א"ס בייאט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
א"ס בייאט
A. S. Byatt
לידה 24 באוגוסט 1936
שפילד, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 16 בנובמבר 2023 (בגיל 87)
לונדון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה אנטוניה סוזן דראבל
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים סאמרוויל קולג', אוקספורד, קולג' ניונהאם, אוניברסיטת קיימברידג', מכללת ברין מאר, תיכון שפילד לבנות עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1964–2016 (כ־52 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת ליידן (2010)
  • פרס או. הנרי (2003)
  • פרס ארסמוס (2016)
  • פרס בוקר (1990)
  • פרס לזכר ג'יימס טיט בלק
  • עמית החברה המלכותית לספרות
  • חבר כבוד של האקדמיה הבריטית
  • גבירה מפקדת במסדר האימפריה הבריטית עריכת הנתון בוויקינתונים
asbyatt.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דיים אַנְטוֹנְיָה סוּזָן דָאפִיאנגלית: Antonia Susan Duffy;‏ 24 באוגוסט 193616 בנובמבר 2023) הייתה סופרת ומשוררת אנגלייה, שהייתה ידועה בשם העט א"ס בָּיָאט (A. S. Byatt).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בייאט נולדה בשם אנטוניה סוזן דראבל בעיר שפילד שבאנגליה, לפרקליט ג'ון פרדריק דראבל ולקתלין מארי בלור. יש לה שתי אחיות צעירות ממנה, האחת, הסופרת מרגרט דראבל, והשנייה, ההיסטוריונית הלן לנגדון. היא למדה ב"מאונט סקול" בעיר יורק, בקולג' ניוהאם בקיימברידג', במכללת ברין מאר (Bryn Mawr) בפנסילבניה שבארצות הברית ובקולג' סומרוויל באוניברסיטת אוקספורד. ב-1959 נישאה לאיאן בייאט (לימים סר איאן בייאט).

בשנים 19621971 הייתה בייאט מרצה באוניברסיטת לונדון, בקולג' סט. מרטין לאומנות ועיצוב. החל מ-1972 עד 1983 הרצתה בקולג' האוניברסיטאי של לונדון.

ספרה הראשון של בייאט, "צל השמש" (The Shadow of the Sun), יצא לאור ב-1964, והוא עוסק בנערה הגדלה בצלו של אביה השתלטן. אחריו ב-1967 יצא לאור הספר "המשחק" (The Game), העוסק ביחסים בין שתי אחיות. הספר הבא היה "Virgin in the Garden" משנת 1978, שהוא הראשון בסדרה של ארבעה ספרים אודות בני משפחה ביורקשייר. ספרי ההמשך הם "Still Life" ‏(1985), שזכה בפרס "עט הכסף" של הוצאות הספרים פן/מקמילן, והספר "Babel Tower" ‏(1996). הספר הרביעי בסדרה הוא "A Whistling Woman" ‏(2002). רביעיית הספרים מתארת את בריטניה באמצע המאה העשרים, דרך סיפור חייה של פרדריקה, צעירה אינטלקטואלית הלומדת באוניברסיטת קיימברידג' בתקופה שמספר הנשים שלמדו שם היה קטן מאוד יחסית למספר הגברים. אחרי כן היא מתוארת כגרושה עם ילד קטן, המנסה לבנות את חייה בלונדון. העלילה בספר "A Whistling Woman" מתרחשת בשנות השישים, ועוסקת בחלומות המהפכניים והאוטופיים של אותה תקופה. ב-1993 יצא הספר "סיפורי מאטיס" (The Matisse Stories), ובו שלושה סיפורים שכל אחד מהם מתאר ציור מאת אנרי מאטיס, ששימש כמקור השראה לבייאט.

הרומן הידוע ביותר שלה, "Possession", זכה ב-1990 בפרס בוקר. ברומן מתוארים שני אקדמאים בני זמננו העושים מחקר על שני משוררים בני המאה התשע עשרה, וההקבלה שבין היחסים המתפתחים בין שני הזוגות. הספר ראה אור בעברית בשם "רכוש רדוף".

בייאט הייתה ידועה גם בזכות הסיפורים הקצרים שכתבה. היא הושפעה מהנרי ג'יימס, ג'ורג' אליוט, אמילי דיקינסון, ת"ס אליוט ורוברט בראונינג. ביצירתה היה שילוב של נטורליזם ושל ריאליזם עם פנטזיה. ברביעיית הרומנים על אנגליה של אמצע המאה העשרים, היו השפעות של ד. ה. לורנס, בעיקר מן הספרים "הקשת בענן" ו"נשים אוהבות". גם אייריס מרדוק היוותה מקור השפעה; בייאט כתבה ספר ביקורת על יצירתה המוקדמת של מרדוק. בספריה בייאט רמזה לנושאים בספרות הרומנטית ובספרות הוויקטוריאנית. בספריה האחרונים באה לידי ביטוי ההתעניינות של בייאט במדע, במיוחד במדעים קוגניטיביים ובזואולוגיה.

שניים מספריה עובדו לסרטי קולנוע, האחד, "Possession", יצא לאקרנים בשנת 2002 (הסרט נקרא בעברית "מכתבי אהבה"), והשני, "מלאכים וחרקים" – בשנת 1995. נוסף לעבודותיה כסופרת וכמשוררת, כתבה היא עבור המגזין הבריטי "Prospect" ועבור עיתון "הגרדיאן".

ב-1969 התחתנה עם בעלה השני פיטר דאפי, ונולדו לה ארבעה ילדים. אחד מילדיה נהרג בתאונת דרכים בגיל 11, עליו כתבה את השיר 'Dead Boys'.

ב-1990 קיבלה את תואר מפקד מסדר האימפריה הבריטית (CBE), וב-1999 את התואר דיים מפקדת (DBE).

נפטרה ב-16 בנובמבר 2023.

תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא א"ס בייאט בוויקישיתוף