לדלג לתוכן

אאורל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אֵאוֹרְל "הצעיר"
Eorl the Young
לידה 2485[א]
אֵאוֹתֵאוֹד
נהרג 2545[א]
רוהןרוהן רוֹהָן
מדינה רוהןרוהן רוֹהָן
מקום קבורה רוהןרוהן רוֹהָן, אֵדוֹרָס
שושלת בית אֵאוֹרְל הראשונה
תואר מנהיג האֵאוֹתֵאוֹד, מלך רוֹהָן
אב לֵאוֹד
צאצאים בְּרֵגוֹ
מספר צאצאים 1 עריכת הנתון בוויקינתונים
יורש העצר בְּרֵגוֹ
מנהיג האֵאוֹתֵאוֹד ה־6
2501–2510
(כ־9 שנים)
מלך רוֹהָן ה־1
2510–2545
(כ־35 שנים)

אֵאוֹרְל "הצעיר" (אנגלית: Eorl "the Young") היה שליט רוֹהָן הראשון בלגנדריום של טולקין.[1]

חיים בקרב האֵאוֹתֵאוֹד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אֵאוֹרְל נולד בארץ האֵאוֹתֵאוֹד בשנת 2485. הוריו היו לֵאוֹד ואשתו, ששמה לא ידוע.[1] אביו, לֵאוֹד, עסק באילוף סוסי בר. יום אחד הוא תפס סייח לבן, שגדל להיות סוס שאיש לא הצליח לאלפו. לאוד ניסה לרכוב עליו, אך נפל מהסוס ומת כשראשו פגע בסלע. הסוס עצמו ברח.[2] אֵאוֹרְל היה רק בן 16 במות אביו. הוא נשבע לנקום על מות אביו, אך כשגילה את הסוס, במקום לירות בו ולהורגו כנקמה קרא בקול גדול: ”גש הלום, רועץ-אדם, ויינתן לך שם חדש! פֵלָרוֹף הוא השם שאתן לך.אוהב אתה את חירותך, ועל זאת לא אאשימך. אבל עכשיו אתה חייב לי חוב-דמים גדול, ובגינו תסגיר לידי את חירותך עד סוף ימיך.”[2] מאז רכב אֵאוֹרְל רק על גבו, ללא אוכף ורסן.[2] לאחר מכן הנהיג אֵאוֹרְל את האֵאוֹתֵאוֹד 9 שנים, והבחין שארצם אינה מספיקה לעמו הרב.[3]

הקרב בשדה הקֶלֶבְּרַנְט

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הקרב בשדה הקלברנט
פרש רוֹהִירִי טיפוסי

באחד הימים, אֵאוֹרְל שמע על מצוקתה של גוֹנְדוֹר כנגד הבַּלְכוֹת.[4] הוא אסף צבא גדול של כ-7,000 פרשים וכמה מאות של קשתים רכובים.[5] הוא יצא לדרך ולאחר מספר ימים הגיע לשדה הקרב. מצבם של אנשי גוֹנְדוֹר היה נורא, והם הלכו ונהדפו על ידי הבַּלְכוֹת. אֵאוֹרְל וצבאו הסתערו על הבַּלְכוֹת מאחור והפכו את פני הקרב; הבַּלְכוֹת נרמסו ונפוצו לכל עבר, בעוד שפרשיו של אֵאוֹרְל צדים אותם בשדה הקרב בזה אחר זה.[4] כאות תודה לעזרתם במלחמה, קִירִיוֹן, שליט גוֹנְדוֹר, נתן לרוֹהִירִים את מחוז קָלֵנַרְד'וֹן שיתיישבו בו.[6]

שבועת אֵאוֹרְל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אֵאוֹרְל וקִירִיוֹן נפגשו על פסגת הָלִיפִירִיֵן. אֵאוֹרְל הביא עמו שלושה ממצביאיו. קִירִיוֹן הציע שם רשמית לתת את קָלֵנַרְד'וֹן לרוֹהִירִים. אֵאוֹרְל לקח את חניתו מנושא כליו ונעץ אותה בקרקע. לאחר מכן שלף את החרב מנדנה וזרק אותה באוויר. הוא תפס אותה שוב והניח אותה על הקרקע, אך עדיין החזיק בה, ואז הכריז: ”האזינו, כל העמים אשר אינם משתחווים לצל שבמזרח, כי מכוח מתנתו של שר מוּנְדְבּוּרְג נבוא להתגורר בארץ הקרויה בפיו קָלֵנַרְד'וֹן, ולכן אני נשבע בשמי ובשם האֵאוֹתֵאוֹד של הצפון כי בינינו לבין עם המערב הדגול תשכון ידידות-נצח: אויביהם יהיו אויבינו, צורכיהם יהיו צורכינו, וכל רעה, סכנה או התקפה שתבוא עליהם, ניחלץ לעזרתם בכל מאודנו עד כלות כוחנו. השבועה הזאת תעבור אל יורשַי, ככל אשר יבואו אחרַי בארצנו החדשה, ומי ייתן ויקיימוה בנאמנות אשר לא תוּפר, לבל יֵרד הצל עליהם ומאֵרה תיקחם.”[7]

מלך רוֹהָן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אֵאוֹרְל היה שליטה הראשון של ממלכת רוֹהָן, אך לא החזיק בתפקיד זה לזמן רב. הוא קבע את הבירה בפוֹלְד.[8] הוא נספה באחד הקרבות נגד בני מזרח נוספים והמלוכה עברה לבנו, בְּרֵגוֹ.[9]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • אאורל, באתר האנציקלופדיה של ארדה
  1. ^ 1 2 לעידן השלישי

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 1030
  2. ^ 1 2 3 ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 1027
  3. ^ ג'. ר.ר. טולקין, כריסטופר טולקין (ע), תרגום: עמנואל לוטם, סיפורים שלא נשלמו, לוד: זמורה ביתן מוציאים לאור, 2001, עמ' 336
  4. ^ 1 2 ג'. ר. ר. טולקין, עמנואל לוטם (ע), תרגום: רות לבנית, אוריאל אופק, שר הטבעות, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1998, עמ' 1026
  5. ^ ג'. ר.ר. טולקין, כריסטופר טולקין (ע), תרגום: עמנואל לוטם, סיפורים שלא נשלמו, לוד: זמורה ביתן מוציאים לאור, 2001, עמ' 331
  6. ^ Drout, Michael D. C. (2006). "Rohan". J.R.R. Tolkien Encyclopedia. United States. Routledge. p. 575. ISBN 978-0415969420. OCLC 71004244.
  7. ^ ג'. ר.ר. טולקין, כריסטופר טולקין (ע), תרגום: עמנואל לוטם, סיפורים שלא נשלמו, לוד: זמורה ביתן מוציאים לאור, 2001, עמ' 337-338
  8. ^ ג'. ר.ר. טולקין, כריסטופר טולקין (ע), תרגום: עמנואל לוטם, סיפורים שלא נשלמו, לוד: זמורה ביתן מוציאים לאור, 2001, עמ' 407
  9. ^ ג'. ר.ר. טולקין, כריסטופר טולקין (ע), תרגום: עמנואל לוטם, סיפורים שלא נשלמו, לוד: זמורה ביתן מוציאים לאור, 2001, עמ' 412