורק, שם הצטרפו למשפחת חמיו, שהתגוררה במרכז חב"ד העולמי - 770 בשכונת קראון הייטס שבברוקלין. עם בואו מינה אותו חותנו לנהל את המוסדות המרכזיים שהקים - מרכז לענייני חינוך, ארגון מחנה ישראל, בשנת תש"ג התמנה לעורך הראשי והמנהל של הוצאת הספרים קה"ת, בשנה זו יצא גם ספרו הראשון, 'היום יום'. לצד עבודתו זו עבד בהנדסת חשמל לאוניות הצי האמריקני בניו יורק. לאחר שהעבודה במוסדות חב"ד רבתה, התפטר מעבודתו כמהנדס. בשנת תש"ז נסע לפריז לפגוש ולקבל את אמו, לאחר שהצליחה לצאת מברית המועצות, בדרכה לארצות הברית. מאז פטירת חמיו, הוא לא יצא ממדינת ניו יורק.

בהנהגת חסידות חב"ד

בשנת ה'תש"י (1950), לאחר פטירת חמיו, לא היה ברור מי ימלא את מקומו ויעמוד בראש החסידות: הרב שניאורסון, שסירב לקבל את התפקיד, או גיסו המבוגר יותר, הרב שמריהו גוראריה. עם חלוף הימים הסתמנה מגמה לראות ברב שניאורסון את האדמו"ר הבא, וגברו הפניות אליו לקבל עליו את התפקיד. בי' בשבט ה'תשי"א (1951), ביום השנה הראשון לפטירת חמיו, השמיע הרבי מאמר חסידות שהחל בפסוק "באתי לגני אחותי כלה" ובכך החל לשמש באופן רשמי כאדמו"ר.

אלמנתו של רבי יוסף יצחק שניאורסון, הרבנית נחמה דינה, תמכה בחתנה המבוגר, הרב שמריהו גוראריה, בעלה של בתה הבכורה חנה, ולא הסכימה לקבל את מינוי חתנה הצעיר, מנחם מנדל שניאורסון, בעלה של בתה חיה מושקא, אך החסידים תמכו בחתן הצעיר והוא נתמנה לאדמו"ר. הרב גוראריה קיבל על עצמו מרות מלאה החל משנת ה'תשי"ג, מאז הוא השתתף באופן קבוע ב"התוועדויות" של גיסו. התלקחות מסוימת של מאבק הירושה נוצרה בשנים תשמ"ה - תש"ן, כאשר אגודת חסידי חב"ד ניהלה מאבק משפטי נגד בארי גור-ארי, בנו של הרב גוראריה. הוא הואשם שנטל ללא רשות ספרים מספרייתו של האדמו"ר הקודם של החסידות ומכר אותם לסוחרים ולאספנים. אביו תמך בגיסו - הרב שניאורסון, והתנער מבנו. בשנת 1987 (תשמ"ז) פסק השופט הפדראלי צ´ארלס סימפטון לטובת אגודת חסידי חב"ד וכך נפסק שוב בכ"ה בחשוון תשמ"ח בערעור שהגיש גוראריה.

הרבי התייחס לחמיו כנשיא הדור וראה את עצמו כמייצג של חמיו. הוא נהג ללכת באופן קבוע, לעתים כמה פעמים בשבוע, לקבר חמיו עם שק גדול של מכתבים שכתבו לו יהודים מכל העולם, ולקרוא את כל הבקשות על הציון. בתשובות לפונים אליו הרבה לכתוב "אזכיר על הציון", כלומר שיתפלל עליהם בציון קבר חמיו.

הרבי שלח אלפי שלוחים, והם הקימו אלפי מוסדות חינוך וארגונים תחת פיקוחו.

בשנת תש"י יסד את רשת בתי הספר והגנים "רשת אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש" במדינות צפון אפריקה. בשנת תשי"ב יסד את ארגון צעירי אגודת חב"ד בישראל, את אגודת נשי ובנות חב"ד בישראל ואת "רשת אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש" בישראל ובאוסטרליה. בשנת תשי"ג חידש את מנהג 'חלוקת הש"ס' בי"ט בכסלו וכן יסד את אגודת נשי ובנות חב"ד בארצות הברית ובמדינות נוספות. בשנת תשט"ו הקים את צעירי אגודת חב"ד בניו יורק ובקנדה. בשנת תשט"ז יסד את רשת מחנות הקיץ "גן ישראל" ואת ישיבת "אהלי תורה" בניו יורק.

בשנת תשכ"ז סמוך למלחמת ששת הימים הכריז על "מבצע תפילין", אחרי המלחמה ושחרור ירושלים העתיקה, חידש את בית הכנסת שעל שם ה"צמח צדק" במקום.

בתחילת שנות ה-80 הקים את תנועת הנוער "צבאות השם", וכן פתח ביוזמת כתיבת ספר תורה מיוחד וקרא לקנות לכל ילד יהודי מתחת לגיל מצוות 'אות' ב"ספר התורה של ילדי ישראל", בסכום אחיד לכל אות, השווה לדולר אחד ופתח ועד מיוחד העוסק בזה (העומד תחת בית דין רבני חב"ד). בהמשך יזם כתיבת ספרי תורה כלליים גם למבוגרים. שגם בהם ניתן לקנות אותיות. לפי הרבי, מטרת קניית האותיות היא לאחד את הילדים ואת כל העם באמצעות ספר התורה.

מאז קבלתו את הנהגת חב"ד, פרט לשלושה ביקורים ל"קעמפים" חסידיים בהרי קטסקיל בשנות ה-50, הוא לא יצא במשך שנות הנהגתו מהעיר ניו יורק.

בשנות ה-80 עודד את חסידיו לפעול להגברת הציפייה לגאולה. בשנות ה-90 קרא לפרסם בציבור כי יש להתכונן לבואו הקרוב של המשיח.

