אבטיח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgאבטיח תרבותי
Watermelons.jpg
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: דלועאים
משפחה: דלועיים
סוג: אבטיח
מין: אבטיח תרבותי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Citrullus lanatus
‏(Q3179271, 1916)
תחום תפוצה
2005watermelon.PNG
אבטיחים במקשה במושב צופית.
אבטיח בעל ציפה צהובה

אֲבַטִּיחַ (שם מדעי: Citrullus lanatus) הוא מין של שיח פרי שרוע חד-שנתי באותו שם ממשפחת הדלועיים שפירותיו משמשים למאכל.

מוצאו של האבטיח באפריקה המשוונית והדרומית. חוקר הארצות דייוויד ליווינגסטון תיאר אותו לראשונה במדבר קלהארי. אף על פי שהאבטיח התרבותי אוגר כמות מים גדולה בפירותיו, הוא גדל ללא השקיה בתנאי בעל. פרחי האבטיח גדולים ובודדים, וצבעם צהוב בהיר. הפריית האבטיח נעשית על פי רוב על ידי חרקים, בעיקר דבורים.

פרי האבטיח הוא ענבה גדולה המכילה זרעים רבים. משקל הפרי מגיע עד 20 ק"ג ורובו (כ-92%) עשוי מים. צבע הפרי ירוק מבחוץ ואדום או ורוד מבפנים. ניתן גם למצוא אבטיח עם קליפה או ליבה צהובה. טעמו של הפרי מתוק ועסיסי.

ערכים תזונתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבטיח
ערך תזונתי ל-100 גרם
מים 91.45 ג'
קלוריות 30 קק"ל
חלבונים 0.61 ג'
פחמימות 7.55 ג'
שומן 0.15 ג'
ויטמינים
ויטמין A 28 מק"ג
ויטמין B1 0.033 מ"ג
ויטמין B2 0.021 מ"ג
ויטמין B3 0.178 מ"ג
ויטמין B6 0.045 מ"ג
ויטמין C 8.1 מ"ג
ברזל 0.24 מ"ג
סידן 7 מ"ג
מגנזיום 10 מ"ג
זרחן 11 מ"ג
אשלגן 112 מ"ג
סיבים תזונתיים 0.4 ג'
מקור: משרד החקלאות האמריקני

האבטיח מכיל ויטמינים רבים כגון: B5, B3, B6 ובטא קרוטן. בנוסף, האבטיח הוא מקור יעיל לליקופן, בדומה לעגבניות, ולנוגדי חמצון אחרים כמו ויטמין C. מנה של 250 גרם אבטיח מספקת כרבע מהמנה היומית המומלצת לאדם מבוגר של ויטמין C. האבטיח מכיל כ-30 קלוריות ל-100 גרם ושיעור הסוכרים שבו הוא 6.2%. האבטיח משתן ומנקה את מערכת העיכול.

קליפת האבטיח מכילה ריכוזים משמעותיים של ציטרולין.

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האבטיח הוא אחד מפירות הקיץ האהובים בישראל. עונת האבטיחים בישראל מתחילה בחודש יוני, מגיעה לשיאה ביולי ומסתיימת באוגוסט, כאשר מרקמו של האבטיח הופך ספוגי. יש הסבורים כי ניתן לזהות אבטיח איכותי ומתוק (שמרקמו אחיד) אם הוא משמיע צליל עמוק אם מכים עליו, ישנם מוכרים המציגים עצמם כמומחים לבחירת אבטיח, בודקים את איכותו של האבטיח על ידי טפיחה בכף יד פתוחה והאזנה לצליל המתקבל, וממליצים עליו ללקוח. אבטיחי קאקון היו ידועים בטיבם ויוצאו דרך נמל מכמורת לעזה ולמצרים.

מלבד אכילת הפרי ניתן לקלות את זרעי האבטיח השחורים או הלבנים להכנת פיצוחים, וכן להפיק מהם שמן מאכל. זן אבטיח הגרעינים הנפוץ בארץ נקרא מללי. המללי מכיל גרעינים רבים וגדולים במיוחד. קטיף המללי מתבצע על ידי מכשיר מיוחד המפצח את הפרי ומוציא את גרעיניו, בעוד שאת הליבה והקליפה הוא משאיר בשדה.

את קליפת האבטיח ניתן להחמיץ, והיא מאכל אהוב על בהמות.

אבטיח בלי גרעינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבטיח בלי גרעינים‎ ‎הוא זן מיוחד אשר פירותיו עקרים ונושאים בתוכם רק מספר מועט של מעטפות הזרע – שקיקים לבנים דקיקים וקלים לאכילה. על מנת ליצור פרי נטול גרעינים יש לגדל תחילה צמח אבטיח טריפלואידי על ידי הפריה של צמח נקבה של זן טטרפלואידי באבקה של צמח מזן רגיל, דיפלואידי. זרעיו של הצמח הטריפלואידי גדולים יותר מהזרעים של הצמחים הדיפלואידיים וגדלים לצמחי אבטיח טריפלואידיים שהם עקרים בהפריה הדדית. עם זאת, כשפרחים נקביים של צמח טריפלואידי מואבקים באבקה של צמח דיפלואידי רגיל, נוצרים פירות עקרים שהם האבטיחים בלי גרעינים. לפיכך, בשדה שבו זורעים את הצמח הטריפלואידי נזרע בסמוך גם צמח דיפלואידי רגיל שיפרה אותו על ידי האבקה.

אבטיח קובייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבטיח קובייה

חקלאים יפנים מגדלים אבטיחים בכלי זכוכית בצורת קובייה ומצליחים לייצר כך אבטיח בצורת קובייה, שהוא קל יותר לאחסון ומשמש בעיקר חפץ נוי, כיוון שאינו אכיל. מחירו של האבטיח יכול להאמיר לעד פי ארבעה ממחירו של אבטיח רגיל.

ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבטיחים נזכרו פעם אחת במקרא בסמיכות ל'קשואים' בין מיני הירקות שאכלו בני ישראל במצרים: "זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים" (במדבר י"א, ה'). גידולי המקשה העסיסיים הללו שהושקו במי הנילוס ביטאו את הניגוד למדבר סיני הצחיח, ולפיכך בני ישראל התלוננו: "נפשנו יבשה" (שם, ו').

ה"אבטיחים" מזוהים בקרב רוב התרגומים והפרשנים המאוחרים (רס"ג, רש"י ועוד) עם Citrullus lanatus. שמו של האבטיח השתמר גם בשם הארמי והערבי. המונח היווני pepon, וכן המונח הערבי 'בטיח', הם שמות קיבוציים הכוללים את המלון (melo cucumis).

ישנן עדויות בוטני-ארכיאולוגיות רבות לגידולו של האבטיח במצרים מהאלף השני לפנה"ס. זרעים נמצאו גם באזור ארץ ישראל בבאב א-ד'רע (אזור מואב) מתקופת הברונזה הקדומה ובתל ערד מהתקופה הישראלית. גידול האבטיח נזכר רבות גם במקורות מתקופת המשנה והתלמוד, מימי הביניים ועד העת החדשה. נראה שהאבטיח המקראי היה בעל פרי קטן יחסית וציפה תפלה, בוית כנראה מאבטיח הפקועה, ורק החל מימי הביניים התפשטו בכל העולם הישן אבטיחים בעלי ציפה עסיסית ומתוקה בדומה לזנים המוכרים בימינו‏[1].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זהר עמר, צמחי המקרא, ירושלים תשע"ב, עמ' 81