אבו אל-מיסכ כאפור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אַבּוּ אלְ-מִסְכּ כַּאפוּרערבית: أبو المسك كافور; 905968) היה השליט השלישי (966–968) באמירות של בית איח'שיד במצרים ודמשק, והשליט הראשון בעולם האסלאמי ממוצא אפריקני. החל דרכו כעבדו של מוחמד בן טוגג' אל-איח'שיד, ומשעלה לגדולה שימש עוצר לשני בניו לאחר מות איח'שיד. לאחר מות הבנים הכריז על עצמו שליט. בתקופת שלטונו התמודד עם בעיות מבית, שבחלקן נגרמו עקב אסונות טבע, ומחוץ מצד הפאטמים, הקרמטים, הנובים ואמיר חלב. הוא טיפח את האמנויות והיה מסביר פנים לעולמא. הקים מוסדות ציבוריים מכספי הווקף שלו.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאפור היה במוצאו אפריקני שחור, שנשבה, סורס ונמכר לעבדות באתיופיה. הוא הגיע לידיו של השליט האיח'שידי הראשון, מוחמד בן טוגג', ובמהרה עלה לגדולה בשל נאמנותו לאדונו. הוא הופקד כפדגוג של שני בניו, אנגר ועלי, לקראת עלייתם לכס השלטון וכניסתם לעולם הפוליטיקה הימי-ביניימית, ושימש גם שר צבא בשירותו את מוחמד בן טוגג' במערכות השונות שלו, בצפון מול אמירות חלב ובמזרח מול הקרמטים, שאיימו על ערי הקודש מכה ואל-מדינה ואף גנבו את האבן השחורה.

אחרי מות מוחמד בן טוגג', שימש כאפור עוצר והעלה לשלטון את האח הבכור, אנגר, ב-946, אך כבר ב-961 סייע לאחיו הצעיר, אבו אל-חסן עלי, לעלות לשלטון תחתיו. עלי מת ב-966, וכאפור הכריז על עצמו "ואלי" של פוסטאט. הוא התמודד בהצלחה עם חתרנות פוליטית מצד יריביו ובפני הדעוה השיעית שהחלה להתפשט בארצו מצד הפאטמים שבמערב. כמו כן, הצליח להתמודד עם בעיות שנגרמו בשל שריפה שפרצה בעיר פוסטאט ב-954 וברעידת אדמה שפגעה במצרים שנה לאחר מכן.

הוא הוכיח יכולת צבאית בעמידתו מול איומים שהקיפו את מצרים מכל עבר. השליטה בערי הקודש מכה ואל-מדינה, שהייתה נקודת חוזק תדמיתית חשובה לשושלת, הייתה בסכנה מצד הקרמטים, שאף גנבו את האבן השחורה וגרמו לביטול מצוות החג'. עוד לחצו עליו הפאטמים שקמו במערב, הנובים שהתקוממו בדרום, ואמיר חלב, סיף א-דאולה, שהתחרה עמו על השליטה בארצות דמשק (בלאד אל-שאם).

כאפור גם עודד את האמנויות בארצו ואירח את המשורר הנודע אַלְ-מֻתַנַבִּי, שלימים הסתכסך עמו ונמצא מנציח את כאפור בשירי לעג שכתב על אודותיו. חרף מוצאו, היה כאפור גם מוסלמי אדוק, שהסביר פנים לעולמאא (חכמי הדת) והחזיק במנהגי האסלאם הסוני, לרבות אמונות כגון האמונה בשדים. הוא גם הקים מכספו, דרך מוסד הווקף, שני מסגדים בעיר פוסטאט ובית חולים (דאר א-שפאא). לצד זאת הקים שורת ארמונות ואת גני כאפוריה, הקרויים על שמו, בפוסטאט.