דרשותיו

בשבתות, חגים ומועדים חסידיים ערך התוועדות בבית מדרשו. הרבי ישב במרכז בית המדרש על בימת עץ מוגבהת, ומאחריו רבנים ואישי ציבור. מולו ישבו חסידיו המבוגרים והצעירים עמדו בצפיפות על מדרגות עץ מוגבהות ("פירמידות").

הרבי פתח באמירת דברי תורה הקשורים בדרך כלל לפרשת השבוע או לאותו מועד. בין השיחות, שנמשכו זמן רב, שר הקהל ניגונים והרים כוסית 'לחיים'.

לאחר אמירת כמה שיחות היה מצווה הרבי שישירו 'ניגון' הכנה ל'מאמר' או בעגה החסידית 'דא"ח' (=דברי אלוקים חיים). בזמן אמירת המאמר היה שקוע הרבי ברצינות מיוחדת. כאשר החל באמירת המאמר נעמד הקהל על רגליו.

פרט לשבת, שההקלטה אסורה בה על פי ההלכה, כמעט כל מילה מדוברת של הרבי תועדה והועברה לחסידיו בעולם. שיחותיו בשבתות שארכו שעות רבות שוחזרו על ידי ה"חוזרים" והסופרים ונשלחו במהירות לחסידים.

בשונה מהאדמו"רים הקודמים של חב"ד לא נהג הרבי לכתוב את תורתו בעצמו. מאז תחילת מנהיגותו החלו חסידיו להתאסף לאחר כל התוועדות ולשמוע מצוות "חוזרים" בראשות הרב יואל כהן שחזור של שיחותיו. רוב ההתוועדויות נערכו בשבתות ובחגים, ולכן לא ניתן היה להקליטן. דברי התורה נאמרו לעתים במשך 13 שעות ברציפות, ועל כן הייתה חשיבות רבה לזיכרונם של "החוזרים". צוות שנקרא 'ועד הנחות התמימים' הופקד על העלאת הדברים על הכתב. הרבי היה מקבל את ה"הנחות" הכתובות לחדרו, וחלק קטן מהן הוגה ואושר על ידו. משנת תשמ"ז הגיה ואישר את רוב ה"הנחות".

"יחידות" ו"חלוקת דולרים"

מאות אלפי אנשים מכל רחבי העולם מכל גווני הקשת היהודית נפגשו עם הרבי, כתבו לו וביקשו את ברכתו ועצתו, בהם ראשי ממשלת ישראל ונשיאי המדינה. מהכתרתו באופן רשמי עד שנת ה'תשמ"א (1981) קיבל שלוש פעמים בשבוע אנשים לשיחה אישית, שנקראה "יחידות". בשנת ה'תשמ"א הופסקה היחידות כמעט לגמרי בגלל העומס הרב וכמות האנשים שהלכה וגדלה. משנת ה'תשמ"ו (1986) עד ה'תשנ"ב (1992) התקיים מעמד "חלוקת הדולרים לצדקה", שבמסגרתו חילק מדי יום ראשון דולרים בודדים למבקריו על מנת שיגיעו לצדקה. מעמד חלוקת הדולרים לווה במילות ברכה או מענה קצר של הרבי על שאלות, והוא שימש כמעין תחליף מקוצר ליחידות. הוא התנהל בתור ארוך ומסודר שלעתים ארך כשש שעות. רבים ממקבלי הדולרים נתנו שטר אחר במקומו לצדקה והם שומרים את הדולר שקיבלו מהרבי כסגולה.

ערוב ימיו

ערך מורחב – פולמוס המשיחיות בחב"ד

בראשית שנות ה-90, גבר הלהט המשיחי בקרב חסידי חב"ד. רובם האמינו כי הוא הראוי להיות המשיח, לאחר שלהבנתם רמז הרבי על כך בכמה הזדמנויות. בהתאם לכך החלו חלק מהם להצהיר על כך בגלוי ואף ליזום פרסומים ברוח זו. הרבי עצמו התבטא פעמים רבות נגד פרסום משיחיותו וכמה פעמים מחה כאשר ניסו לשיר בנוכחותו שירים שרמזו כי הוא המשיח, אך במקרים אחרים עודד את השירה.

בהיותו קרוב לגיל 90, בכ"ז באדר א' ה'תשנ"ב (2 במרץ 1992), בשעה שעמד באוהל קברו של חמיו, לקה הרבי בשבץ מוחי. השבץ גרם שיתוק של הצד הימני בגופו ונטל ממנו את יכולת הדיבור. כשמונה חודשים לאחר מחלתו החל לצאת מדי פעם אל הציבור, כשהוא יושב במרפסת מיוחדת שנבנתה סמוך לחדרו, בצד המערבי של בית המדרש הגדול.

כאשר נראה לקהל, החלו החסידים לשיר לפניו "יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד", ופעמים רבות עודד הרבי את השירה בתנועות ראש. תגובה זו הפכה לטענה בפולמוס שבקרב חסידיו. הזרם המשיחיסטי רואה בכך שינוי בעמדתו של הרבי ואישור פומבי לפרסום האמונה כי הוא המשיח. לטענתם, זו ה'משנה האחרונה' של הרבי, לכן הם פועלים בכיוון זה, ומפרסמים את עובדת היות הרבי משיח - גם לאחר פטירתו. לעומתם טוענים אנשי הזרם המתון כי אין לראות בכך שינוי בעמדתו העקרונית של הרבי. לטענתם, לא ייתכן שדווקא בתקופת מחלתו החליט הרבי כי זה הזמן להכריז שהוא המשיח, ולכן יש להסביר את עידוד השירה בדרכים אחרות, כמו הרצון לעודד את רוחם של החסידים בשעה קשה זו, או שהרבי הצטרף לשירה כתפילה וכהבעת משאלה בלבד.

