עריכת הדף "דלועיים"

{{מיון
|שם=דלועיים
|תמונה=[[קובץ:Cucumis sativus1.jpg|220px]]
|ממלכה=[[צומח]]
|מערכה=[[בעלי פרחים]]
|מחלקה=[[דו־פסיגיים]]
|סדרה=[[דלועאים]]
|משפחה='''דלועיים'''
|שם מדעי=Cucurbitaceae
}}
[[קובץ:2006-10-18Cucurbita pepo02.jpg|ממוזער|250px|דלועיים]]
'''דלועיים''' ([[שם מדעי]]: Cucurbitaceae) היא [[משפחה (טקסונומיה)|משפחת]] [[צמח]]י פרחים מסדרת ה[[דלועאים]], הכוללת צמחי תרבות רבים וחשובים כדוגמת ה[[מלפפון]]. זוהי משפחה בינונית בגודלה, המונה כ-125 סוגים וכ-825 מינים. בצמחיית הבר של [[ארץ ישראל]] מיוצגת המשפחה על ידי 7 מיני צמחים.

תפוצתם בעיקר באזורים ה[[האזור הטרופי|טרופיים]] וה[[סובטרופי]]ים. באופן כללי בני משפחה זו חובבי טמפרטורות ו[[בית גידול|בתי גידול]] חמים. מיני משפחה זו נפוצים, באופן שווה, בעולם הישן (היבשות [[אסיה]], [[אפריקה]] ו[[אירופה]]) ובעולם החדש (יבשות [[אמריקה]]).

==תיאור המשפחה==
על פי המיון המודרני משפחה זו היא אחת משבע משפחות בסדרת הדלועאים. לעומת זאת, על פי החלוקה המסורתית נהגו לראות בדלועיים כמשפחה היחידה בסדרה.

על אף שצמחים רבים ממשפחה זו מהווים צמחי מאכל עבור ה[[אדם]], רוב מיני משפחה זו רעילים עבור [[חרקים]] ו[[בעלי חיים]] אחרים, ורק מינים שהסתגלו לרעל זה מסוגלים לאכול אותם. בכך מצטרפת משפחה זו למשפחות ה[[מצליבים]] ו[[סולניים]] - משפחות שנפוצים בהם חומרי רעל, ולמרות זאת מרובים בהם צמחי מאכל ותרבות עבור האדם.

==מאפיינים מורפולוגיים של המשפחה==
צמחי משפחה זו הם לרוב [[עשב]]ים חד שנתיים או רב שנתיים. מינים מועטים הם [[שיח]]ים או [[עץ|עצים]]. מינים רבים ממשפחה זו הם [[צמח מטפס|צמחים מטפסים]], המשתרגים על עצמים אחרים בעזרת [[קנוקנת|קנוקנות]]. מינים רבים אחרים הם צמחים שרועים.

ה[[עלה|עלים]] של בני משפחה זו גזורים במקרים רבים ל-5 אונות, בצורה הדומה לכף [[יד]]. עורקי העלה ניכרים. בסוגים רבים העלים גדולים או גדולים מאוד. במיני הצמחים המטפסים, התפתחה במהלך האבולוציה קנוקנת - איבר מטמיע, דק וארוך, שבאופן טבעי מתפתל בצורה סלילית. הוא רגיש למגע של עצמים אחרים, ומסתלסל עליהם. בכך הצמח מטפס על גבי עצם אחר כדוגמת [[עץ]] אחר, [[סלע]]ים וכן הלאה.

תכונת הטיפוס מסייעת לצמח להגיע למקור אור, והיא חשובה במיוחד ב[[יער]]ות ו[[חורשה|חורש]]ים בהם אור השמש מוסתר על ידי צמחים אחרים. כמו כן, הצמח 'חוסך' לעצמו אנרגיה הכרוכה ביצירת גזע מרכזי, בכך שהוא נשען על עצמים אחרים.

העלים מסודרים באופן מסורג על ה[[גבעול]].

ה[[פרח]] האופייני לבני משפחה זו הוא פרח שצבע כותרתו [[צהוב]], מספר עלי הכותרת ושאר איברי הפרח - 5. הפרחים לעיתים קרובות יחידים ובמקרים אחרים מקובצים במספר פרחים.

תכונה המאפיינת את רוב סוגי המשפחה הוא היות הפרחים חד-מיניים, כלומר, בעלי איברים נקביים בפרח אחד, וזכריים בפרח אחר. חלק מהמינים הם חד-ביתיים, כלומר, כל פרחי הפרט הם מזוויג מסוים (זכר או נקבה) וחלק מהמינים הם דו ביתיים, כלומר, על אותו הצמח מתקיימים פרחים זכריים ונקביים.

