אבא בר מרתא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אַבָּא בַּר מָרְתָא[1], או אַבָּא בַּר מַנְיוּמִי, היה אמורא בדור הרביעי של אמוראי בבל, תלמידו של רב יהודה.

על אף היותו תלמיד רב יהודה, שאל בהלכה גם את אביי, בן דורו[2].

כינוייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד, להוציא מקרה אחד, מופיע אמורא זה בשני כינוייו: "אבא בר מרתא דהוא [=שהוא] אבא בר מניומי". מהקדמת הכינוי בר מרתא, ומן העובדה שבמקום אחד הוא מוזכר בשם זה בלבד, נראה כי היה זה שמו העיקרי. לפי אהרן הימן, היו מרתא ומניומי אמו ואביו. לדבריו נקרא באופן חריג על שם אמו מרתא מכיוון שזו הצילה את חייו כמתואר במסכת יומא[3].

אזכוריו בתלמוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד מופיעות ידיעות אחדות אודותיו:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]