פטירתו

מבנה ה'אוהל' שעל קברו של הרבי

קברו של הרבי

מדליית הזהב של הקונגרס, שהוענקה לרבי מליובאוויטש מהקונגרס של ארצות הברית ב-1994

לאחר כשנתיים מיום מחלתו שקע בתרדמת למשך שלושה חודשים ושהה במרכז הרפואי 'בית ישראל'. בתקופה זו סירבו רוב חסידיו לעסוק בפומבי באפשרות שימות. בג' בתמוז תשנ"ד (12 ביוני 1994), לאחר חצות הלילה, נשלחה הודעת הפטירה באמצעות ביפר, בנוסח: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. ברוך דיין האמת".

פטירת האדמו"ר שהיה מפורסם כאחד מגדולי הדור, גרמה לצער כבד ברחבי העולם היהודי, ובמיוחד לחסידיו שהאמינו שהוא יעמוד בראש החסידות עד ביאת המשיח.

בהלוויה השתתפו יותר ממאה אלף איש, בהם אדמו"רים, רבנים ואישי ציבור, כמו ראש עיריית ניו-יורק, מושל המדינה, סנאטורים, ראש האופוזיציה דאז בנימין נתניהו ושגריר ישראל באו"ם גד יעקובי. הרבי נקבר בסמוך לחמיו בבית הקברות היהודי "מונטיפיורי" בקווינס שבניו יורק, בארון קבורה שנבנה מהסטנדר והשולחן שעליהם התפלל ואחד משולחנות הלימוד בישיבה. כיוון שהרבי לא הותיר אחריו ילדים, אמרו המזכירים שלו קדיש יתום.

למחרת הפטירה הקדישו לה שניים מהעיתונים הגדולים של ניו יורק, הדיילי ניוז, והניו יורק פוסט, את עמוד השער תחת הכותרת המשותפת "SEA OF GRIEF" (בעברית: "ים של אבל"). עם היוודע הפטירה, ראש הממשלה יצחק רבין הוציא הודעה: ”ראש הממשלה ושר הביטחון משתתף בצערה של משפחתו של הרבי ובצערה של קהילת חב"ד, עם פטירת הרב מנחם מנדל שניאורסון, זכר צדיק לברכה. פטירתו של הרבי היא אבידה לעם היהודי כולו. הלך לעולמו תלמיד חכם גדול, מנהיג דגול, מגדולי המעש למען יהודי העולם וקהילות נידחות”. יומיים לאחר מכן, קיימה הכנסת דיון מיוחד לרגל פטירת הרבי והחליטה על אסיפת מליאה מיוחדת שהתקיימה ביום השלושים לפטירתו.

קברו

ערך מורחב – אוהל הרבי מליובאוויטש

קברו הממוקם באוהל מיוחד (בחלקת חב"ד בבית הקברות היהודי על שם מונטיפיורי, בשכונת קמבריה הייטס ברובע קווינס שבניו יורק) הפך למוקד עלייה לרגל ופוקדים אותו יהודים רבים, במטרה לבקש רחמי שמים, ברכה והצלחה. העולים לקבר נוהגים לרשום את בקשותיהם, לקרוא את הבקשה ליד הקבר, לקרוע את הדף ולהניח את הקרעים במקום. מערכת פקסים ודואר אלקטרוני מקבלת בקשות לברכות מכל רחבי העולם, וגם הן מועברות אל הקבר. מדי שנה, בתאריך פטירתו העברי, נוהגים לעלות לקברו אלפי יהודים.

מדליית הזהב של קונגרס ארצות הברית

כשלושה חודשים לאחר פטירתו של הרבי החליט הקונגרס של ארצות הברית להעניק לו את אות מדליית הזהב של הקונגרס, אחד משני העיטורים הגבוהים ביותר המוענקים לאזרחים בארצות הברית. בנובמבר 1994 העניק הנשיא ביל קלינטון בטקס מיוחד את המדליה, בחדר הסגלגל בבית הלבן. בטקס השתתפו עשרים משלוחי הרבי. במעמד זה אמר קלינטון:

The late Rebbe's eminence as a moral leader for our country was recognized by every president since Richard Nixon. For over two decades, the Rabbi's movement now has some 2000 institutions; educational, social, medical, all across the globe. We (the United States Government) recognize the profound role that Rabbi Schneerson had in the expansion of those institutions.

— Education Day U.S.A., a tribute and a message, Washington, D.C. : American Friends of Lubavitch, c1994, p. 70

תרגום: מעמדו הרם של הרבי המנוח כמנהיג מוסרי בארצנו הוכר על ידי כל הנשיאים מאז ריצ'רד ניקסון, במשך יותר משני עשורים. בתנועתו של הרבי כיום יש כאלפיים מוסדות, חינוכיים, חברתיים ורפואיים על פני כל העולם. אנחנו (ממשלת ארצות הברית) מכירים בתפקיד העמוק של הרב שניאורסון בהרחבת מוסדות אלה.

פועלו והשפעתו

הפצת יהדות בעולם היהודי

הרבי החל להוביל מבצעים לפרסום מצוות היהדות ותורת החסידות בסיסמה "ופרצת", הלקוחה מהפסוק "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה".

הוא קרא לחסידיו להשפיע בכל מקום אפשרי, גם על יהודים חילונים, לקיים את המצוות וללמוד תורה, בין היתר על ידי יציאה למקומות ציבוריים וזיכוי הציבור במצוות אלו. כמו כן קרא לעזור כספית למי שאין בידם יכולת כלכלית לקנות את תשמישי המצוות.

יזם פעולות ציבוריות שכונו על ידו 'מבצעים'. חלק מה'מבצעים' קשור למצוות החגים והוא עונתי. כך לדוגמה, יוזמים חסידי חב"ד: הדלקת נרות חנוכה בבתים, בחנויות ובמרכזי הערים, תהלוכות ל"ג בעומר, דוכנים לנטילת לולב בסוכות, חלוקת מצה שמורה לקראת חג הפסח, תקיעת שופר בראש השנה, לאלו שאינם מגיעים לבתי הכנסת, קיום ארבע מצוות הפורים ועוד.