הפרי הוא עסיסי, מטיפוס [[ענבה]]. קליפת הפרי לעיתים קשיחה ולעיתים רכה.

==דלועיים כצמחי תועלת==
עיקר ערכה של משפחה זו עבור האדם הוא בצמחי מאכל רבים, שהאדם אוכל את פריים. על משפחה זו נמנים הפירות המכונים [[מלפפון]], [[קישוא]], [[דלעת]], [[דלורית]], [[אבטיח]] ו[[מלון (פרי)|מלון]]. השם העממי אינו חופף ברוב המקרים לשייכות המדעית של הצמח, וחל בלבול, בציבור כמו גם במקורות מדעיים, באשר לסיווגם הסיסטמטי של זני המאכל לסוגים השונים. ליתר פירוט, מומלץ לקרוא בערכי המאכלים עצמם.

האדם נהנה מהפירות העסיסיים של משפחה זו, שהם מטיפוס ענבה. יש ונהוג לאכול את הפרי נא, כמו ב[[מלון (פרי)|מלון]], ויש שנהוג לבשלו, כמו [[דלעת]]. לעיתים הפרי טעמו נייטרלי, כמו ב[[דלורית]] ולעיתים טעמו מתוק ולכן הוא משמש כדבר מתיקה, כמו [[אבטיח]].

קיימים שימושים משניים נוספים בפירות משפחת הדלועיים. הנפוץ שבהם הוא שימוש בזרעים כחטיף אפוי או קלוי. אלו נקראים בשפה העממית "[[פיצוחים]]", ולרוב נמכרים לאחר המלחה מאסיבית. לצורך זה משמשים גרעיני דלעת, הקרויים 'גרעינים לבנים', לעומת גרעיני ה[[חמנייה]] ממשפחת ה[[מורכבים]] הקרויים "גרעינים שחורים". במידה פחותה משמשים לכך גם גרעיני [[אבטיח]].

שימוש נפוץ נוסף הוא בפרחי משפחה זו לצורך מאכל. הנהוג ביותר הוא שימוש בפרח הענק של ה[[קישוא]] לצורך מילויו במאכלים שונים. מאכל זה נחשב למזון משובח, בשל טעמו ובשל המחיר של חומר הגלם, שכן פרח הקישוא הוא בעל [[חיי מדף]] קצרים במיוחד.

שימושים נוספים נהוגים בעיקר בחברות מסורתיות. לדוגמה, תוכן הפרי הספוגי של הסוג [[לופה]] משמש לרחצה; שימוש זה הוא נפוץ, והפרי נמכר בהיקף מסחרי גם בימינו.

מינים וזנים שונים של [[דלעת]] משמשים למטרות נוי, בהיותם קלים לפיסול וחריטה, ונהוג לשרטט עליהם בעבודת יד איורים שונים, או לדמותם לראש אדם. אחת ממסורות החג הנוצרי [[ליל כל הקדושים]], הוא יצירת [[ג'ק-או-לנטרן|דמות כזו]]. כמו כן, בחברות מסורתיות משתמשים בפרי הקשיח של זני [[דלעת]] מוארכים לאגירת מים, כבקבוק.

העדפתם של מיני משפחה זו למקומות ואזורים חמים באה לידי ביטוי בכך שב[[ארץ ישראל]] נחשבים הדלועיים לגידולי [[קיץ]], והם מגודלים גם מחוץ לעונתם בחממות.

== דלועיים בתרבות ==
מיני דלועיים שונים מיוצגים במקרים רבים בתרבות הפופולרית, בעיקר משום גודלם העצום של הפירות. לדוגמה, שיר ה[[איגיון]] '[[אישה באבטיח]]', שכתבה [[נורית זרחי]] ושרה [[חוה אלברשטיין]], מתאר אישה הגרה בתוך אבטיח.

הסיפור "הדלעת המופלאה" מאת [[הלסינג לנרט]] (Lennart Hellsing) מתאר דלעת ענקית המשמשת למגורים והיא מסוגלת להמריא.

הביטוי [[עונת המלפפונים]] הוא מונח תקשורתי המתאר את שיאו של הקיץ בו אין ידיעות מרעישות, והתקשורת עוסקת באירועים שוליים.

המנהג העממי לפצח את זרעי משפחת הדלועיים גורר איתו ביטויים והקשרים תרבותיים רבים, בעיקר כאלה הלועגים למנהג, הנחשב לוולגרי בשל היותו זול, ומלכלך. ספרה הרביעי של [[יוכי ברנדס]] קרוי 'גרעינים לבנים'.

