אבו נוואס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אבו נוואס
أبو نواس
לידה 756
אהוואז, איראן עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 814 (בגיל 58 בערך)
בגדאד, בית עבאס עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה בית עבאס עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית אסלאם עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אַבּוּ נֻוַאס אלְ-חַסַן בְּן הַאנִי אלְ-חַכַּמִיּערבית: أبو نواس الحسن بن هانئ الحكمي; 750810 או 815) היה משורר ערבי. שלט בכל סגנונות השירה בשפה הערבית הקלאסית. חיבוריו נכללו, בין היתר, בסיפורי אלף לילה ולילה.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבו נוואס נולד בעיר אהוואז שבאיראן. הוא לא הכיר את אביו, אך ידוע שהוא היה ערבי. שמו היה האני, והוא היה חייל בצבאו של מרואן השני. שם אמו הפרסייה היה גולבן והיא הייתה אורגת. הכוניה שלו, "אבו נוואס", דבק בו בזכות תלתליו הארוכים.

בעודו ילד מכרה אותו אמו לעבדות אצל חנווני מתימן, שלקח אותו לעבוד בחנותו בבצרה. שם משך את תשומת לבו של המשורר ואלִבה בן אל-חובאב (والبة بن الحباب) שקנה אותו ואימצו לבן. ואלבה לימד את אבו נוואס דת, מדעים ושירה.

בהמשך חייו עבר להתגורר בבגדאד, שם קנה לעצמו שם של משורר מקורי וחדשני שעסק בחיי העיר, להבדיל מרוב המשוררים של תקופתו למשל אבו אל-עתאהיה שעסקו בחיי המדבר. בפרט, עסק בחיי הוללות, שתיית יין, ואהבה חד-מינית לנערים.

הוא נמלט למצרים, לאחר שפרסם שיר שהילל את הברמכים, שהח'ליף הארון א-רשיד נלחם בהם. הוא שב לבגדאד לאחר מותו של א-רשיד בשנת 809. לאל-אמין, בנו של א-רשיד שירש את שלטונו, היה טעם דומה לזה של אבו נוואס בחיי הוללות. תחת שלטונו היה אבו נוואס בשיא פוריותו. למרות זאת, הוללותו של אבו נוואס הייתה מוגזמת, והוא נשלח לכלא.

בשנת 813 הרג צבאו של אחיו של אל-אמין, אל-מאמון, את אל-אמין, ואל-מאמון ירש את השלטון. אל-מאמון היה אדוק בדתו והתנגד להוללות של אל-אמין ואבו נוואס. שיריו של אבו נוואס מתקופה זו היללו את הדת והתנגדו להוללות. למרות ניסיונו לחזור בתשובה, הוא מת בכלא בשנת 814 או 815.

נודעה לו השפעה על שירתם של עומר ח'יאם וחאפז.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משיריו בתרגום לעברית:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Esat Ayyıldız. "Ebû Nuvâs’ın Şarap (Hamriyyât) Şiirleri". Bozok Üniversitesi İlahiyat Fakültesi Dergisi 18 / 18 (2020): 147-173.