פרויקט אחר שיזם הרבי וכינה עשרת המבצעים, הוא קריאה לכל יהודי לקיים עשר מצוות, שראה בהן מצוות מרכזיות, ולהשפיע על יהודים נוספים לקיים אותן: אהבת ישראל, חינוך יהודי, לימוד תורה, הנחת תפילין, קביעת מזוזות כשרות, מתן צדקה, החזקת ספרי קודש בבית, כשרות המזון, בערב שבת וחג הדלקת נרות שבת ויום טוב וטהרת המשפחה.

בעקבות קריאתו נוהגים חסידי חב"ד להעמיד דוכני תפילין בחוצות הערים ולהציע לציבור לקיים את המצווה. נשי ובנות חב"ד פעילות בחלוקת נרות שבת ועלוני הסבר על המצווה לנשים ובנות. כמו כן מציעים בתי חב"ד שירות קביעת מזוזות ובדיקתן והכשרת המטבח לכל המעוניין.

שלוחיו ברחבי העולם

ערכים מורחבים – שלוחי הרבי מליובאוויטש, בתי חב"ד

חמיו של הרבי, רבי יוסף יצחק שניאורסון פעל לקרב חילוניים לתורה ולמצוות, ושלח שלוחים למדינות שונות. בתקופתו של הריי"צ היה היקף הפעילות מצומצם למדי, ובתקופת הנהגתו של הרבי גדל מאוד היקף השלוחים והגיע לאלפים ברחבי העולם.

מרבית המשאבים של השלוחים מופנים לקירוב יהודים רבים ככל האפשר למסורת היהודית, לתורה ולמצוות. הם הביאו לחזרה בתשובה של יהודים רבים, במדינת ישראל ומחוצה לה, בעיקר החל משנות ה-60. השלוחים עוזרים ליהודים גם בתחומים שאינם קשורים לדת, בהתאם להשקפה החב"דית שעזרה גשמית חשובה לא פחות מעזרה רוחנית ליהודי. כך למשל נפוצים בתי חב"ד המפעילים בתי תמחוי ומפעלי חסד אחרים עבור נזקקים. בתי חב"ד באזורי תיירות מהווים במקרים רבים מעין שגרירות יהודית המסייעת גם במקרי חירום.

תקנת לימוד 'הרמב"ם היומי'

ערך מורחב – הרמב"ם היומי

בשנת 1984 יזם הרבי את מפעל הרמב"ם היומי, במסגרתו חולקו ספרי ההלכה של הרמב"ם לשיעורי לימוד יומיים. אחת ממטרות התקנה היא לעודד לימוד תמציתי של כל תחומי ההלכה בצורה ברורה ובהירה, כפי שהם מנוסחים בספרי הרמב"ם. ישנם שלשה מסלולי לימוד: פרק אחד ליום שבו מסיימים פעם בשלוש שנים את כל הי"ד החזקה לרמב"ם; שלושה פרקים ליום שבו מסיימים פעם בשנה את כל הי"ד החזקה; ולימוד ספר המצוות לרמב"ם, שמסיימים פעם בשנה.

השפעתו מחוץ לעולם היהודי

שבע מצוות בני נח

בשנות ה-80 קרא לפעול להנחלת שבע מצוות בני נח לאנושות כולה, ולעודד את כל בני האדם לקיימן. בהתבסס על פסיקת הרמב"ם כי חלה חובה על העם היהודי לדאוג שאומות העולם יקיימו את שבע מצוות בני נח. לדעתו, חוסר העיסוק הבולט בנושא זה בדורות הקודמים, נבע מחשש שפעילות זו תיתפס כניסיון לפגוע בדתם של הגויים, חשש שכמעט אינו קיים כיום, ועל כן החובה היהודית להנחיל לאנושות את שבע המצוות בתוקפה עומדת.

הוא ראה את ההשפעה על אומות העולם לשמור את שבע המצוות כחלק מתהליך ההכנה לקראת הגאולה, שבה האנושות כולה תקיים את המצוות המוטלות עליה.

בעקבות יוזמתו ופעילות חסידיו בנושא הצהיר הקונגרס של ארצות הברית על חשיבותן של שבע מצוות בני נח, כיסוד המוסר החברתי המודרני.

החינוך בקונגרס האמריקאי

ב1978 החליט הקונגרס של ארצות הברית להכריז על י"א בניסן, יום הולדתו של הרבי, כ"יום החינוך והשיתוף" שבו יוגברו המאמצים והמשאבים לשיפור פני החינוך בכל מוסדות החינוך לכל הגילאים בכל רחבי ארצות הברית. בנוסח ההצעה שהגיש הקונגרס לאשרור הנשיא ג'ימי קרטר מוזכרות שבע מצוות בני נח כדגם לעקרונות המוסריים שעליהם נשענת הציוויליזציה האנושית. מאז שנת 1978, "יום החינוך והשיתוף" של ארצות הברית מוכרז לפי התאריך העברי בו חל יום הולדתו של הרבי. נוהג זה נמשך גם לאחר פטירתו.

בשנת 2009 הוסיף הנשיא ברק אובמה להכרזה: "מעטים בלבד הבינו וקידמו את הרעיונות הללו בצורה יותר מוצלחת מאשר הרב מנחם מנדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש, אשר הדגיש את חשיבותם של חינוך ואופי טוב. דרך ביסוס מוסדות החינוך והשירות הסוציאלי ברחבי המדינה והעולם, הרב שניאורסון ביקש להעצים צעירים ולהעניק השראה לאנשים בכל הגילאים. ביום הזה, אנו קוראים שוב את קריאתו".