==הדלועיים בצמחיית הבר של ארץ ישראל==
[[קובץ:Bryonia syriaca male 1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|דלעת-נחש סורית בפריחה]]
שבעה מינים ממשפחה זו מיוצגים בצמחיית הבר של ארץ ישראל, והם מסווגים לחמישה סוגים בסדר סיסטמטי:
*[[לעוסית]] (''Momordica''), המיוצגת על ידי ה[[מין פולש|מין הפולש]] "[[לעוסית מטפסת]]"
*[[דלעת-הנחש]] (''Bryonia''), המיוצגת על ידי המינים "[[דלעת הנחש המצויה]]" ו"[[דלעת הנחש הסורית]]"
*[[ירוקת]] (''Ecballium''), המיוצגת על ידי המין "[[ירוקת חמור מצויה]]"
*[[אבטיח (סוג)|אבטיח]] (''Citrullus''), המיוצג על ידי המין "[[אבטיח הפקועה]]" - צמח שרוע הגדל בערוצים במדבריות חמים
*[[מלפפון (סוג)|מלפפון]] (''Cucumis''), המיוצג על ידי המינים "[[מלפפון הנביאים]]" ו"[[מלפפון משולש]]"

== דלועיים באמנות ==
דלועיים ממין יחיד או מכמה מינים שונים עוצבו על 23 פסיפסים מתוך 134 הפסיפסים מארץ ישראל בהם מעוטרים כלל הגידולים חקלאיים, בשכיחות גבוהה ומפתיעה (17%). הדלועיים עוצבו בדגמים מקוריים וייחודיים וללא העתקות, ולכן יש בכוחם לשקף ריאליה חקלאית מקומית עשירה. מרבית העיטורים הוצגו על פסיפסים מאיכות גבוהה, שהאבנים המרכיבות אותם קטנות והרזולוציה של התמונה שלהם גבוהה. בפסיפסים איכותיים אלו, המעידים על עושרם ורווחתם הכלכלית של תושבי האתר, מוצג גם המגוון הגבוה ביותר של מיני הגידולים החקלאים בכלל, וניכר שאיכות הפסיפס מהווה פקטור חשוב לעיטור באמצעות פירות הדלועיים.

[[קובץ:Kursi-S-15.jpg|ממוזער|250px|מלונים עגולים מחורצים ומפוספסים ופירות מוארכים של מלוני עג'ור בפסיפס שב[[כורסי|כנסיית כורסי]]]]
בפסיפסי ארץ ישראל מיוצגים שישה גידולים המשתייכים לארבעה מינים שונים של דלועיים: המלון (מלון עגול, פקוס ועג'ור), האבטיח, הקרא, והלופה. הנפוצים ביותר הם המלון העגול, מלון הפקוס, האבטיח, והלופה, לעומתם הקרא ומלון העג'ור מוצגים כל אחד בפסיפס אחד בלבד. מגוון הדלועיים ושכיחותם בפסיפסי ארץ ישראל גבוהים ביחס להופעותיהם בפסיפסים מרחבי האימפריה הביזנטית. נתונים אלו משקפים [[הורטיקולטורה]] מפותחת ומגוונת והעדפות קולינריות ותעשייתיות מקומיות לגידולם של פירות דלועיים ממגוון רחב בתקופה הביזנטית בארץ ישראל. ניצולם של פירות הלופה הבוגרים כספוגים לרחצה מרמזת גם על התפתחות ההגיינה האישית בארץ ישראל.

== לקריאה נוספת ==
{{מיזמים|ויקימינים=דלועיים|ויקישיתוף=Category:Cucurbitaceae|שם ויקישיתוף=דלועיים}}
* דפני, אמוץ; ויזל, יואב; דנין אבינעם. ([[1983]]). '''[[החי והצומח של ארץ ישראל]]''' כרך 11, עמודים (121–124), [[הוצאת משרד הביטחון]], [[תל אביב]]. 
* פינברון-דותן, נעמי ודנין, אבינעם. ([[1991]]). '''המגדיר לצמחי בר בארץ-י'''שראל, (653-655). [[ירושלים]], [[הוצאת כנה]].

== קישורים חיצוניים ==
{{מידע טקסונומי}}
* ענת אביטל והרי פריס, [https://anattour.co.il/%D7%93%D7%9C%D7%95%D7%A2%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%A1%D7%99-%D7%90%D7%A8%D7%A5-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%9E%D7%9F-%D7%94%D7%AA%D7%A7%D7%95%D7%A4%D7%94-%D7%94%D7%91/f איורים של דלועיים בפסיפסי ארץ ישראל מן התקופה הביזנטית], מתוך: "'''יבול שיא'''" - גיליון 105, אפריל 2015, עמ' 82–86
* [https://terms.hebrew-academy.org.il/Millonim/ShowMillon?KodMillon=264 מילון למונחי מיני דלועים] (2006), באתר [[האקדמיה ללשון]]

[[קטגוריה:משפחות צמחים]]
[[קטגוריה:דלועיים]]