הנדסת תעשייה וניהול

הנדסת תעשייה וניהול (או הנדסה תעשייתית, באנגלית: Industrial engineering) היא תחום הנדסי אשר עוסק בתורות מעולם התעשייה והניהול. התפתחותה של הנדסת התעשייה והניהול וגיבושה למקשה אחת נוצרו בד בבד עם תהליך המודרניזציה שהחל בעקבות המהפכה התעשייתית. הצורך במציאת פתרונות לבעיות אשר צצו בארגונים יצר פיתוח שיטות מחקר חדשות, אשר שמו להם למטרה להגביר את קצב התפוקה ובאותה נשימה להוזיל את עלויות הייצור והתפעול. שיטות המחקר מתבססות על מודלים מתמטיים ומדעיים, ועל-כן תחום זה הינו הנדסי גרידא.

עם התפתחות התיעוש ויצירת ארגונים העוסקים גם במתן שירות, התרחב התחום לא רק לענף היצרני, כי אם גם לענף הפנים ארגוני. הפתרונות אשר התאימו לתהליכים יצרניים הוסבו גם לתחומי השירות והניהול והתרומה לכך הייתה שיפור התהליכים הארגוניים, אשר בא לידי ביטוי בחסכון בעלויות התפעול וכפועל יוצא לרווחיות הארגון.

תחום התעשייה והניהול הוא תחום דינמי שממשיך ומתפתח, תוך התאמה לצורכי המשק וחתירה מתמדת לייעול ושיפור התהליכים הארגוניים והגדלת פריון העבודה בייצור.

מהנדסי תעשייה וניהול משולבים בכלל ענפי המשק מאחר שהם הכרחיים לתפקוד ארגונים, וכן לצורך יצירת אינטגרציה פנים ארגונית.

ציוני דרך בהתפתחות הנדסת התעשייה

באופן כללי ניתן לומר כי יסודותיה של הנדסת התעשייה כפי שהיא נראית היום, החלו להיבנות במאה העשרים. חציה הראשון של המאה התאפיין במתן דגש על הגברת יעילות הארגונים התעשייתיים והפחתת עלויותיהם.

בשנת 1909 פרסם פרדריק טיילור את תורת הניהול המדעי, אשר כללה ניתוחים מדויקים של עבודת האדם, הגדרה מסודרת של שיטות עבודה, כלי עבודה והכשרה של עובדים. טיילור עסק בחקר הזמן באמצעות שעוני עצר, קבע זמני תקן והצליח להגדיל תפוקה תוך הקטנת עלויות כוח האדם והעלאת המשכורות של העובדים.

בשנת 1912 פיתח הנרי לורנס גאנט את תרשים גאנט אשר מתאר פעולות בארגון יחד עם הקשרים ביניהן. תרשים זה פותח מאוחר יותר לצורתו המוכרת לנו כיום על ידי וולאס קלארק.

קווי ההרכבה הנעים במפעל המכוניות של הנרי פורד (1913) היוו קפיצת מדרגה משמעותית בתחום. פורד הוריד את זמן ההרכבה של מכונית מיותר מ-700 שעות ל-1.5 שעות. בנוסף, הוא היה חלוץ של כלכלת הרווחה הקפיטליסטית ("welfare capitalism") ודגל במתן תמריצים כספיים לעובדים במטרה להגדיל את התפוקה.

שיטת ניהול האיכות הכוללני (TQM) שפותחה בשנות הארבעים תפסה תאוצה לאחר מלחמת העולם השנייה והיוותה חלק מתהליך ההתאוששות של יפן לאחר המלחמה.

בשנים 1960 עד 1975, עם פיתוחן של מערכות תמיכה בקבלת החלטות בתחום האספקה כגון ה-MRP, ניתן דגש רב לנושא התזמון (מלאי, ייצור, הרכבה, שינוע ועוד) בארגון התעשייתי. המדען הישראלי ד"ר יעקב רובינוביץ התקין את תכנת CMMS שפותחה בחברת קונטרול-דאטה (ישראל) בשנת 1976 בדרא"פ.

בשנות השבעים, עם חדירתן של תורות ניהול יפניות כגון קאיזן וקנבן למערב, הועבר הדגש לנושאי האיכות, זמן האספקה, והגמישות.

בשנות התשעים, בעקבות תהליך הגלובליזציה בתעשייה העולמית הועבר הדגש לניהול שרשראות אספקה, מוכוונות ללקוח ועיצוב תהליכים עסקיים. תורת האילוצים שפיתח המדען הישראלי אליהו מ. גולדרט (1985) מהווה גם היא ציון דרך משמעותי בתחום.

תחומי עיסוקו של מהנדס התעשייה והניהול כוללים קשת רחבה של נושאים:

• הנדסת ייצור - שיטות ומתודות לתפ"י (תכנון פיקוח ייצור), תכנון מערכי מפעל, תפעול מערכי ייצור, שיבוץ, תזמון, רכש ומלאי.
• תכנון וניהול פרויקטים.
• או"ש - ארגון ושיטות.
• תקינה (הנדסת תעשייה וניהול) תקינה - תקינת כוח אדם ומכונות.
• מערכות ייצור משולבות מחשב (CIM).
• כלכלה וניהול פיננסי.
• מערכות מידע - תכנון, הקמה וניהול כל תחומי הארגון באמצעות מחשוב.
• שיטות לקביעת מדדים כמותיות ואיכותיים - חקר ביצועים, סטטיסטיקה בענפי התעשייה.
• ייעוץ ארגוני ומבנים ארגוניים.
• התנהגות ארגונית
• קבלת החלטות בניהול.
• מתודולוגיית סרגל השגים מאוזן.
• רובוטיקה

קישורים חיצוניים

• חדשות מעולם שרשרת האספקה, שירות של תפן (לא למטרת רווח)