רגע של שתיקה

בשנת 1983 קרא להנהיג בבתי הספר ברחבי העולם 'רגע של שתיקה' בתחילת היום במסגרתו יתבוננו התלמידים 60 שניות על בורא עולם. הוא טען שללא הכרה בבורא עולם אין ערובה לשמירה על חוקי היסוד השומרים על החברה האנושית.

קריאתו נתקלה בהתנגדות בארצות הברית, שם נטען כלפיה שהיא סותרת את עקרון הפרדת הדת מהמדינה המעוגן בחוקת ארצות הברית. הרבי טען מנגד שעקרון הפרדת הדת מהמדינה נקבע על מנת לאפשר חופש דת ועיקרון זה מחייב לאפשר להורים לחנך את ילדיהם לאמונה באלוהים גם בבתי הספר הממשלתיים. עוד הוא טען שבית הספר אינו צריך להתערב בתוכן ההתבוננות של הילד ועל כן אין בהצעתו סתירה להפרדת הדת מהמדינה.

בעקבות קריאתו של הרבי חתם נשיא ארצות הברית רונלד רייגן על קריאה להנהגת ה'רגע של שתיקה' בבתי הספר בארצות הברית.^{[דרוש מקור]}

משנתו והגותו

כתביו וספריו

ערך מורחב – ספרי הרבי מליובאוויטש

מאות ספרים מתעדים את משנתו של הרבי. חלקם מבוססים על דברי התורה שאמר במהלך הופעותיו בציבור וחלק אחר הוא ליקוט ממכתביו במגוון נושאים. סוג שלישי, שיצא לאחר פטירתו, מבוסס על רשימות שכתב לעצמו.

כל השיחות והמאמרים שאמר (גם שאינם מוגהים על ידו) יצאו בסדרת ספרים המוגשות בדרך כלל כפרוטוקול, המביא את דברי התורה והחסידות שנאמרו עם האירועים שהתרחשו באותה התוועדות הסדרה נקראת "תורת מנחם - התוועדויות", המחולקת לשניים: הסדרה המאוחרת - תשמ"ב-תשנ"ב (1981-1992), ובה ארבעים ושניים חלקים; והסדרה המוקדמת - תש"י-תשכ"ו (1950-1965) ובה ארבעים וחמשה חלקים. סדרה זו עדיין עומדת בעיצומה של עריכה, ומעריכים כי יהיו בה קרוב למאה וחמישים כרכים.

הגאולה במשנתו

הרבי עסק רבות בנושא הגאולה. בראשית הנהגתו הכריז כי הגאולה בפתח ודורנו הוא הדור האחרון של הגלות והדור הראשון של הגאולה, וכי התפקיד המוטל על העם היהודי בזמן הזה הוא לפעול להבאת הגאולה וביאת המשיח. במשך כל השנים הרבה לעסוק בסוגיית הגאולה והלהיט את הציפייה לביאת המשיח. במסגרת זו, עודד את העיסוק בהלכות הגאולה ובית המקדש, בין השאר תיקן לימוד בהלכות בית המקדש בימי בין המצרים, הוא הסביר כי הלימוד בהלכות הגאולה מקרב את הגאולה, מעורר את התשוקה אליה ו'מרגיל' את האדם לחיים בימות המשיח.

לדעת הרבי בנושאי הגאולה והמשיח יש להתמקד בדעות הפוסקים, ובעיקר הרמב"ם, העוסק בעניינים אלה בהלכות 'מלכים ומלחמותיהם'. לאור זאת, הוא הכריע ש'קיבוץ גלויות' יתרחש רק לאחר בניית בית המקדש^{[דרוש מקור]}. עם זאת הרבי פירש את ייעודי הגאולה הנסיים בתנ"ך ובחז"ל כפשוטם (כגון "וגר זאב עם כבש"). הוא סבר כי מה שכתב הרמב"ם שלאחר בוא המשיח "עולם כמנהגו נוהג" הכוונה לתקופה הראשונה שלאחר בואו, וגם הרמב"ם מסכים שיתרחשו נסים מאוחר יותר. הרמב"ם לא כתב זאת בפירוש במשנה תורה משום שספר זה מוקדש להלכה ולא מוטלת על האדם חובה הלכתית להאמין בנסים שיתרחשו בתקופה השנייה לאחר בוא המשיח. ועוד, לדברי הרבי גם לדעת הרמב"ם ייתכן מצב של "זכו" שבו ההנהגה הניסית תהיה מיד עם תחילת הגאולה.

בשנת תשנ"ב הכריז שאנו נמצאים ב'ימות המשיח', עם זאת הדגיש שהמשיח עדיין לא בא ושעדיין לא הגענו אפילו ל"אתחלתא דגאולה".

תורה ומדע

יחסו לטענות על סתירות בין התורה והמדע התאפיין בראיית התורה כמקור לאמת אלוהית מוחלטת לעומת המדע המבוסס על הנחות. מסיבה זו שלל הרבי גישות אפולוגטיות המנסות לפרש את התורה בהתאם לממצאי המדע המודרני.

לדעתו הסתירות האמורות נובעות לרוב מהבנה בלתי נכונה של היגדים מדעיים או מהתבססות על תאוריות ספקולטיביות הנחשבות בטעות כאמיתות המוכחות מבחינה אמפירית. הוא מחלק בין מדע המתייחס לתופעות המתרחשות בהווה ומתבסס על אינדוקציה, ובין מדע ספקולטיבי המתבסס על אקסטרפולציה, כגון תאורית האבולוציה, המסיקה מתוך תצפיות שנעשות בהווה על מה שקרה לכאורה לפני מיליוני שנים.

בנוסף טען כי המדע של היום, בניגוד לזה של המאה ה-19, איננו טוען לאמת מוחלטת, ונימק זאת בהסתמך על עקרון האי-ודאות השומט את הקרקע מתחת לגישה שהתצפיות של המדענים על העולם הינן דטרמיניסטיות.

יחסו להתפתחות הטכנולוגית

הרבי לא נרתע מפני החידושים המדעיים והטכנולוגיים. הוא ראה את הפוטנציאל החיובי שבהם, ולדעתו, העובדה שהם משמשים גם לצרכים שליליים אינה פוסלת אותם. להפך, המטרה האמיתית שלשמה הדברים האלה נוצרו היא כדי להוסיף אור וקדושה בעולם, ויש להשתמש בהם למטרות האלה. הוא אף התבטא כי ההתפתחות הטכנולוגית היא שלב בהכנת העולם לקראת הגאולה, על בסיס דברי הזוהר שבאמצע האלף השישי לבריאה ייפתחו "מעיינות החכמה".

הוא עודד את השימוש בכלים טכנולוגיים להפצת יהדות, כגון שידור שיעורי תורה וענייני יהדות וחסידות ברדיו ובטלוויזיה. התוועדויותיו שודרו למדינות שונות מתחילת שנות השבעים באמצעות קווי הטלפון, בשנותיו האחרונות ללמעלה מ-500 נקודות, ובערוץ רדיו בתוך ניו יורק. כמה דרשות שודרו בערוץ מיוחד בטלוויזיה בכבלים בארצות הברית, ובשנותיו האחרונות אף באמצעות הלוויין למוקדים רבים בעולם.

יחסו לפמיניזם

בניגוד לנטייה בעולם התורני להגביל את לימוד התורה לגברים בלבד, פנה הרבי בדבריו לגברים ולנשים באופן שווה. כמה פעמים בשנה מסר שיחות לנשים בלבד, ואז היה אולם בית המדרש מתרוקן מהגברים והנשים היו ממלאות אותו. הוא קרא לנשים ללמוד והביע את דעתו שבימינו הבנות צריכות ללמוד משנה ואף גמרא, בנושאים הקשורים למצוות שבהן הן מחויבות. כמו כן הורה לנשים ולבנות ללמוד את תורת החסידות, משום שהיא נחוצה כדי לקיים את מצוות אהבת ה' ויראתו. לדבריו, בימינו, כשהבנות לומדות את כל המקצועות והן חשופות לכל הרוחות המנשבות בעולם, אין היגיון למנוע מהן דווקא לימוד תורה.

גם במהפכה הפמיניסטית ראה הרבי שלב בדרך לגאולה. הוא אמנם דבק בגישה המסורתית הרואה באישה "עקרת הבית", אך פירש זאת שהיא עיקרו של הבית ושמור לה תפקיד מרכזי בבניית התא המשפחתי ועיצוב דמותו של הדור הבא. בשנת תשי"ג (1953) הקים את ארגון נשי ובנות חב"ד, וקרא לנשים להתארגן ולפעול להפצת היהדות והחסידות בחוגים רחבים, ולא להסתפק בפעילות בתוך הבית והקהילה. עם זאת הקפיד שהפעילויות ייעשו מתוך שמירה על גדרי הצניעות.

יחסו למדינת ישראל והשקפות מדיניות

יחסו למדינת ישראל היה מורכב. הוא התנגד לגישה המקובלת בציונות הדתית כי הקמת המדינה היא אתחלתא דגאולה וראה באמירה זו עצמה סכנה. הוא סבר כי תהליך הגאולה עדיין לא החל ונמצאים עדיין בגלות, והגאולה עתידה לבוא על ידי המשיח, על פי הסדר שקבע הרמב"ם בפסק הלכתי. עם זאת סבר כי הקמת המדינה היא נס הצלה שניתן מהבורא לעם ישראל כדי להוכיח שהוא ראוי לגאולה. גם בניצחון ישראל במלחמת ששת הימים ובהצלחת מבצע אנטבה, ראה נסים אלוהיים. מאוחר יותר התבסס על כך כשהתנגד להחזרת השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים, בנימוק שהם ניתנו בנס לעם ישראל והחזרתם תהיה כפירה בטובה.

הוא גילה מעורבות אקטיבית בחיי המדינה, עודד את חסידיו לשרת בצה"ל אחרי תום לימודיהם בישיבה והפנה אנשי עסקים להקמת מפעלי תעשייה בישראל. בשכונות שהקים לחסידיו בלוד, בקריית מלאכי ובירושלים הורה לקלוט גם קבוצות של עולים חדשים מגאורגיה ובוכרה.

הרבי קיים קשרים טובים עם רבים ממנהיגי המדינה, קציני צה"ל וראשי מערכות הביטחון בישראל. קשרים עמוקים במיוחד שררו בינו לבין נשיא המדינה זלמן שזר. בעת ביקורו כנשיא בארצות הברית ביקר שזר את הרבי בבית מדרשו במקום שהלה יבקרו במלונו. כאשר טענו מקורביו כי הדבר מהווה זלזול בכבוד הנשיא, הגיב שזר כי הוא הולך אל הרבי לא בתור נשיא אלא כחסיד.

הרבי נודע בהתנגדותו החריפה למסירת שטחי יהודה, שומרון, חבל עזה, רמת הגולן וחצי האי סיני לערבים. את התנגדותו ביסס על כמה נימוקים ומהם:

1. עמדתם של מומחים צבאיים שלדבריו אמרו כולם שכל ויתור על שטחים אלה מהווה בלי ספק פיקוח נפש.
2. עמדת ההלכה הפסוקה בשולחן ערוך, כי "נכרים שצרו על עיירות ישראל... בעיר הסמוכה לספר, אפילו אינן רוצים לבא אלא על עסקי קש ותבן מחללין עליהם את השבת, שמא ילכדו העיר ומשם תהא נוחה הארץ ליכבש בפניהם". מכאן הסיק כי אסורה מסירת שטחי גבול לאויב באופן עקרוני, אף כאשר המצב הקיים יכול לסכן חיים, שכן היא יכולה לגרום לכיבוש טוטלי בידי האויב.

לאור זאת הביע הרבי את התנגדותו לביצוע הסכמי קמפ דייויד ולהחזרת חצי האי סיני למצרים. הוא טען כי בכך איבדה ישראל את מעמדה כמעצמה אזורית וחשפה את עצמה להמשך הלחץ הבינלאומי ולהחלשתה.

בשנת 1990, בעת "התרגיל המסריח", הביע הרבי את דעתו נגד הקמת ממשלת שמאל. בעקבות דבריו הודיעו חברי הכנסת אליעזר מזרחי ואברהם ורדיגר על התנגדותם לממשלת פרס, מה שבסופו של דבר הביא להקמת ממשלת ימין צרה בראשות יצחק שמיר. הרבי הודיע כי התנגדותו לממשלת השמאל לא באה מסיבות פוליטיות, אלא בשל החשש כי ממשלה זו תוביל לפגיעה בביטחון ישראל ולהגברת הטרור.

תומכים ומתנגדים

תומכיו

לקראת הגיעו של הרב שניאורסון לארצות הברית בשנת 1941 ביקש חמיו האדמו"ר יוסף יצחק שניאורסון משלושה מחסידיו הבולטים (שמואל לויטין, ישראל ג'ייקובסון ואליהו סימפסון) לנסוע לנמל לקבל את פניו, בהוסיפו: "אם רצונכם לדעת מיהו חתני? הוא בקי בבבלי וירושלמי, רי"ף רא"ש ורמב"ם, הוא עורך תיקון חצות כל לילה ובקי בכל ה'לקוטי תורה' עם העיין'ס (כלומר הערות השוליים המפנות לעיון בספרים אחרים)".

הרב דב בער אליעזרוב, אב"ד קטמון, כתב‏‏ "שמעתי מסבי הרב שלמה יהודה ליב אליעזרוב זצ"ל, עוד בהיות הרבי בחור, 'שישנו בחור ברוסיא שבקי בש"ס ובכל כתבי האריז"ל בעל פה' והכוונה הייתה על הרבי. וכבר נודע שמו בכל העולם כולו, שהיה פאר הדורות וקירב רבבות מישראל אל כנפי השכינה, צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל ורבים השיב מעוון. זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל". ועוד כתב "ובשנת תשי"ד נפגשתי עם הגאון המפורסם לשו"ת הגר"ח קרייזווירט הגאב"ד דאנטוורפן, שאמר לי בזה המילים: "אני ביקרתי את האדמו"ר מליובאוויטש הרבה פעמים, והנני מעיד עליו שאין רש"י בש"ס שנעלם ממנו ואין מדרש בעולם שאינו יודע אותו".

בין הרבנים שהיו בקשרים הדוקים עם הרבי היו הרבנים מרדכי אליהו, מנשה קליין, אפרים אליעזר יאלעס, האדמו"ר ה"פני מנחם" מגור והרב פנחס הירשפרונג. הלב שמחה מגור היה בקשר עם הרבי. למרות התנגדותו החריפה של הרב שך לדרכו של הרבי, חלק מרבני הציבור הליטאי שמר על קשר עמו, כמו הרב שלמה זלמן אויערבאך, הרב משה פיינשטיין. הרב ישראל אבוחצירא (ה'בבא סאלי') היה בקשר הדוק עם הרבי.

מתנגדיו

בין הרבי ובין הרב יואל טייטלבוים (האדמו"ר מסאטמאר) היו קשרי ידידות, אך הם היו חלוקים, בפרט בעניין היחס למדינת ישראל ומנהיגיה. כאשר בעקבות מלחמת ששת הימים יצא הרבי במבצע תפילין תקף האדמו"ר מסאטמר את דעותיו, משום שסבר שהגדרת ניצחון במלחמה כנס משמים, משמעותה תמיכה בציונות. כמה חודשים לאחר מכן הגיב הרבי בפומבי בפירוט לטענותיו. כאשר נערך מבצע אנטבה בשנת 1976, ראה הרבי במבצע נס הצלה, ולעומתו אמר הרב טייטלבוים שמבצע זה הוא מעשי ידי רשעים.

בחוגים ליטאים שונים רווחת הסתייגות מדמותו של הרב שניאורסון ומהאופן המשיחי שבו תופסים אותו חסידיו. בין מתנגדיו בלט מנהיג הליטאים, הרב אלעזר מנחם מן שך, שהתנגד לתקנות ולהדרכות רבות של הרבי, כגון תקנת לימוד הרמב"ם היומי ולמנהג החסידים שלא לישון בסוכה. הרב שך ראה במשיחיות של חב"ד כפירה וטען כי הדגש הרב של חב"ד ביחס לצורך להביא את המשיח "עכשיו", עומד בסתירה לדברי חבקוק (ב ג) "אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא". לעומתו אמר הרבי ששלוש פעמים ביום אומרים בתפילה "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" ו"את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך" ושאחד מהי"ג עיקרים זה "אף על פי שיתמהמה אחכה לו בכל יום שיבוא". הרב שך הדגיש כי המאבק עם הרב שניאורסון אינו אישי ואף התפלל עליו בימי מחלתו. הוא נימק זאת גם בצורך למנוע משבר אמונה ממאמיניו‏‏.

הרב עובדיה יוסף בשנת תשל"ב כתב לרבי מכתב לרגל יום הולדתו בו הוא משבח את הרבי ומברכו. בשנת תש"ן התייחס בשיעורו השבועי למתח עם הליטאים והביע את דעתו תוך ביקורת על הרבי. ב2012 אמר כי הרבי "הוא יחיד בדור בהרבצת התורה בישראל, לא קם כמוהו, עד עכשיו כל העולם כבודו, כל יושבי תבל נענים לבשורתו". בהזדמנויות נוספות שיבח הרב עובדיה את הרבי.

לקריאה נוספת

ביוגרפיה

• מרדכי מנשה לאופר, ימי מלך, שלשה כרכים העוסקיים בהרחבה בתולדות ימי חייו, כפר חב"ד, הוצאת קה"ת, 1989
• אליעזר זקליקובסקי ויוסף גרינברג, ימי בראשית , יומן העוסק בתחילת נשיאותו החבדית של הרב שניאורסון וכולל בתוכו מסמכים ותמונות, קה"ת, ניו יורק, 1992
• ירמיהו ברנובר, נביא מקרבך - הביוגרפיה של הרבי מלובביץ', מ.מ.ש. הוצאה לאור, 2007
• שמואל היילמן ומנחם פרידמן , הרבי מלובביץ` בחייו ובחיים שלאחר חייו, הוצאת דביר ומרכז שז"ר, 2011

שונות

• הרבי - שלושים שנות נשיאות מאמרים על הרבי, שני חלקים, כפר חב"ד, תשמ"ג
• אלבום בנאות דשא , תמנות מאמרים, שיחות ותיאור מביקוריו במחנה קיץ בניו יורק שיסד לילדים, הנקרא בשם "גן ישראל". ברוקלין, ניו יורק, 1993
• אוי רבי (Oh Rebbe) - ג' תמוז תשנ"ד, לקט עיתונות רדיו וטלוויזיה מרחבי העולם, על הרבי ותנועת חב"ד-ליובאוויטש. הוצאת אגודת חסידי חב"ד העולמית, ישראל 1994
• פרץ אוריאל בלוי, ממלכת התורה עם הרבי מליובאוויטש, אנצקלופדיה לתומכיו מהחוגים החרדיים, כרך ראשון (א'-ה'), הוצאת נחלי דבש, קרית מלאכי 1996
• ספר בפורמט אלבומי מקדש ישראל, תמונות מסידורי הקידושין שערך, תיאורים ממהלך החתונות שהשתתף. קה"ת, ברוקלין, 2000
• רבן של ישראל מאמרים על הרבי מליובאוויטש לאחר פטירתו, הוצאת שבועון כפר חב"ד, כפר חב"ד תשס"ד
• הרבי - מבט אישי, "מה סודה של מנהיגות הרבי", חב"ד ויסקונסין בשיתוף צעירי אגודת חב"ד, 2008
• שלום דובער וולפא, שמן ששון מחבריך, ארבעה כרכים העוסקים בקשריו עם רבנים מהיהדות החרדית, חולון, 1995-2010
• יאיר עמיקם, ימה וקדמה הוצאת "האור"
• דוד ברגר, "הרבי מלך המשיח" שערוריות האדישות והסכנה לאמונת ישראל

משנתו

• סימון יעקובסון, הדרך לחיים של משמעות, חכמת הרבי מליובאוויטש, אריה ניר מורן, תל אביב תשנ"ו 1996
• ירמיהו ברנובר ויוסף שמחה גינזבורג, מה רבו מעשיך ה', המדע והטכנולוגיה במשנתו של הרבי מליובאוויטש, הוצאת שמי"ר, 2000 תש"ס, ירושלים (מהדורה מורחבת של 'אמונה ומדע', כפר חב"ד, 1976)
• יעקב גוטליב, "שכלתנות בלבוש חסידי - דמותו של הרמב"ם במשנת חב"ד", הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2009
• שלי גולדברג, "מסע הנשמה", ירושלים 2009
• יצחק קראוס, "השביעי - משיחיות בדור השביעי של חב"ד - על הרבי מליובאוויטש בהנהגת חב"ד"

קישורים חיצוניים

אודותיו

• הרבי - "הרבי מליובאוויטש: חייו, פועלו ומורשתו", באתר בית חב"ד
• הרבי מליובאוויטש, באתר צעירי אגודת חב"ד.
• לדמותו של הרבי מליובאוויטש, באתר אגודת חסידי חב"ד.
• אדמו"ר מנחם מענדל שניאורסאהן מליובאוויטש, באתר MyTzadik.
• ר' מנחם מנדל שניאורסון - הרבי מלובביץ', באתר לקסיקון לתרבות ישראל.
• הרבי מלובביץ, באתר חרמון.
• "שישים שנה לנשיאות הרבי מליובאויטש".
• הניגונים שלימד הרבי מליובאוויטש - "במשך השנים לימד הרבי שלושה עשר ניגונים. כאן תוכלו לקרוא עליהם - ולהאזין".
• יחיאל הררי, על פשר המשיכה לדמותו ותורתו של הרבי מליובאוויטש, 14/06/2010.
• תומר פרסיקו, המשיח האבוד של חב"ד, בתכלת, גיליון 36, קיץ התשס"ט.
• תומר פרסיקו, התאולוגיה המיסטית של הרבי מליובאוויטש, 3.6.2008.
• אביעזר רביצקי האדמו"ר מליובאוויטש ותנועת הגאולה.
• ‫תבנית:בשבע‬
• יאיר שלג, אח אחד התפקר אח שני חולה נפש, באתר הארץ, 29 במאי 2007
• ‫עמנואל אטקס, ביוגרפיה חדשה: איך צבר הרבי מלובביץ’ את כוחו העצום?, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2011‬

וידאו

• מגזין שבועי - מראות ושיחות של שניאורסון
• מוטי עדן - הערוץ הראשון וד"ר שלי גולדברג - חוקרת תנועת חב"ד, על שניאורסון
• 'המהפכנים', החלק על הרבי, ערוץ 2 - קובי אריאלי, מנחם ברוד, שלמה נקדימון וד"ר שלי גולדברג
• סרט באנגלית עם פס תרגום לעברית על שניאורסון
• סרט בערך משנות השבעים על שניאורסון
• שניאורסון ותרומתו לביטחון ישראל

תמונות

• נשיא מדינת ישראל, זלמן שזר במשרדו של שניאורסון בפגישה מיוחדת (צילום: ג'רי דנציק)
• גלריות; ראשונה , שנייה , שלישית ורביעית

הערות שוליים

שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ טורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית